חמדת ימים
|
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: צד אחד בלבד. | ||
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
חמדת ימים הוא ספר שנוי במחלוקת שנכתב על פי קבלת האריז"ל. הספר פורסם על ידי רבי ישראל יעקב אלגאזי שהעתיקו מכתב יד ישן עלום שם שרכש בקרבת העיר צפת וכותב כי לא ידוע מי הוא הצדיק שכתב את הספר. בעקבות רמזים של שבתאות בספר סברו כמה אשר מחבר הספר הינו נתן העזתי תלמידו ונביא השקר של משיח השקר שבתי צבי ימ"ש, לעומתם טענו אחרים אשר מחברו הינו מגדולי תלמידי האריז"ל אך שלטו בו זרים והכניסו בו ענינים שבתאיים.
בספר מופיעים הלכות והנהגות רבות על פי הלכה וקבלה, והספר נכתב בלשון מיוחדת ובהירה, המלהיבה את לב הקורא לעבודת השם.
הפולמוס אודות הספר
על הספר קמו עוררים רבים, בראשם היעב"ץ[1] שטענו בתוקף כי הספר נכתב על ידי נתן העזתי מראשי כת ש"ץ, ואילו רבים אחרים טענו כי אין כל בסיס עובדתי לטענות שעל הספר.
ויש שסוברים שהספר נכתב על ידי קדוש רק שיד זרים שלטו בו, ולכן יש שטוענים כי אין לסמוך עליו בדברים שלא נמצאו בספרים אחרים של האריז"ל[2].
בשנת תרנ"ו הדפיס המקובל רבי מנחם מענכין היילפרין קונטרס "כבוד חכמים" בו הוא חולק על הקביעה בדבר זהות מחבר הספר. אחריו יצא רבי ישראל בערגער אב"ד בוקרסט במאמרו מאמר קנאת האמת בו מצדיק הוא את בעל החמדת ימים מפני הלעז שהוציא עליו היעב"ץ[3]. בתגובה לקונטרס של הרב הלפרין כתב רבי מרדכי לוריא קונטרס בשם אמת ליעקב[4]. והרב הלפרין הדפיס בתגובה קונטרס אחר.
רבי יצחק אייזיק יהודה יחיאל מיכל ספרין מקאמרנא[5] קיבל את שיטת היעב"ץ בדבר זהות מחבר הספר וכותב על מחבר הספר מילים חמורות ביותר, ותוקף את המנהג להמתין ז' ימים אחר המולד - מנהג שמבוסס על עדות מחבר הספר מפי האריז"ל. מנגד מקובלת עדות בשם רבי נפתלי מרופשיץ שהעיד כי מחבר הספר כבר זכה לתקן את אשר עיוות וכבר מותר ללמוד בספר[6].
בשבחי הבעל שם טוב - שאינו נחשב לספר מוסמך במיוחד, מובא סיפור בו בעל התולדות יעקב יוסף קנה את הספר מבלי דעת מי מחברו, והבעל שם טוב העיר לו כי ספר פסול על שולחנו ואז נטלו בסמרטוט וזרקו על הרצפה.
רבי יהודה פתיא בספרו מנחת יהודה ורוחות מספרות כותב אודות מחזה שראה בחלום אודות בעל החמדת ימים, שלפי החלום כוונתו היתה להכשיל את כלל ישראל בהאמנה בנביא השקר שבתי צבי.
מחבר הספר
לפי דעת התומכים בספר, שעליהם נמנו גדולי עולם, מחבר הספר הוא המקובל האלוקי רבי בנימין הלוי רבו של הרמ"ז שכינהו הגאון חיד"א "עייר וקדיש".
ואכן בכל התיקונים שהדפיס הרמ"ז בוינציאה בין השנים תי"ז לתי"ט נמצאו קטעי תוכחה רבים הזהים מילה במילה לספר חמדת ימים ואינו מזכירם בשם הסםר משום שאז היו הקונטרסים עדיין בכתב יד של רבו ולא נדפסו בספר זה.
מנהגים נפוצים רבים ברוב תפוצות ישראל, כמו אמירת לדוד ה' אורי וישעי בחודש אלול, אמירת שבעה פעמים למנצח קודם תקיעת שופר, וכן נוסח היהי רצון שקודם אמירת התהילים ואחריו הם מבעל החמדת הימים, וכן כל נוסחאות הלשם יחוד הם מבעל החמדת ימים.
הרש"ש תמך מאוד בספר זה וציטט ממנו בשני מקומות בשטר ההתקשרות שחתם יחד עם כל החברים בשנת תקי"ד. ברבות השנים ניסו להעלים ולטשטש אגרת זו.
החתם סופר מצטט בספרו פרשת וירא מהספר חמדת ימים, ובספר מכתב סופר לנכדו רבי שמעון סופר מעיד שהחתן סופר היה מעייין בימים טובים על השולחן בספר חמדת ימים. בנוסף המגיד מקאזניץ מזכירו בספרו רמזי ישראל, ורבי שבתי מראשקוב מצטט ממנו במקומות אי ספור (בהעלם שמו).
בתורת חב"ד
הספר אינו מובא כמעט בכתבי רבותינו, אך אדמו"ר הזקן מביאו בקונטרס אחרון לסימן רפ"ה בלשון "וכ"כ בח"ה" (וכן כתוב בחמדת הימים) כשהמקור מופיע במדוייק בספר חמדת הימים[7].
הרבי העדיף לציין לספר שמציין לספר זה מאשר לציין לספר זה עצמו[8].
לקריאה נוספת
- אוצר חמדת ימים דוד שלמה קוסובוסקי - שחור, כסליו תשס"ט בני ברק. ספר המוכיח את צדקת הספר חמדת ימים.
- חמדת יוסף יוסף חיים מזרחי, י"ז שבט תשס"ד ירושלים. אודות הספר חמדת ימים
- תעלומת ספר אברהם יוסף יער, ירושלים תשי"ד הוצאת מוסד הרב קוק. ספר המוכיח את צדקת הספר חמדת ימים.
שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ==הערות שוליים==
- ↑ בספרו תורת הקנאות אלטונא דף ע"א עמוד א'
- ↑ כך למשל רק באוצרות חיים להבן איש חי על יום כיפור שכתב באיזה ענין שאין לסמוך בזה על ספר חמדת ימים ביום קדוש כזה כו' משמע שהספר אינו מופרך
- ↑ עיתון וילקט יוסף שנה ב' קונטרס טו' סיון תר"ס דף נח' סימן קנז
- ↑ נדפס בסוף שו"ת הרשב"א חלק ששי, ירושלים תרס"ג
- ↑ זוהר חיח"ב ספר שמות דף לח' ע"ב
- ↑ חמשה מאמרות לרח"א שפירא מאמר ג' דף קכג' קכט'
- ↑ סימן רפ"ה סעיף א'
- ↑ פעם ציינו מניחי השיחה לספר כמקור למנהג להרבות בצדקה בחנוכה והרבי ציווה לחפש מקור אחר[דרוש מקור]. וראה גם אג"ק מהרבי וזה לשונו: הובא בשד"ח (אס"ד ר"ה ב' ד) שכ"כ בחמדת ימים.