פנים יפות
פנים יפות הוא ספר חסידי שנכתב על ידי רבי פנחס הורוביץ בעל ההפלאה, תלמיד המגיד ממעזריטש.
בספר יש תורות חסידים רבים על דרך החסידות, אך שמם של הבעל שם טוב והמגיד ממזריטש אינו מוזכר בו בפירוש, ולפי המקובל קטעים אלו צונזרו על ידי המוציאים לאור שנמנו על המתנגדים, ומסיבה זו רבי חיים מצאנז הקפיד על מעתיק הספר[1]. מסורת זו מאושרת במשפחתו של בעל ההפלאה [2], ואף ראיה ניצחת לכך: בפרשת בשלח הביא רבינו דבר תורה בשם רבו המגיד "ושמעתי לפרש בשם הרה"מ", וכפי הנראה לא השמיטה המעתיק משום שסבר שהכוונה לבעל המגיד משנה...[3]
למרות שרוב הספר עוסק בדרך הפשט והדרש, בולטים בו יסודות חסידים רבים, ביניהם כאלו שנזכרו אך ורק בספרי תלמידי הבעל שם טוב, כמו תורת ההתדבקות באותיות התורה, ועוד יסודות רבים.
הספר הוא מספרי החסידות היחידים שנזכרים בשמם בספרי אדמו"ר הזקן. לדוגמא בפרשת ראה[4]"ובספר פנים יפות פי' לעשות הישר שיהיה כמו מדרגת אדה"ר קודם חטא עה"ד שעליו נאמר אשר עשה האלקים את האדם ישר (בקהלת ס"י ז') וכמ"ש ברבות שם וע' מזה בזח"א ויחי (דרכ"א) אמור (דק"ז סע"א). וברבות בראשית פכ"א.", אדה"ז משווה את פירושו של בעל הפנים יפות לפירושו שלו לפסוק "לעשות הישר בעיני ה'", שהוא שהאור חוזר שמצד העבודה יהיה שוה לאור ישר, ומבאר כי פירושו נרמז בדברי בעל הפנים יפות, כי זו היא דרגתו של אדם הראשון קודם החטא.
