יצחק חיים דובער וילנסקי
החסיד רבי יצחק חיים דובער וילנסקי מקרמנצ'וג (תקצ"ז-כ"ו כסלו תרנ"ג) היה אחד מגדולי החסידים של אדמו"ר הצמח צדק אדמו"ר המהר"ש ואדמו"ר הרש"ב, ונחשב למשכיל עצום בחסידות ולעמקן נפלא בעל כשרון ריכוז יוצא מגדר הרגיל. בנוסף, שימש כמשפיע של עדת החסידים בקרמנצ'וג ועסק בהדרכת אברכים בדרכי החסידות.
תולדות חייו
נולד בסביבות שנת תקצ"ז בקרמנצ'וג לאביו ר' מאיר הלוי ווילנסקי ולאמו ברכה, והתחנך על ברכי גדולי החסידים שהתגוררו בעיר.
כבר בצעירותו נכנס ללימוד דא"ח בצורה מעמיקה, ורבו המובהק היה הרב ברוך תמריש.
כשנה לאחר חתונתו שנערכה בשנת תרט"ו (לערך) עם בת למשפחת שייניס, נסע לליובאוויטש אך הוכרח לחזור לעירו בעקבות השמועה שהגיעה על פטירתה של אשתו תוך כדי לידת בנו הבכור אברהם, וכשהגיע לעיר כבר היה זה בעיצומם של ימי האבלות.
בהמשך, חזר ונשא אשה ממנה נולדו לו ג' בנות, נסע לליובאוויטש בשנית והיה מ'היושבים' בחצרו של אדמו"ר הצמח צדק, שם נודע כמשכיל עצום ועמקן נפלא בלימוד החסידות.
מעמדו בקרב עדת החסידים הלך והתחזק, ורבותינו נשיאינו הוקירו והעריכו במאוד את יגיעתו בלימוד תורת החסידות.
בשנת תרל"ז נפטרה רעייתו מנישואין שניים, ועל פי הצעת אדמו"ר המהר"ש נשא לאישה את בתו של ר' מיכאל דריססער[1], וזכה שאדמו"ר המהר"ש עצמו יהיה המסדר קידושין בחתונה[2].
עד כדי כך הגיעו הדברים שבשבת פרשת אחרי מות תרמ"ט - בעיצומו של חורבן ליובאוויטש - נשא אדמו"ר הרש"ב מאמר חסידות ביחידות בפניו ובפני ר' זלמן זלטפולסקי (בהזדמנות אחרת, ביקש אדמו"ר הרש"ב מאחד מהחסידים לשאול אותו ענין מוקשה בחסידות).
שלושת ה'דובים'
בקובץ התמים מובאת רשימה של אדמו"ר הריי"צ[3] בה מספר על שלושה חסידי חב"ד תושבי קרמנצ'וג שנקראו בשם 'בער', והיו מכונים "שלושת הבערלעך": ר' דוב ב"ר משה (דברושקין), ר' דוב מאסיעוו, והרב וילנסקי.
על שלושתם מתבטא הרבי כי הם היו "בעלי שכל אדיר ואבירי לב, מאריכים בתפלה בהתפעלות הלב ובקול נעים, והיו כולם חוזרים דא"ח, וכל החסידים - גם בני פולין - שבקרמנצ'וב, היו יראים ומכבדים אותם".
למעשה, שלושתם היו תלמידיו של ר' ברוך תמריש ולאחר פטירתו קיבלו על עצמם להמשיך את פעולתו בהנחלת לימוד הדא"ח בעמקות בין צעירי החסידים והדרכתם, אלא שכעבור זמן מועט נפטר ר' דוב ב"ר משה, ואילו ר' דוב מאסיעוו נהג עם התלמידים ביד קשה, ובשל כך הקים הרב וילנסקי בית כנסת בשם "חב"ד חדש" שם קיבץ סביבו חבורה של חסידים ששמעו ממנו דא"ח וקיבלו את הדרכתו בלימוד.
פטירתו
בנוגע לשנת פטירתו, אדמו"ר הריי"צ כתב לבנו מיכאל כי על פי הזכור לו אירע זה בעת שר' מיכאל היה מה'יושבים' בליובאוויטש בשנת תרנ"ד, אך מאוחר יותר כאשר נעתר הבן על פי בקשת אדמו"ר הריי"צ לכתוב ראשי פרקים מתולדות אביו, טען כי היה זה ביום שני של חג החנוכה, כ"ו כסלו תרנ"ג[4].
משפחתו
- גיסו, ר' נח שיינעש - נושע בזרע של קיימא אחרי 18 שנות עקרות בזכות ברכת חסידים בהתוועדות[5].
- בנו, ר' אברהם וילנסקי.
- בנו, ר' מיכאל וילנסקי - התרחק מגזע החסידים, אך המשיך לשמור על קשרי מכתבים עם אדמו"ר הריי"צ[6], ושירטט על פי בקשתו קווים כלליים לתולדות אביו.
- בנו, ר' שמואל וילנסקי.
- חתנו, ר' זלמן ראטינסקי - קרמנצ'וג.
- בתו, מרת רבקה דוניויווסקי - קרמנצ'וג.
- בתו, מרת ריסעל סלאווין - לנינגרד.
- בתו, מרת גולדה דיקאנסקי - קייב.
- בתו, מרת חנה שיק - רוסטוב.
קישורים חיצוניים
- לקט משיחותיו של אדמו"ר הריי"צ אודות ר' חיים בער וילנסקי, בתוך שבועון התקשרות גליון 692
לקריאה נוספת
- רשימת בנו מיכאל אודות תולדות חייו של אביו, בצירוף הערות מאת ר' שלום דובער לוין, בתוך פרדס חב"ד גליון 5 עמוד 61 ואילך.
הערות שוליים
- ↑ זקנו של ר' מיכאל דבורקין.
- ↑ רעייתו זו התגרשה מבעלה הראשון לאחר עשר שנים שלא נולדו להם ילדים.
- ↑ עמוד 154.
- ↑ קונטרס בר מצוה תרנ"ג עמוד סד.
- ↑ מגזל עז עמוד רכ.
- ↑ אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק ב' עמוד שכ, עמוד שמא.