ועד סעודת שלמה
לשכת עושי חביתין או ‘הלשכה' - כפי שמכנים אותה בפשטות המוני החסידים הבאים ל-770 - נמצאת מתחת לעזרת הנשים של איסטערן פארקווי, והיא ללא ספק אחד הנדבכים החשובים של 770.
מאות אלפי איש נהנו עד היום משירותו הנאמן והמסור של "ועד סעודת שלמה" ב-770, אם במאכל ומשתה. ובכלל, קשה לדמיין כיום את 770 מבלי שירותה הנאמן והמסור של "לשכת עושי חביתין" כפי שרבים כינוה בחיבה על שם הלשכה שהיתה בבית המקדש.
סיפור הקמתה של 'הלשכה'
לפני שנים לא היו ב-770 כל האמצעים לרווחת באי המקום. מלבד מספר ברזי מים, לא היה כלום. באחת ההתוועדויות הרבי אף דיבר על כך בחריפות, ובין הדברים אמר שאפילו מי שרוצה לשתות רק מים - אין לו כוס והוא נאלץ לשתותם מספל.
בעקבות זאת, כדי לתקן את העניין, קנו הגבאים מכונה קטנה של תה שאפשר היה לקבל ממנה תה החל מהשעה תשע בבוקר. מובן שאין הקומץ משביע את הארי, ובפרט בימי תשרי שהמו באלפי חסידים שנתקבצו מכל רחבי העולם.
במוצאי שבת כ"ף מנחם אב תשמ"ו קרה אסון בשכונה: ב-770 הסתובב אז יהודי צרפתי, ערירי ללא משפחה. הוא היה אדם מופנם ושקט; עבד במקומות שונים, ובזמנו הנותר הסתובב ב-770. באותו מוצאי שבת הוא נראה ב-770 בשעה שתים בלילה. שעה לאחר מכן, בשלוש לפנות בוקר, נמצאה גופתו ברחוב אולבני פינת מונטגומרי.
התברר כי מישהו רצח אותו! עד היום לא יודעים מי עשה זאת ועל רקע מה.
במוצאי שבת שלאחר האסון הזה, ארגן "מימוש" את אחת מהתוועדויותיו הרגילות. בין השאר ביקשו מהמרא דאתרא, הרה"ג יהודה קלמן מארלו, לשאת דברים.
כיוון שזכר האסון היה עדיין טרי וכואב, זה היה הנושא המרכזי בדבריו של הרב. הוא הזכיר את הכתוב באותה פרשה על הרוג שנמצא בדרך ולא ידוע מי רצחו, ועל כך אומר רש"י "ידינו לא שפכו את הדם הזה - לא הנחנוהו בלא לוויה". הרב מארלו אמר, שכדי לעשות תיקון לעניין הזה, כדאי שיתחילו לחלק בכל שבת אוכל ב-770 - "הייסע בעבלרך", כפי שכינה זאת.
לאחר שהמרא דאתרא סיים את דבריו, ביקש המנחה מכל מי שביכולתו לקחת את הענין על עצמו, שייגש אליו.
לקראת סיום ההתוועדות ניגש ר' יהודה בלסופסקי אל המנחה ואמר לו כי אם מישהו ייקח זאת על עצמו, הוא מוכן לסייע בכך. כשר' יהודה עמד לצאת מ-770 הוא עוד הספיק לשמוע את הכרזת הגבאי כי מי שמעונין לעזור בעניין, יפנה לר' יהודה בלסופסקי.
אם לא די בכך, הרי כשהגיע למחרת ל-770, גילה כי זריזים ממנו כבר קבעו עבורו את העובדות, ומישהו תלה מודעה שר' יהודה מארגן גוף שיחלק אוכל. אותו אלמוני אף בחר את השם "ועד סעודת שלמה" על שמו של הקדוש הנרצח.
כך אולץ ר' יהודה לקחת על עצמו את ניהול הלשכה, וזמן קצר לאחר מכן כתב על כך לרבי.
סיר הטשולנט הראשון
סיר הטשולנט הראשון הוכן לקראת שבת פרשת כי תצא תשמ"ו. כהכנה ראשונה ניגש ר' יהודה לחנות וקנה את הסיר הגדול ביותר שהיה ברשותם. ביום חמישי אחר הצהריים הכין טשולנט בביתו, ולקראת שבת העביר את הסיר ל-770, שם הניחו על פלטה ששמרה על חום הסיר עד שעת ההתוועדות של הרבי. בעת ההתוועדות חילק ר' יהודה מנות טשולנט למתפללים. זו לא היתה כמות שהספיקה לכולם, אבל היה בזה רק כדי לקיים את הענין.
באותה שנה, הגיע ר' זושא וילמובסקי ל-770 כבר לשבת ח"י אלול. ר' זושא ור' יהודה היו בידידות, ולאחר השבת סיפר ר' זושא לר' יהודה כי כבר שנים רבות הוא מגיע ל-770, ובכל פעם הוא תופס מקום להתוועדות בשעה מוקדמת, ובשעת ההתוועדות הוא נהיה רעב וקשה לו להתרכז בדבריו של הרבי. "הפעם" מספר ר' זושא "קיבלתי ממישהו צלחת טשולנט לפני ההתוועדות, וזה ממש החיה אותי". ר' זושא לא ידע כי ר' יהודה הוא זה שהכין וחילק את הטשולנט.
דבריו של ר' זושא המריצו את ר' יהודה לפתח את הלשכה. הוא ניגש לאחד מאנ"ש שהבין בענינים אלו, וסיפר לו את הסיפור עם ר' זושא. הלה שלח את ר' יהודה לאיסט-סייד במנהטן בבקשו שיקנה שם סיר גדול והוא ישלם זאת מכיסו. ר' יהודה אכן קנה סיר גדול וכמה כלים נלווים, וכך יכול היה לספק כמות רצינית של אוכל מידי שבת.
במוצאי שמחת תורה תשמ"ז עבר ר' יהודה ב'כוס של ברכה'. הרבי מילא את כוסו ועשה תנועה בידו הקדושה. הוא הוסיף ונתן לר' יהודה בקבוק משקה ובירך ‘שיהיה בהצלחה רבה'.
ר' יהודה לא הבין ועבר מלפני הקודש משתומם: מדוע נתן לו הרבי את בקבוק המשקה? מה אירע לאחרונה? רק לאחר מכן קלט כי זוהי בעצם תשובתו הק' של הרבי בנוגע למכתבו אודות ‘ועד סעודת שלמה' שהקים.
בהמשך, קיבל ר' יהודה את האחריות גם על מכונת התה הקטנה, והוא החליפה במכונה גדולה וחדישה שעבדה תמיד בחלק המזרחי של 770 מתחת לעזרת נשים איסטערן פארקווי. כך הלכה הלשכה והתפתחה ורבים נהנו ממנה.
עד לשנים האחרונות, אוחסנו כלי הלשכה בכל מיני פינות ב-770 מבלי שיהיה לזה מקום מסודר. לאחר שבנו והרחיבו את הכניסה החדשה ל-770 - הרחיבו ופתחו גם מתחת לעזרת נשים איסטערן פארקווי - ואז שיכנו את הלשכה בחדר מיוחד - שם הוא מקומה הנוכחי עד היום הזה.
דו"ח לרבי
ר' יהודה נהג להכניס לרבי דו"ח בכל פעם על פעילות הוועד. באחת הפעמים הכניס ר' יהודה דו"ח לרבי, והרבי הוציא שטר של 20$ ומענה קודש: "וגדול הזכות".
בתשעה באב (נדחה) תנש"א דיבר הרבי שיחה לפני תפלת ערבית. בין הדברים הזכיר הרבי את הענין של ‘סעודת שלמה בשעתה'. כרגיל בכל סיום צום, חילקה הלשכה אוכל לקהל המתפללים. ר' יהודה ביקש מהגבאי הרב יהושע פינסון שיכריז לאחר ערבית שכל הקהל מוזמן לשבור את הצום.
ר' יהושע עמד אפוא לנוכח הקהל והכריז, בעוד הרבי עומד ומקשיב. כשהחל לומר את המילים ‘סעודת שלמה' תיקן אותו הרבי ואמר ‘סעודת שלמה בשעתה'.