הבעל שם טוב

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חתימתו של הבעל שם טוב
ציון הבעל שם טוב במז'יבוז'

רבי ישראל ב"ר אליעזר 'בעל שם טוב' (נכתב בראשי תיבות בעש"ט), מייסדה ומחוללה של תורת החסידות ושיטתה, ממנה הסתעפו חסידויות רבות. נולד ביום י"ח באלול ה'תנ"ח (25 באוגוסט 1698) - לר' אליעזר ושרה בעיר אוקופ (ליד קמיניץ הפודולית. באותה תקופה על גבול פולין-תורכיה). נפטר ביום רביעי ו' בסיוון ה'תק"כ (21 במאי 1760) בו חל יום א' של חג השבועות ומנוחתו כבוד במזי'בוז'.

תולדות חיים

ילדותו

בית הכנסת של הבעש"ט במז'יבוז'

רבי ישראל נולד ביום י"ח באלול שנת תנ"ח[1] לר' אליעזר ושרה[2] בעיר טלוסט[3].

נשמתו של הבעש"ט ירדה לעולם כדי לעורר את עם ישראל ממצב של "עילפון" גשמי ורוחני בה היה שרוי לאחר "גזירות ת"ח ות"ט; ובדוגמת הסגולה לקרוא באוזנו של אדם שהתעלף את שמו, כך קראו לעם ישראל בשמו וירדה נשמתו של רבי ישראל לעולם.

ישראל, היה בן יחיד להוריו ובגיל חמש נתייתם מהם. לפני שנפטר אביו, אמר לו : "אל תירא משום דבר, רק מהקב"ה בעצמו". ו"אהוב בפנימיות לבבך כל יהודי". היה זה עבור הבעל שם טוב כצוואה והוא הפנים את המסר הזה וחי על פיו. תחילה שימש כעוזר למלמד הילדים, להוליך ולהביא את הילדים ל'חדר' והיה עושה זאת באהבה גדולה[4].

רבי ישראל מצא לו את חינוכו באופן עצמאי ביותר. רגיל היה להתבודד בין ההרים ובתוך היערות, ושם היה נפגש עם אחדים מבין חבורת הצדיקים הנסתרים שהיו לומדים אתו תורה. הם היו נוהגים לשוטט בערים בהן חיו בני ישראל והיו מעודדים אותם, מפצירים בהם להיות נהנים מיגיע כפיהם ואף היו מסדרים להם מקומות עבודה שיוכלו למצוא פרנסתם בכבוד. עבודה זו הייתה תחילת עבודת החסידות, - להבריא את העם מבחינה גשמית.

בהיותו בן אחד עשרה הצטרף לקבוצת הצדיקים הנסתרים. לאחר מכן נעשה לשומר בית המדרש ובשעות הערב היה עוסק בעבודת השם.

המנהיג של הצדיקים הנסתרים בתקופה זו היה רבי אדם בעל שם, לפני פטירתו הודיעו לו בחלום למסור את ה'כתבים' שברשותו לישראל בן אליעזר מאקופ, הוא שלח את בנו לאתר את רבי ישראל, וביקש ממנו למסור לו את הכתבים כי שייכים לשורש נשמתו ואם יסכים ללמוד עמו מה טוב. אחרי חיפוש מוארך מצא את 'שומר בית המדרש' בשם ישראל שהיה אז בן ארבע עשרה שנה. ביקש ממנו בן ה'בעל שם' שילמד איתו, רבי ישראל הסכים ואמר בתנאי שיראה כאילו רבי ישראל הוא התלמיד, וכתוצאה מהלימוד, שידכו לו אשה מהעיר אקופ, אשתו זו נפטרה זמן קצר לאחר הנישואים[5].

בגיל שמונה עשרה מונה למנהיגם של הצדיקים הנסתרים.

ביום הולדתו העשרים ושש נתגלה אליו אחיה השילוני, ולמדו תורה במשך עשר שנים, בזמן זה גילה לו את המאור שבתורת הנגלה והקבלה כפי שנלמד בגן עדן[6]. עד שביום הולדתו השלשים ושש הפציר בו רבו להתגלות.

חתונתו

בשלב מסוים עזב הבעל שם טוב את הישוב אוקופ ועבר לגליל ברודי הסמוך לפודוליה. שם, נעשה 'מלמד' באחד החדרים ופגש עם רבי אפרים מברודי שהיה מנכבדי העיר ואביו של רבי אברהם גרשון מקיטוב. רבי אפרים הציע לבעל שם טוב את ביתו והם באו בקשרי השידוכין והבעל שם טוב רצה שזה יישאר בסוד. רק לאחר פטירתו של רבי אפרים, בא הבעל שם טוב לשאת את אשתו, אולם בבואו הסתיר את עצמו בלבושו בגדי איכר גסים. רבי אברהם גרשון ניסה לדחותו ולבסוף הבין שזה חתנה של אחותו והם נישאו, אך הוא הרחיקו מסביבתו. הזוג הצעיר עבר לאחד הכפרים שבין קוטוב לקוסוב. ר' ישראל היה מבלה רוב זמנו בהתבודדות ביערות ובשדות. בהמשך עברו לכפר אחר. בשנת ת"צ עברו לטלוסט שבגליציה והחל שוב לעסוק במלמדות וכל חייהם חיו בדוחק כלכלי.

התגלותו

ביום י"ח באלול שנת תצ"ד, הבעל שם טוב היה אז בן שלושים ושש, ציווה אותו אחיה השילוני להתגלות בעולם והוא התגלה לראשונה בעיר טלוסט. לאחר מכן החל הבעל שם טוב לפרסם את שיטתו על ידי מסעות ונדודים. תחילה עסק בעיקר בפדיון שבויים, חיזוק התורה ויראת שמים והפצת פנימיות התורה. במסגרת נסיעותיו ביקר בהורדנקא, קיטוב, נמירוב, שריגרד שבגליציה ופודוליה, בפולנאה, שדה לבן, זסלב שבווהלין.

במהלך נסיעותיו נהג לרפא חולים על ידי רפואות וגם על ידי קמיעות. את קמיעותיו כתב הסופר רבי אלכסנדר זיסקינד ובהמשך, כשרבו הפניות, נעזר גם ברבי צבי סופר, שפרשיותיו היו יקרות ערך. לבסוף נשאר רק רבי צבי לסופרו היחיד.

בשנת ת"ק, עבר הבעל שם טוב לעיר מז'יבוז', שם החלו להתרכז סביבו אלפי חסידים ומעריצים, ביניהם גדולי תורה רבים וצדיקים מפורסמים. הבעל שם טוב היה לומד עם תלמידיו שיעור בגמרא. השיעור היה חריף וגאוני ולמדו בו גם את הרמב"ם, הרי"ף הרא"ש ושאר מפרשים מה"ראשונים" שהשתייכו לגמרא הנלמדת. הבעל שם טוב היה מתרגם את המילים לאידיש.

באותה תקופה גם תכנן הבעל שם טוב לעלות לארץ ישראל, שתפסה מקום חשוב ומרכזי בתורתו, אולם תכניתו לא יצאה אל הפועל.

בראש השנה שנת תק"ז עשה הבעל שם טוב עליית נשמה והגיע עד להיכלו של מלך המשיח. שאל הבעל שם טוב את מלך המשיח: "אימתי קאתי מר" (= מתי בא אדון) ענה לו המשיח: "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה", כשכוונתו על מעיינות תורת החסידות, אותה גילה הבעל שם טוב.

על הבעש"ט

" אהבת ישראל של הבעל שם טוב - אין לשער.

הרב המגיד אמר: "הלואי היו נושקים הספר תורה באותה האהבה, שהיה מורי מנשק את הילדים בהוליכו אותם אל ה"חדר" כשהיה "באהעלפער" (עוזר).

"

– היום יום, ט"ז תמוז

המגיד ממזריטש העיד על הבעל שם טוב ש"ידע בכל חודש ניסן איזה ממונים ממונים על העולם בכדי לדעת איך להתנהג עמם ועל ידם" ו"הוא ידע שיחת עופות ושיחות דקלים"[דרוש מקור]. רבי מנחם מענדל מויטבסק אמר שהכיר את הבעש"ט בימי ילדותו: "היה היה דבר ה' בידי הבעל השם טוב ויגזור אומר ויקם. אחד היה, ומהקדמונים לא קם כמוהו - אחריו לעפר מי יקום". אדמו"ר הזקן אמר, שהבעש"ט חיבב ביותר את היהודים הפשוטים. אדמו"ר הרש"ב אמר, שהבעל שם טוב היה מסודר מאוד. אדמו"ר הריי"צ אמר שאין לשער את האהבת ישראל של הבעל שם טוב.

תורתו

תורתו ואימרותיו של הבעל שם טוב לא נרשמו על ידו, רק ליקוטים מהם מובאים בספרי תלמידיו. עיקר תורתו ודעותיו של הבעל שם טוב מובאים בספרי תלמידו המובהק, רבי יעקב יוסף הכהן מפולנאה. הספר צוואת הריב"ש מכיל גם מתורתו של הבעל שם טוב כפי שנכתב על ידי תלמידו, רבי ישעיה מיאנוב ולא על ידי הבעל שם טוב, כפי שמשמע לכאורה. מאוחר יותר, רוכזו ליקוטי התורות בספר כתר שם טוב וכיום נעשה ליקוט מקיף לפי נושאים בספר "בעל שם טוב" ב-2 כרכים גדולים. בתקופה מאוחרת יותר התגלו העתקים מכתבי הבעל שם טוב בגניזה החרסונית.

פרנקיסטים

בכ"ו בתמוז שנת תקי"ט ניצח הבעש"ט את הפראנקיסטים בעיר לבוב. במכתבים שנמצאו בגניזה החרסונית נמצא כי הבעש"ט ותלמידיו הכריזו על יום זה כעל יום חג. באגרת מיום ח' כסלו תש"כ עונה הרבי לאחד ששאל מדוע יום זה לא נחוג בכל שנה, שביאור על כך לא שמע, אך מה שנראה הוא, שמכיוון שלשנה הבאה הבעש"ט כבר הסתלק (בשנת תק"כ).

הסתלקותו

אוהל הבעל שם טוב במז'יבוז'

בחג הפסח שנת תק"כ חלה הבעל שם טוב בקיבתו וזה מאוד החליש אותו וקולו כמעט שלא נשמע. בליל חג השבועות התאספו כל בני החבורה. הבעל שם טוב אמר לפניהם תורה. בבקר שלח לקרוא לאנשי ה"חברא קדישא" והורה להם כיצד יתעסקו בקבורתו. לאחר מכן התחזק מעט והתפלל בעצמו לפני התיבה בביתו. לאחר התפילה, יצא תלמידו רבי נחמן מהורודנקא, כדי לשפוך תפילה על שלום רבו. אמר הבעש"ט: לחינם הוא מרעיש בתפילה. אם היה יכול להכנס באותו פתח שבו הייתי נכנס אנכי, היה פועל. לאחר מכן שמעוהו מלחש: "אני מוחל לך אותן שתי שעות. אל תענה אותי!". משבאו בני העיר לברכו בברכת החג, אמר לפניהם דברי תורה. אחר שוב אמר דברי תורה לתלמידיו המקורבים "על עמוד שעולה מגן עדן תחתון לגן עדן עליון". אחר נפרד מבני העיר באומרו: "עד כאן גמלתי עמכם חסד ועכשיו תגמלו אתי חסד".

כוחותיו עזבוהו. הוא ציוה לתלמידיו לומר "ויהי נועם". משראה את תלמידיו מצטערים, אמר: "אין אני דואג לעצמי. כי יודע אני בבירור שאצא מפתח זה ואכנס בפתח אחר". לאחר מכן שכב וישב כמה פעמים. אחר ציווה לכסותו בסדין וישכב פעם נוספת. הוא התחיל להזדעזע ולחרוד כמו שנהג בתפילת "שמונה עשרה" ואחר כך נח מעט. קולו לא נשמע עוד, רק שפתיו נשמעו מרחשות: אל תבואני רגל גאוה! אותה שעה נסתלק ובאותו רגע בדיוק עמדו שני השעונים שהיו בבית ופסקו מללכת. תלמידו רבי לייב קסלר סיפר שראה את יציאת הנשמה "כמו שלהבת מראה תכלת" והעיד "שבשעת יציאת נשמתו זרחו פניו כבקבלת שבת עם קבלת ה"נשמה היתירה".

בו' סיון תק"כ - יום רביעי ראשון לחג השבועות, כשהוא בן ששים ואחת שנה, שמונה חדשים ושמונה עשרה יום נסתלק הבעש"ט לבית עולמו. ומנוחתו כבוד במז'יבוז'.

ביום רביעי כ' בכסלו תקנ"ט, אמר על כך אדמו"ר הזקן, שהיה נכדו הרוחני: "ביום הרביעי נטלו המאורות", כלומר - שביום הרביעי נלקחו ונסתלקו המאורות.

בדורות האחרונים התעורר פולמוס בנוגע ליום המדויק בו הסתלק הבעש"ט - האם ביום הראשון של חג השבועות (ו' סיון) או ביום השני של חג השבועות (ז' סיון). בספר "שמועות וסיפורים" מובא הסיפור, כי בשנה אחת בחג השבועות התארח רבי לוי יצחק שניאורסון בביתו של אדמו"ר הרש"ב, ודיברו ביניהם אודות הסתלקות הבעל שם טוב, ור' לוי יצחק הזכיר אודות הדעה כי הבעל שם טוב הסתלק בז' סיון. ויאמר אדמו"ר הרש"ב בפסקנות, כי הבעש"ט הסתלק בו' סיון, ודוד המלך הסתלק בז' סיון. וישאל ר' לוי יצחק, אם כן יום הקבורה של הבעש"ט היה ביום טוב, ובקבורתו יכלו להתעסק רק הגויים! והאם אכן ראוי כי בקבורת גופו הקדוש יתעסקו אינם יהודים?! ויענהו אדמו"ר הרש"ב, כי גופו הקדוש של הבעש"ט לא היה צריך התעסקות כלל וכלל. ואכן, בספר "היום יום" בתאריך ו' סיון, א' דחג השבועות, נכתב: "הסתלקות הבעל שם טוב - ביום הרביעי א' דחה"ש תק"ך ומנוחתו כבוד במעזיבוש".

תמונתו

בעולם מפורסמת תמונה המיוחסת לבעל שם טוב, אולם קיימות ספקות רבות אודות אמיתות יוחסה. ישנם המייחסים אותה לשבתאי מסוים. הרבי אמר שתמונה זו שייכת לבעל-שם אחר שחי ופעל בדייטשלאנד (גרמניה)[7], אך לא לבעל שם טוב[8].

ישנם מספר סיבות לכך שהרבי סבר כי התמונה אינה של הבעל שם טוב. מלבד המחקר המקצועי המוכיח את הפקפוקים באמיתות התמונה[9], ישנם סיבות נוספות. אחת מהם היא משום שאדמו"ר מוהריי"צ אמר שיש קבלה שאין תמונה מהבעל-שם-טוב[10].

נימוק נוסף נתן לכך הרבי, משום שעל-פי המסורה צריכות-להיות י"ג תיקוני דיקנא ניכר בהזקן[11].

תלמידיו ומשפחתו

ישנם 150 רבנים המוכרים כתלמידיו ומאמיניו המובהקים של הבעל שם טוב. בין אלו ניתן למצוא את יורשו רבי דב בער הידוע בכינויו "המגיד ממזריטש", רבי יעקב יוסף מפולנאה, רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב, רבי זאב וולף קיצס, רבי חיים מקרסנה, רבי נחמן מהורדנקא, רבי אריה לייב משפולי, רבי מנחם מנדל מויטבסק, רבי מנחם נחום מצ'רנוביל, רבי פנחס מקוריץ, רבי שמואל מקאמינקא ורבים אחרים.

לבעל שם טוב שני ילדים ידועים: בנו, רבי צבי, ובתו, אדל. בין נכדיו הידועים נמנים בניה של אדל: רבי משה חיים אפרים מסדילקוב ורבי ברוך ממז'יבוז'. נינו, נכדה של אדל מבתה פייגה, היה רבי נחמן מברסלב. ר' פנחס מקוריץ ור' יעקב יוסף מפולנאה העידו שהבעל שם טוב מינה את נכדו ר' ברוך כיורשו כשיגדל (ספר מקור ברוך) ור' ברוך ראה את עצמו כיורשו הבלעדי של סבו.

  • אברהם אבא מדוביסר - מחשובי התלמידים. נודע בגאונותו וחסידותו. שימש כאב"ד העיר דוביסאר הנמצאת על הדניסטר כיום העיר דובסרי במולדובה. שימש כשליח ציבור בבית מדרשו של רבו הבעש"ט. ובספר שבחי הבעש"ט מסופרות כמה מעשיות בעניין זה ובכלל על קשריו עם הבעש"ט.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ↑ על פי הגניזה החרסונית. במסורות אחרות מקובלים תאריכים אחרים.
  2. ↑ אליעזר היה מכניס אורחים מופלג, עד שנתעורר קטרוג בשמים והשטן רצה לנסותו, עצר בעדו אליהו הנביא וניסהו, לאחר מכן ברכו שיוולד לו בן עם נשמה שתאיר את העולם, הרי זה הבעש"ט
  3. ↑ הרבי הרש"ב סיפר בשם אדמו"ר הזקן שישנם מכתבים שהבעש"ט חותם ישראל מאקופ, אין כוונה שהיה מעיר ששמה אקופ שהרי היה מטלוסט, אלא שבטלוסט לא היו חומות בעיר והוריו גרו בחפירות, ואקופ הוא על שם החפירות.
  4. ↑ תלמידו, המגיד ממזריטש התבטא ואמר, כי הלואי שהיו מנשקים את ספר התורה באותה אהבה שהיה הבעל שם טוב מנשק את הילדים כשהיה מוליכם אל ה"חדר" כשהיה עוזר למלמד.
  5. ↑ על אשתו זאת התבטא הבעש"ט בעת הסתלקותו "אם הייתה עמי זוגתי הראשונה הייתי עולה למרום באמצע היום בשוק מעזיבוז לעיני כל. (שיחת פורים תשי"ח).
  6. ↑ במכתב לתלמידו רבי יעקב יוסף הכהן, מתאר הבעל שם טוב: "אני ביום מלאות לי כ"ו שנה, ביום ח"י אלול בשנת תפ"ד בעיר אקופ, כחצות הלילה נתגלה אליי. הלימוד הראשון היה בפרשת בראשית, וכאשר גמרנו התורה הקדושה, עד לעיני כל ישרא"ל, הייתי בן ל"ו ונגליתי"
  7. ↑ מפי ר' יעקב כ"ץ, שכך אמר הרבי בליל ב' דחג הסוכות תשכ"ו במהלך סעודת החג בבית כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ ('המלך במסיבו', כרך א, עמ' קד).
  8. ↑ סקירה באתר חב"ד אינפו.
  9. ↑ כך כתב הרבי באגרות קודש, כרך ז, עמ' צז, לשואל: קיבלתי מכתבו מה' תשרי... עם התמונה המוסגרת בה, ובמה שהאריך בעניין התמונה והשקלא-וטריא אם נכונה היא, הנה התמונה נתפרסמה כבר כמה-פעמים ויש כמה דיעות ופלוגתות בהנוגע לה, ויעויין בספר דמויות גדולי החסידות (להרב שצרנסקי, נדפס בתל אביב שנת תש"ה עמוד ל"ה) שגם שם נמצאת תמונה זו. ומוחזרה פה התמונה...
  10. ↑ שיחות קודש תשכ"ו עמ' 621.
  11. ↑ ליקוטי שיחות, כרך י"ט, עמ' 531.
הקודם:
- 		נשיאי החסידות הכללית
י"ח באלול תנ"ח - ו' בסיוון תק"כ 		הבא:
המגיד ממזריטש
אוחזר מתוך "https://chabadpedia.co.il/index.php?title=הבעל_שם_טוב&oldid=199723"