אור אין סוף
| סדר השתלשלות |
|---|
| לפני הצמצום |
| עצמות ומהות · מאור · אור אין סוף · עשר ספירות הגנוזות · יחיד · אחד ויחיד · קדמון · טהירו עילאה |
| הצמצום והקו |
| צמצום הראשון · טהירו תתאה · מקום פנוי · רשימו · נקודה קו שטח · קו וחוט · עגולים ויושר · אור מקיף · אור פנימי · ראש תוך סוף |
| בי"ע דכללות |
| אבי"ע (השתלשלות כללית)
אדם קדמון · עולם העקודים · עולם התוהו · אור ישר · אור חוזר · שם ע"ב · שם ס"ג · שם מ"ה · שם ב"ן |
| אבי"ע דפרטות |
| עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה
עולם האצילות · עולם הבריאה · עולם היצירה · עולם העשייה · בי"ע · פרסא |
| סוגי השתלשלות |
| יש מאין · עילה ועלול · קפיצה ודילוג · אין ערוך |
אור אין סוף (או בראשי תיבות אוא"ס) הוא הארה המתגלה מ'עצמות ומהות' של הקדוש ברוך הוא ודרכו מגיע לידי ביטוי ה'עצמות'.
ההתגלות מהעצמות הוא באופן של זיו והארה בלבד ולא העצם, למרות זאת על ידי אור אין סוף מתגלה העצם. כלומר, על ידי אור אין סוף מתגלה מציאותו של העצמות ולא רק פרט או ענין מסוים ממנו, אלא כל העצם כולו.
תכונות
| ערך מורחב – אור |
ההתגלות מהעצמות מכונה בתורת החסידות 'אור (אין סוף)', בשונה מחוקרים שהגדירו זאת כ'שפע'. הדגש על ההגדרה 'אור' היא כיון שאור מתייחד בתכונות הבאות:
א. מחובר למקור - טבע כל אור שהוא קשור תמיד למקורו, המאור. כשיש נתק בין מקור האור לאור, מיד נפסקת הארה ולכן אור אין סוף מחובר תמיד ל'עצמות'.
ב. דומה למקורו - מאחר שאור מחובר תמיד למקורו, ממילא הוא גם דומה למקור. כמו שהמקור, העצמות, אינו מוגבל ומוגדר כלל, כך גם אור אין סוף הוא בלתי מוגבל ומוגדר וכל העולמות הרוחניים והגשמיים מופרכים אצלו (שלכן כדי לברוא עולמות נצרכו צמצומים רבים). המשל המובא על כך בתורת החסידות הוא מהשמש המאירה לכדור הארץ, שלמרות שהשמש עצמה לא מגיעה אלינו, בכל זאת על ידי קרני השמש מגיע לכדור הארץ כוחו של השמש עצמו[1].
ג. אין בו שינוי - הארת האור, גם לאחרי שיצא מהמאור, הוא ללא שינוי מכפי שהיה במאור. לדוגמא, אור השמש אינו מהות חדשה שלא קיימת בשמש.
ד. אינו מציאות לעצמו - אור הוא הארה בלבד מהמאור ואין שום יחס בין האור למאור. לדוגמא, אין שום יחס בין אור השמש, שהוא אור בלבד, לבין גוף כדור השמש עצמו.
ה. מאיר באופן פסיבי - טבע האור שהוא מאיר באופן ספונטני מהמאור ולא צריך פעולה אקטיבית לשם כך. לדוגמא, השמש אינה צריכה לעשות פעולה כלשהי כדי שאורה תופץ.
אין סוף
סיבתה
האין סוף שבאור זה נובע מצד דביקותו בעצמות משום שכל אור הוא מעין המאור ומכיוון שהעצמות הוא אין סוף לכן גם האור שמתפשט ממנו הוא אין סוף. (ובאמת האור מצד עצמו הוא מוגבל שהרי האור יש לו תחילה וכל דבר שיש לו תחילה בהכרח שיש לו סוף[2] וזה שאור זה הוא אין סוף הוא רק מצד רצון העצמות שיהיה דבוק ויהיה בו תכונה זו של אין סוף).
עניינה
אין סופיותו של אור אין סוף בא לידי ביטוי בפרטים הבאים:
א. התפשטותו אינה מוגבלת והוא מתפשט בכל מקום בלי שינויים - שמכיוון שהוא אור שאינו מוגבל כלל והוא אחד עם עצמותו יתברך לכן בכל מקום שהוא הוא ללא שינויים.
ב. האור הוא אין סופי בזה שהוא מתגלה בכל מקום. בכמה פרטים: 1. הוא נמצא בגילוי בכל מקום וגם לאחרי הצמצום כשנעשה מקום פנוי (מהאור) אזי כשהוא כן מאיר הוא מאיר בשווה בכל העולמות (כמו בבית המקדש, בשבת ובתורה. שבכל זה נמצא האור בגילוי בכל העולמות בשווה). [3]2.גם כשאינו מתגלה בעולם מצד היותו אין סוף הוא נמצא בכל מקום בגלוי - שגילויו הוא רק מצד האור על אף שמצד העולמות אינו מתגלה בהם.[4] 3. הגילוי הוא גם בעולמות - שעל אף היותם גבול נמצא בהם עניינים שהם בלי גבול כריבוי מיני הנבראים וכנצחיות הנבראים שזה מצד הבלי גבול של אור אין סוף שמאיר בבריאה עד למטה מטה.
ג. אין לו הגדרה וציור: 1. שאינו מוגדר בשום גדר וציור ולא שייך לומר בו איזה תכונה וכדומה ולכן מושלל הוא מהספירות והעשר ספירות הם רק לאחרי הצמצום באור הקו [5] ואילו הבריאה הייתה מאור זה (ללא הצמצום) הייתה הבריאה גם כן באופן של בלי גבול ובפשיטות ללא ציור והגבלה. 2. מצד זה שהוא בלי גבול וללא גדר וציור, לכן הוא יכול להוות כל מציאות. משום שאינו מוגבל בציור מסויים שיוכל להוות רק כציור זה.[6] 3.עד כדי כך הוא אין סוף ולא מוגדר שאינו מוגדר גם בגדר של 'בלי גבול' וממילא יש בו גם 'כח הגבול'.[7]
אולם סוף סוף על אף היותו בלי גבול וללא גדר אינו כהבלי גבול שבעצמות לפי שהעצמות מציאותו מעצמותו ולכן הבלי גבול שבו אינו נוסף עליו משאין כן אור אין סוף מכיוון שיש לו תחילה (כאמור) לכן הבלי גבול שבו הוא כדבר נוסף עליו והבלי גבול האמיתי בתכלית הוא רק עצמותו יתברך.
אלא שמצד היותו אור אין סוף הרי הוא "מקבל" גם עניין זה מהעצמות שגם בו יהיה עניין הבלי גבול בתכלית[8] אמנם אין זה מעצם מציאותו אלא מצד עניין העצמות שבו[9]
תוארו - "אור אין סוף"
אור אין-סוף, משמעותו - אור שהוא אין-סוף, ולא אור של אין-סוף. (כלומר האור הינו אין סופי). משום שאת עצמותו ית' בכבודו ובעצמו שממנו נמצא האור אין סוף ב"ה, אי אפשר לתאר בתואר "אין-סוף", לפי:
א.שתואר זה אינו מתארו כלל, שהרי עצמותו ית' הוא מציאות שגם אין לו גם תחילה, שהיא מעלה גדולה יותר ממעלת אין-סוף, וכמו שכתב הרמ"ע: "כי כל קדמון נצחי ולא כל נצחי קדמון שרבים מן הנבראים יהיו נצחיים ברצון הבורא".
כלומר, כל "קדמון" - היינו, מציאות שלא קדמו מצב של העדר מציאותו, אלא היה והווה תמיד, מפני שמציאותו מציאות-אמת מצד עצמו, הרי בהכרח שהוא גם נצחי, כי מציאות אמתית שאינה תלויה בשום דבר שתבטל על ידה ולכן היא נצחית.
אולם מציאות נצחית אינה בהכרח "קדמון", כי יתכן מציאות מחודשת שהתחדשה על ידי הקב"ה (וקדם למציאות זו מצב של העדר המציאות) ומכל מקום יהיה נצחי ברצון הבורא (כעולמות עליונים א"ק אצילות וצבא השמים שאף שמחודשים המה מאין ליש יש בהם ניצחיות ואינם מוגבלים וגם בארץ למטה נמצא נצחיות במין שבכל מין יש בלי גבול תולדות אל אף היותו נברא ומחודש).
ומכיוון שעצמותו יתברך היא קדמון שלא קדם לה העדר אלא מציאותה מעצמותה, לכן לא שייך התואר אין סוף משאין כן על האור המתפשט ממנו בלבד, והוא הנקרא בשם "אור אין סוף".
(אמנם האור יש לו תחילה ומב' טעמים: א. שיש לו "מקור" שהוא מתפשט מהעצמות והוא מקורו (והוא כאור השמש שמקורו הוא השמש) ב. יש לו תחילה (כעין קדמו העדר) לפי שגילוי האור הוא ברצון הבורא וברצונו יכול שלא להאיר ולכן הרי הוא מחודש (משאין כן אור השמש שהשמש מוכרח באור לכן על אף שהאור יש לו מקור ואי אפשר לומר עליו שאין לו תחילה אולם כמו כן אי אפשר לומר שקדמו העדר משאין כן באור אין סוף שהתחדשותו הוא רק ברצון הבורא ולכן אפשר לומר עליו "יש לו תחילה").)
ב. התואר אין סוף שייך לומר על דבר המתפשט ויצא חוץ לעצם שהוא מתפשט ומתגלה באין סוף פרטים וכיו"ב. ומכיוון "שהעצם בלתי מתגלה ובלתי מתפשט" לכן לא שייך תואר זה על העצמות משאין כן על אור המתפשט.
אולם היות שהאור אין סוף ב"ה הוא התגלות אור מעצמותו יתברך, ורצונו יתברך הוא שיהיה ההתגלות דבוקה בו באופן שיהיה האור מעין המאור. לכן על אף שיש לאור תחילה מצד דביקותו לעצמות אין לו סוף.[10]
מדרגות כביכול באור אין סוף
אף על פי שאור אין סוף ב"ה כשמו כן הוא - שאין לו סוף, מכל מקום יש בו מדריגות, והם בבחינת אין סוף, החל מעצם פנימיות האור כפי שהוא דבוק ומאוחד בעצמותו יתברך, וכלה בצמצום שנעשה בו עד שנעשה בבחינת "סובב כל עלמין", שבזה נותן "מקום" ואפשרות להתהוות העולמות.
והיינו שאף על פי שהאור אין סוף - סובב ומקיף את השתלשלות העולמות, שהוא למעלה מהם באין ערוך, אבל מאידך, העובדה שהוא מקיף אותם - מלמדת על שייכותו אליהם.
השייכות של האור אין סוף ב"ה להשתלשלות העולמות היא היות האור אין סוף בבחינת רצון להתהוות כל ההשתלשלות, ואף על פי שרצון ה' "להיות לו יתברך דירה בתחתונים" - מושרשת בעצמותו יתברך, מכל מקום בהיות הרצון כלול בעצמותו - אינו בגדר רצון כלל.
כי בהיות האור אין-סוף כלול בעצמותו, הריהו בבחינת אין לגמרי, ואחר-כך נמשך להיות בבחינת זיו ובו היה הצמצום הגדול, שנעשה בו "חלל ומקום פנוי" כביכול לצורך עמידת העולמות, ונמשך לתוך "חלל" זה בחינת "קו אור" דק ומצומצם.
מלכות דאור אין סוף
מלכות דאור אין סוף היא הבחינה האחרונה של אור אין סוף שלפני הצמצום. על ידי הצמצום נמשך מלכות דאור אין סוף להיות בבחינת עתיק יומין לאדם קדמון.
מעלה ומטה
"למעלה עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית" הוא לשון התיקוני זוהר[11] והזוהר[12] המובא בחסידות המתאר את התפשטות של אור אין סוף בכל העולמות.
קישורים חיצוניים
- הרב יואל כהן ספר הערכים ערך אוא"ס - סיכום לפרטי פרטים של ערך זה אור אין סוף.
הערות שוליים
- ↑ ספר המאמרים שנת ת"ש ע' 11
- ↑ ראה תהילים קיט, צו ובמפרשים שם.
- ↑ ספר המאמרים תרס"ו עמוד כב - כג.(מהדורה החדשה - לא-ב.)
- ↑ ספר המאמרים תרס"ו עמוד תקא.(במהדורה החדשה - תרס-א.
- ↑ ובדרגה התחתונה יש עשר ספירות הגנוזות ראה ספר הערכים ערך אוא"ס (א) הערה 77 ובשולי הגליון להערה 90.
- ↑ בשונה מאור הקו שמוגדר בגדר הרוחני ואינו יכול להוות גשמי.
- ↑ שבכוחו להוות עולם מוגבל ויהיה מוגבל כהעולם עכשיו - ונתגלה על ידי הצמצום דווקא.
- ↑ נוסף לזה שכללות היותו בלי גבול היא מצד דבקותו בעצמות הרי עניין זה נעשה גדר מציאותו משא"כ עניין הבלי גבול שבעצמותו הוא כדבר נוסף עליו.
- ↑ ראה ספר הערכים ערך אוא"ס (א) פרק ב סעיף ז.
- ↑ ראה גם ספר המאמרים תרנ"ט מאמר דיבור המתחיל צאנה וראינה (הא').
- ↑ תקוני זוהר, סוף תיקון נ"ז
- ↑ זוהר חדש, יתרו לד סע"ג