שמחה

"עבדו את ה' בשמחה" נאמר בספר תהילים ופסוק זה הפך לאחת הסיסמאות העיקריות של החסידות כולה. כשהדברים נעשים מתוך שמחה – הם תמיד שלמים יותר ומוצלחים יותר, ואילו עשייה מתוך עצב ודכדוך מביאה לתוצאות עלובות.

החסידות מלמדת, כי בעצם העובדה שניתנה לנו, לאנשים קטנים כמונו, הזכות לעבוד את האלוקים – יש מקור לא-אכזב לשמחה עצומה. הנה, אדם קטן יכול לשרת את מלך מלכי המלכים, הבורא האין סופי, ולגרום לו נחת-רוח! איך אפשר, אם כן, שלא לשמוח כשאנו מקיימים מצווה או לומדים את תורתו של הבורא? – שואלת החסידות.

נכון, תמיד יש עדיין מה לתקן ומה להוסיף. אך האם זה צריך לגרוע מהאושר הגדול שבעצם הזכות להיות יהודי ולמלא אחר ציווייו של הבורא? להפך, יש לשמוח על החיוב ובכוחה של שמחה זו לתקן את השלילה.

בחסידות חב"ד מורחבות נקודות אלה ומוסברות היטב וזו הסיבה לכך, שחסידי חב"ד היו תמיד שמחים ומאושרים, למרות כל הקשיים וההתקפות שניתכו עליהם.