שיתוף
"שיתוף" הינה התפיסה כי ישנם ח"ו שותפים לאלוקים בבריאת העולם ובהנהגתו, אמנם היהודים מצווים שלא להאמין ח"ו שישנם שותפים בבריאה אלא אין עוד מלבדו.
השיטה
תחילתה של סגידה והודיה למציאות אחרת חוץ מאלוקים החלה מתוך מחשבה שישנם שותפים אחרים בבריאה. כלומר, על אף שבורא העולם הוא המנהיג והמשפיע בעולם מ"מ ההשפעה עוברת דרך ממוצעים שלהם הבחירה ויכולת החלטה בקשר להשפעות ולכן נקראים שותפים על שם שיש להם כח הבחירה בקשר להשפעה.
ולפיכך, על אף שמודים הם בהנהגתו של ה' בבריאה יחד עם זאת מודים הם ועובדים לממוצעים אלו ומשני סיבות
- בתור הודאה - היות שסבורים שההשפעה בפועל תלויה ברצונם של הממוצעים.
- בתור תפילה ובקשה - היות שסבורים שבידם של הממוצעים בחירה ואפשרות להוסיף בהשפעה (אמנם לא מפני שהם מקור ההשפעה אלא מפני שדרכם עוברת ההשפעה).[1]
שיטה זו משווה זאת לחיוב שיש לבן לכבד את אביו ואמו בתור הודיה על שהביאו אותו לעולם. שעל אף שע"י אביו ואמו נוצר רק גופו ועיקר מהותו כלומר חיותו ונפשו נוצרה ע"י הקב"ה, ויתרה מכך, גופו עצמו נוצר רק בכח האלוקי שמחיה ויוצרת את גופו ברחם אמו, ועד, שעצם התהוותו יש מאין הוא רק בכח האין סוף. יוצא אם כן שהאב והאם לכאורה אינם שותפים בהוויתו כלום, אעפ"כ הרי הוא מכבד אותם והוא מצווה ע"כ מהתורה, וזאת לפי שעפ"י האמת התהוות מציאותו בסופו של דבר תלויה בבחירת אביו ואמו דווקא ואם יחליטו שלא להביאו לא יבוא(!) ולכן מחויב בכבודם על שותפותם בהבאתו (אף שהוא שולי וכנ"ל).
כך מבינים הם את התהוות מציאות העולם והנהגתו אף שכל ההשפעות והכוחות הם מבעל הכוחות - בורא העולם, מ"מ יש לממוצעים את הכח להחליט אם להשפיע הלאה או לא ולכן ראוי לכבדם ולעבוד להם כנ"ל.
הסיבה לטעות
שרשה של השיטה שלממוצעים יש בחירה מתחילה בזה שבריאת השמש הייתה באופן שלא ניכר הביטול שלה לבורא ואופן בריאתה הוא שנראה בה שהשפעותיה הם תוצאה של תכונתיה. וממילא כשהאדם רואה את השפעותיה של השמש "ממגד תבואות שמש" - שהיא משפיעה חום ומגדלת צמחים וכיו"ב, אזי כפי שנראה בחיצוניות גידול הצמחים תלוי דווקא בשמש מצד שדווקא תכונות השמש מתאימים לגידול צמחים ולכן על אף שמאמין שבורא העולם הוא המנהיג והמשפיע הבלעדי בעולם מ"מ יש לשמש (או לכל ממוצע אחר) גם חשיבות שהרי דווקא על ידיה ההשפעה מתממשת בגשמיות בעולם.
וכתוצאה מכך (שנותן חשיבות כלשהו לממוצעים) משתלשל מזה שנותן להם חשיבות גדולה יותר שיש להם אף דעה ובחירה.[1]
שלילתה
אולם שלילת השיתוף היא ההכרה והידיעה שכל הכוכבים ומזלות וכל הממוצעים לא ישפיעו רק ברצון הבורא ואין להם שום בחירה בזה והרי הם רק כגרזן ביד החוצב בו (שכשם שאין לגרזן בדעה בחציבת האבן ורק כח החוצב עובר דרכו ומכה באבן כח גם הממוצעים אין להם דעה ורק כח הבורא עובר דרכם להשפיע בעולם.
ושלילתה מכל וכל היא: ההכרה שאין בממוצעים שום חשיבות וזה שההשפעה עוברת דרכם הוא לא מפני שבורא העולם מוכרח ח"ו בממוצע בכדי להשפיע בגשמיות אלא אך ורק מצד רצון הבורא שההשפעות הגשמיות יתלבשו בלבושי הטבע ולא יבואו באופן ניסי, לכן קישר ההשפעות עם ממוצעים גשמיים, וממילא אין לממוצע שום חשיבות שהרי זה שההשפעה עוברת דרכו אין זה מצד מעלתו ותכונותיו של הממוצע אלא אך ורק מצד רצון הבורא וא"כ וודאי שאין לו בחירה והחלטה בהשפעות העוברים דרכו.[1] (ובפרט זה שונה המשל דלעיל "גרזן ביד החוצב" לנמשל, שבגרזן מוכרח החוצב להשתמש בו וככל שהגרזן יהיה מחודד, יועיל למלאכת החוצב ויוצא שבסופו של דבר יש חשיבות לגרזן. משא"כ בממוצעים, אין צורך להקב"ה בהם כלל ורק מפני שרצונו להשפיע דרך הממוצעים וממילא אין להם חשיבות כנ"ל. (חסר מקור))
בחירת האדם אינה שיתוף
זה שיש באדם בחירה אינה סתירה לאמור, כי בחירתו של האדם הוא רק בנוגע לעצמו ואינו בנוגע לתוצאה שלה. דהיינו כח הבחירה של האדם היא רק אם הוא יעשה זאת או לא ולא אם השני יקבל ההשפעה שהיתה אמורה לעבור דרכו או לא כי זה תלוי אך ורק בגזירת הקב"ה.[2]
וזה שמקבל הטובה מחויב להודות למיטיב עמו אף שבחירתו של המיטיב אינה משנה כלל בקבלת הטובה של המקבל (שהרי על המקבל נגזר מלמעלה) הוא מפני:
- שהמקבל הוא ככל ישראל שצריכים לשבח את משפיע הטוב על טיב בחירתו. ואדרבה מכיוון שהוא קיבל ממנו טוב צריך להודות לו יותר מהשאר (וע"ד חיוב הבי"ד להעניש משהו שהתנהג לא טוב - שהעונש הוא על רוע בחירתו).
- שיכול להיות שזכותו של המשפיע מוסיפה בהשפעה (ולא מצד שהבחירה בידו אלא ע"ד צדיק שע"י תפילתו וברכתו שייך להוסיף בהשפעות בעולם).[2]
וזה שהבחירה עצמה (אפי' כשאינה משנה לאיזו השפעה) אינה נחשבת לפירוד מאחדותו של ה' היא מפני שהבחירה של האדם היא מכח התאחדותו עם העצמות ("מפני ששרשם בעצמות")[3]
המצווים בשלילתה
אמנם, רק יהודי מצווה שלא לחשוב כי ישנו שיתוף, ועליו להאמין באחדות ה' שאין עוד מלבדו ושהכוכבים ומזלות הם רק כגרזן ביד החוצב - כלי ללא בחירה דרכו מעביר אלוקים השפעה לעולם. אבל אומות העולם אינם מצווים להאמין כך, על אף שהם מצווים באיסור עבודה-זרה - כאחת משבע מצוות בני נח מ"מ האיסור הוא רק בע"ז ממש ולא בשיתוף.(כן מובא בדא"ח בכמה מקומות בשם הרמ"א וכן מובא בדא"ח דיוק ברמב"ם שלמד איסור שיתוף מהפסוק "שמע ישראל" שמזה משמע שבן נח אינו מוזהר על זה ועוד (אמנם יש חולקים והובאו אף הם בדא"ח))וטועים בכך שמחשיבים את עצמם ואת הנבראים כולם למציאות קיימת - נוספת על מציאותו של הבורא יתברך, באמרם שההוי-ה הקיימת משותפת לשני גורמים - בורא ונבראים.
וזאת משום שבנפשם של בני ישראל מאיר אור אין סוף הסובב כל עלמין - האור אלוקי הלא מוגבל האור שלא ירד והתלבש להחיות את הנברא שלכן באור זה אין מציאותו של הנברא תופס מקום, ואור זה מאיר בנפשם ומזה נובעת האמונה של היהודי לכן אמונה זו היא שאין מציאות לשום נברא ואין חשיבות לשום ממוצע. ויש בהם את ההכרה שעל אף שכפי שנראה מצד טבע העולם ההשפעה שייכת בטבע דווקא לשמש מ"מ מצד גודל הדעת שיש לבני ישראל (מצד אמונתם) הרי הם מכירים שבאמת אין לשמש שום שייכות להשפעה מלכל דבר אחר וודאי שאין להם בחירה.
משא"כ בנפשם של אומות העולם אין גילוי אור אלוקי כבנשמת בני ישראל אלא היא נמשכת מהאור האלוקי שמחיה ומתלבש בעולמות -ממלא כל עלמין - ובאור זה (מכוון שהוא מתלבש בעולמות) העולמות נחשבים למציאות (כביכול), לכן לא מופרך אצל אומות העולם שיונקים את חיותם מאור זה שיחשיבו את העולמות למציאות ועד שיחשיבו את הממוצעים לבעלי בחירה
ונוסף על כך: החיות של אומות העולם עובר דרך ע' שרים דנוגה שהם - הע' שרים - מעלימים ומסתירים על ההשפעה האלקית שנשפע על ידם לגמרי, ולכן אומות העולם לא חשים שההשפעה המגיעה אליהם היא מאלוקים ונראה להם שהוא רק בדר הטבע ולכן לא נרגש אצלם העדר חשיבות הממוצעים שהרי אינם חשים כלל באור האלוקי
(ואף שבשכל ובסברה לבד אפשר להגיע לזה שישנו בורא עולם ומנהיגו (שלכן מחויבים הם באמונה בבורא העולם) מכיוון שאמונתם באלוקים היא תוצאה מתפיסתם והשגתם באלוקות, וכיוון שהיא מיוסדת על מציאותם, לכן אין אמונתם שוללת מציאות אחרת ואפי' לא שליטה אחרת, שהרי כל האמונה מיוסדת על מציאות משא"כ האמונה של בני ישראל לא מיוסדת על שכלם ומציאותם רק על האור האלוקי שלמעלה מהבריאה כנ"ל)
אבל בני ישראל שנשמותיהם הן "חלק אלקה ממעל ממש", מאמינים בני מאמינים, מצווים על שלילת השיתוף כמו שכתוב: "שמע ישראל גו' ה' אחד", וזאת על ידי החדרת התודעה של אחדות ה' האמיתית - שנחוש שכל הבריאה אינה אלא התגלות כח הבורא - המאוחד בו, ואינו מציאות נפרדת לעצמו ח"ו.
שונות
בשיחת פרשת בראשית תשכ"ט דיבר הרבי על כך שאחדות ה' שאין עוד מלבדו כאמונת בני ישראל פועלת אף על הגויים לא רק על הגוי שבקרבך הנפש הבהמית אלא אף על אומות העולם.
לפי שבזמן האחרון אומות העולם פתוחים יותר לקבל דעה של היהודים ואפי לשיטה שאומות העולם אינם מצווים על השיתוף סוף סוף אינם מוכרחים בזה ויכולים להאמין שאין עוד מציאות כלל
וזה אחד הטעמים - אומר הרבי- להדפסת שער היחוד והאמונה באנגלית.
ראו גם
מקורות לעיון
- דרך מצוותיך מצוות מילה אות ג דף ו עמוד א וכן בדף נט ע"ב ואילך
- מאמר מי כמוך תרכ"ט
- מאמר ד"ה "באתי לגני" תשי"ג פרק ג ד
- מאמר ד"ה "מים רבים" תשי"ז (ספר המאמרים מלוקט ח"א עמ' נא (מהדורה חדשה ח"א עמ' שכ))
- לקוטי שיחות חלק ל"ה עמ' 29 ואילך.
- לקוטי שיחות חלק ל"ו יתרו שיחה ב
- ספר הערכים ח"ב ערך אומות העולם