רבי שלום דובער שניאורסון (אדמו"ר הרש"ב)

רבי שלום דובער - אדמו"ר הרש"ב הינו האדמו"ר החמישי בשושלת חב"ד. נולד בכ' מרחשוון ה'תרכ"א בעיירה ליובאוויטש לאביו אדמו"ר המהר"ש ולאמו הרבנית שטרנא שרה.

קשרי השידוכין

אביו נהג ללמוד עמו מבלי שירגישו בדבר על מנת שלא לגרום קנאת אחים. בילדותו שהה רוב היום בבית סבו אדמו"ר הצמח צדק, באחד הביקורים של הרבנית שטערנא שרה עם אביה בבית אדמו"ר הצ"צ נכח במקום גם נכדו (ר' שלום דובער), שהיה אז בגיל ארבע. הצ"צ התבטא עליהם: "חתן וכלה". באותה השנה י' בסיוון ה'תרכ"ה נכתבו התנאים בהם אבי החתן התחייב לתת 1,000 רובל ו – 5 שנים להיות סמוכים על שולחנו (בשנה ראשונה, שנייה, שלישית, שביעית ושמינית). אבי הכלה התחייב לתת 1,500 רובל ו – 5 שנים להיות סמוכים על שולחנו (בשנה רביעית, חמישית, שישית, תשיעית ועשירית) והסבא – אדמו"ר הצ"צ התחייב לתת 500 רובל, אותם יחלקו ל – 10 תשלומים ויחלו לתת מייד. זמן החתונה נקבע לקיץ ה'תרל"ה בירושלים.

חתונתו

שבוע לפני החתונה, ביום ראשון ה' באלול נסע אדמו"ר המהר"ש ללוות את בנו עד לעיירה אחרעמעווע. בראותו קופסא מונחת בעגלה בה היה כובע אותו התכוונו החתן ואמו להעניק מתנה לכלה, ביקש לראותו. כאשר מסרו לר' שמואל את הכובע הסיר ממנו את הנוצה. ציווה את בנו שלא יחבוש את השטריימל מחוץ לעיירה ליובאוויטש אף לא בחתונתו וכך נהג הרש"ב כל ימיו. במוצאי שבת פרשת תצא, י"א אלול ה'תרל"ה התקיימה החתונה בעיר אוורוטש.

מייד לאחר החתונה הזדרזו החתן, הכלה והרבנית רבקה לשוב לליובאוויטש אך בסיבת עיכוב לא צפוי הגיעו רק במוצאי שבת.

מייד לאחר החתונה ציווה אדמו"ר המהר"ש את בנו לאכול בנפרד על שולחן שמדתו קצובה ובמשך כ - 16 שנים אכל הרש"ב על שולחן זה מבלי שידע טעם לציווי.

היה קם ביום השבת בשעה 03:00 ובכל ימות השבוע בשעה 04:00 לפנות בוקר, עסק בלימוד דא"ח והתפלל עד השעה 10:00 לאחר מכן למד יחד עם אחיו הרב זלמן אהרן והר' שלום מקאדין נגלה עד השעה 14:00 ושוב מהשעה 15:00 עד 17:00. ביום השבת למד שולחן ערוך או"ח וחזר משניות בעל-פה אך עיקר לימודו היה דא"ח וקבלה.

בליל שבת נהג להיכנס לאביו לפני תפילת ערבית. בערב שבת ובמוצאי שבת בדרך כלל נשאר ער ועסק בלימוד ובהתעמקות במחשבה בתורת הנגלה או החסידות וביום רביעי בבוקר לרוב אביו אמר לפניו ביחידות ביאור בעניין הדרוש ששמע בשבת.

קבלת הנשיאות

לאחר הסתלקות אביו, (אדמו"ר מהר"ש) בי"ג תשרי ה'תרמ"ג, הרש"ב לא קיבל על עצמו מיד את נשיאות חסידות חב"ד, בין היתר מפני כבוד אחיו המבוגר (הרז"א). אמר "מאמרים", דבר המבטא קבלת אדמו"רות, אך לא נהג בשאר גינוני האדמו"רות.

בראש השנה ה'תרנ"ד ישב במקום אביו בבית הכנסת וקיבל על עצמו סופית את הנשיאות, בהמשך לעזיבת אחיו הרז"א את העיירה ליובאוויטש. מאז, החל להדריך את כלל חסידי חב"ד. לפני חתונת בנו אדמו"ר הריי"צ כתב בכתב יד קטן מאוד את "המשך" המאמר "שמח תשמח" בו נתבאר עניין שמחת הנישואין וגודל מעלת השמחה שפורצת כל הגדרים. החתונה נערכה ביום שישי פרשת תצא י"ג אלול תרנ"ז בעיירה ליובאוויטש.

במהלך סעודת החופה שנערכה ביום ראשון ט"ו אלול קרא הרש"ב ועידה בה השתתפו כ – 50 איש מבחירי הרבנים והגבירים שהיו אז בליובאוויטש לרגל החתונה והודיעה על החלטתו לייסד את ישיבת "תומכי תמימים" בה ילמדו ניגלה וחסידות על מנת להאיר אור ושהתלמידים יהיו יראי אלוקים, עובדי ה' מקרב לב ואמת. ביום שלישי י"ז אלול הרש"ב בחר את 18 התלמידים הראשונים.

בשנת ה'תרע"ו (ימי מלחמת העולם הראשונה) כשהחזית התקרבה לליובאוויטש, עזב את העיר ועבר לרוסטוב.

במהלך התוועדויות נהגו החסידים לנגן לפניו את ניגון רוסטוב ועל ניגונו של ר' אשר מניקולייב אמר: 'בניגון זה התפילה טובה יותר. אפשר לרחוץ בו את הכלי בדמעות חמות ושיר זה עוזר לפתיחת הלב'.

הסתלקותו

ביום השבת קודש פרשת ויקרא בשנת ה'תר"פ הודיע ד"ר לנדא לאדמו"ר הריי"צ שבדרך הטבע אין שום תקווה לאביו.

במוצאי שבת ב' ניסן נכנס הריי"צ לחדר אביו ובלשון צחה וברורה אמר לו אביו: "אני עולה השמימה, את הכתבים אני משאיר לכם, קחו אותי לאולם ונהיה ביחד". העבירו את מיטתו לאולם והרופאים עשו לו זריקות כל עשר דקות. החסידים הרבו בתפילה ובתחנונים והוסיפו לו את השם "חיים". הקימו בי"ד של שלושה וכל אחד מאנ"ש נתן חצי שנה מימי חייו עבור הרש"ב. הרבנית רצתה לתת 10 שנים אך הבי"ד סירב לקבל יותר משנתיים.

בשעה 02:00 אחר חצות לערך ברך את בנו (הריי"צ) ואת נכדותיו. נשימתו נחלשה ובנו צעק: "אבא! אבא!" הרש"ב פתח את עיניו הביט בו ושתי דמעות זלגו מעיניו, מייד סגר את עיניו ולאחר רגעים אחדים פניו התכווצו ונשימתו נפסקה. כל הקהל שעמד מסביב צעק "שמע ישראל" בבכיות נוראות וכל יהודי רוסטוב השתתפו בהלוויה. הוא נטמן בבית העלמין הישן ובשנת ה'ת"ש כשהשלטונות רצו להרוס אותו, נאלצו להעביר את הציון לבית העלמין החדש.

מספריו:

אגרות קודש(5 חלקים): תשובות בהלכה, אגרות התעוררות לתורה והנהגה ישרה, עסקנות הכלל, ניהול המוסדות ועוד.
בשעה שהקדימו: ביאור עיקרי תורת החסידות.
יום טוב של ר"ה-תרס"ו.
ספר המאמרים תרמ"ג–תרמ"ד, תרמ"ו–תר"ן, תרנ"א, תרנ"ב–תרנ"ג, תרנ"ד, תרנ"ה–תרנ"ו, תרנ"ז, תרנ"ח, תרנ"ט, תר"ס–תרס"ב, תרס"ג(2 חלקים), תרס"ד, תרס"ה, תרס"ח, תרס"ט, עת"ר, אעת"ר, תער"ב–תרע"ו, עזר"ת, תרע"ח, עטר"ת, פר"ת.
קונטרס העבודה: ביאור עניין התפילה ועניינים המביאים ליראה ואהבה.
קונטרס התפילה: ביאור עניין עבודת התפילה.
קונטרס ומעין מבית ה': תמצית של יסודות דרכי הלימוד ועבודת ה' על פי שיטת החסידות.
קונטרס חנוך לנער: צוואתו הראשונה.
קונטרס עץ החיים: נכתב עבור תלמידי "תומכי תמימים", ביאור אופן הנהגת התלמידים.
תורת שלום ספר השיחות: שיחותיו בזמני התוועדויות בחגי ומועדי השנה.