שמחת בית השואבה
שמחת בית השואבה הוא מעמד שמחה, שתיקנו בזמן שבית המקדש היה קים לרגל ניסוך המים שהיה בסוכות.
שאיבת המים
והסבר השמחה בשאיבת המים לניסוך המים על גבי המזבח הוא:
ניסוך המים - שלא נתפרש בתורה שבכתב - אין הצדוקים מודים בו, כפי שמצינו ש"למנסך אומר לו הגבה ידך (שנראה שתתן המים בספל, לפי שהצדוקין אין מודים בניסוך המים), שפעם אחד נסך (צדוקי) אחד (את המים) על גבי רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהן".
ויש לומר, שזהו גם הטעם לגודל השמחה בשאיבת המים - דאף שמהפסוק ושאבתם מים בששון יש רק ראי' ששאיבת המים צ"ל בשמחה, בכל זאת, כדי להוציא מלבן של צדוקים שאינם מודים בניסוך המים כל עיקר, תיקנו חכמים בנוגע לשאיבת המים - שאינה אלא הכנה לניסוך המים - שתהי' בשמחה גדולה באופן יוצא מן הכלל[1].
הכל שמחים בה
הרבי[2] מביא שבמסכת סוכה מובא במיוחד אודות מספר תנאים שהיו רוקדים ושמחים ביותר בשמחת בית השואבה. מכיון שברור שכל התנאים היו שמחים בה, מן ההכרח הוא שהגמרא מביאה את שלושת שמותיהם כדי להסיק מכך ענינים מיוחדים. הלל הזקן מוזכר בתואר "הזקן" ומכאן שהזקנים גם כןהיו שמחים בשמחת בית השואבה, רבי יהושע בן חנניא המוזכר לשבח בתלמוד כחכם גדול שניצח אומות העולם בויכוחיהם וכו' ומכאן שחכמי ישראל היו שמחים בשמחת בית השואבה, רבן שמעון בן גמליאל היה נשיא הסנהדרין ומוזכר כהוכחה לכך שגם הסנהדרין היו שמחים בה.