יושבים

יושבים היה כינויים של חסידים שישבו בחצר רבותינו נשיאנו בליובאוויטש ועסקו בלימוד נגלה ובחזרה ולימוד מאמרי רבותינו נשיאנו, ללא כל מסרת ישיבתית רשמית.

לחסידים אלו, בחורים ואברכים, לא היה אפיון מוגדר, הם הגיעו ממקומות שונים לחצר בליובאוויטש ושם עסקו בלימוד נגלה ודא"ח. במקומות מסויימים היה המנהג שאברכים אחרי נישואיהם נסעו לרבי להיות יושבים כחצי שנה או שנה.

ראשית הקבוצה היא ככל הנראה בימי אדמו"ר הצמח צדק, והמשכה בימי אדמו"ר המהר"ש. בין חברי הקבוצה בשנים ההם נמנו הרב נחום טוביה מפיראטין והרב אריה לייב זיבוב (אצל אדמו"ר הצמח צדק) והרב מאיר שלמה ינובסקי ור' יחיאל הלפרין (אצל אדמו"ר המהר"ש). לאחר הסתלקות אדמו"ר מהר"ש בי"ג בתשרי תרמ"ג, במשך השנים המכונות "חורבן ליובאוויטש" כאשר לא היה רבי רשמי, חלה חלישות בקבוצה.

בשנת תרנ"ד, כאשר המשכילים והציונים הגבירו את פעולותיהם, קיבץ אדמו"ר הרש"ב בחורים לקבוצת היושבים, השפיע עליהם דא"ח וראה בהם תריס ומגן כנגד ההשכלה והציונות.

חברי הקבוצה, בני בעלי בתים חסידיים, היו בעלי ידיעה בגמרא ובפוסקים. בשבתם בליובאוויטש המשיכו בלימודיהם, ובד בבד שמעו בקביעות מאמרים מאדמו"ר הרש"ב. משפיע הקבוצה היה ר' חנוך הענדל קוגל, שלימד אותם תניא מידי יום. קבוצה זו היוותה יסוד ראשוני לתומכי תמימים ליובאוויטש, שהוקמה שלשו שנים מאוחר יותר. על חברי הקבוצה נמנו בין היתר ר' שרגא פייביש זלמנוב, ר' מנחם מענדל דיסקין ("ליאדיער") ור' מיכאל וילנסקי (בנו של ר' בערל וילנסקי). יש האומרים ^{[דרוש מקור]} כי גם אביו של הרבי, רבי לוי יצחק, היה יושב במשך תקופה מסויימת.

לקריאה נוספת

• הרב שלום דובער לוין, תולדות חב"ד ברוסיה הצארית (תש"ע), פרק ק"ו.