שמואל וינברג
הרה"צ רבי שמואל וינברג היה האדמו"ר מסלונים.
הרב וינברג נולד לאביו רבי יחיאל מיכל אהרן בנו היחיד של רבי אברהם וינברג (הראשון) מסלונים. נולד והתגורר בעיר סלונים ברוסיה הלבנה, מונה לאדמו"ר לאחר פטירתו של סבו רבי אברהם בי"א בחשוון ה'תרמ"ד. מכונה בקרב החסידים ביידיש "דער פאטר", כלומר האב, עקב היותו אביהם של שני אדמורי"ם.
קשריו עם אדמו"ר הרש"ב
רבי שמואל מסלונים היה פעיל מאוד בנושאי שמירת היהדות, יחד עם ידידו הרב יוסף שליפר מסלונים. כבר בשלהי חורף תר"ס שלחו השניים אל אדמו"ר הרש"ב שליח מיוחד לדון בדבר חיזוק הדת.
בשעה שהמשכילים והציונים התחילו את מלחמתם ביהדות, נוסדה בשנת תרס"ב בכוחות משותפים, לשכה מיוחדת בקאוונא בשם מחזיקי הדת. בין העומדים בראשה היו ר' יעקב ליפשיץ והר"ז לאנדע. בעתונות החילונית כונתה בשם "הלשכה השחורה". בשלבי הקמת החברה הגיע רבי שמואל מסלונים בעצמו אל אדמו"ר הרש"ב לדון בדבר יסוד ועד 'מחזיקי הדת'[1].
אדמו"ר הרש"ב השתדל להביא לידי אספת רבנים רשמית בו ידובר על אופני חיזוק הדת. תשע שנים השתדל בנושא במאמצים גדולים, ובמכתבים בחודש אייר תרס"ט הגיע הדבר לפועל. על אסיפה זו כותב אדמו"ר הריי״צ[2] "האסיפה הכבירה בוילנא, אשר זה כמאה שנה לא היתה אסיפה כזאת".
אדמו"ר הרש"ב פעל בהתאם ועמד בקשר ישיר עם הלשכה הזאת, ובקיץ תרס"ט שהה אצלם משך זמן שליח רבנו, ר' אליעזר משה מאדייעווסקי. לשכה זו נוהלה בראשות האדמו"ר רבי שמואל וויינברג ועמו הרב יוסף שליפר מסלונים.
באותה שעה נקראה אספה רשמית של הרבנים מטעם, ע"י מ. קרעבס, הרב מטעם במושבות פלך חרסון. האספה היתה מאושרת ע"י שר הפנים והתקיימה בניקוליוב בב' אייר והשתתפו בה 25 רבנים מטעם. פחד נפל על העדה הדתית ברוסיה, שמא יקובלו באספה זאת החלטות המנגדות לדת ויתאשרו ע"י הממשלה.
האסיפה
רבי שמואל וויינברג מסלונים והרב יוסף שליפר מסלונים שלחו מיד שליח מיוחד אל אדמו"ר הרש"ב, עם מכתבים המתארים את המצב. האדמו"ר מסלונים כותב במכתבו: "בהגיע שמועה מבהילה ש'הרב מטעם' הידוע נוסף גם הוא על שונאינו, ורוצה לעקור את הכל, הרחמן יסכל מחשבתם ויפר עצתם, אצנו וחשנו לזרז נטיעתו בעיו״ט, להנות עצה ותושיה חות דעתו הקדושה, ושיהיו נמנים בראש הקרואים לדבר מצוה יקרה כזאת, כי רבה היא, ורבים מהצדיקים שליט"א ובראשם הרה"ק אדמו"ר שליט"א מטשארקאב נתקשרו בהכנסיה לשם שמים בכל לבבם ונפשם".
אדמו"ר הרש"ב הסכים לאסיפה בהשתתפות עם הגאון רבי חיים מבריסק שהחליט לעשות אסיפה גדולה. לאחר נסיונות שונים במשך מספר שנים מול התנגדויות מצד המשכילים התקיימה האסיפה לבסוף, בהשתתפות 20 גדולי ישראל מכל החוגים והמפלגות, ביניהם הגאון רבי חיים מבריסק, הגאון רבי חיים עוזר גרודזינסקי, האדמו"ר רבי אברהם מרדכי אלתר מגור, ועוד. תוצאות האסיפה הברוכות הועילו מאוד[3]
ממשיכי דרכו
לאחר פטירת רבי שמואל בשנת תרע"ו שימשו שני בניו כאדמורי"ם.
- הבכור, רבי יששכר לייב וינברג (מכונה ביידיש "דער אלטערער", כלומר המבוגר) כיהן כאדמו"ר בעיר סלונים, את מקומו תפס בנו, רבי אברהם יהושע העשיל וינברג, אשר עלה ארצה בשנת תרצ"ה (1935) והתיישב בתל אביב.
- הבן הצעיר רבי אברהם וינברג (השני) שימש כאדמו"ר בביאליסטוק ואחר כך בעיירה ברנוביץ'. הקים שם מרכז חסידי גדול שכלל גם את ישיבת תורת חסד.
הערות שוליים
- ↑ אגרות קודש ח"ג עמ' 20
- ↑ אגרות קודש - אדמו"ר הריי"צ ח"א כח.
- ↑ אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב, חלק ד' עמ' 16 - 24.