נחום פרצוביץ'
| נחום פרצוביץ | |
|---|---|
[[קובץ: |250px]]ראש ישיבת מיר ומחבר ספרים | |
| לידה | כ"ח באדר תרפ"ג |
| פטירה | י"ח במרחשוון תשמ"ז |
| ארץ ישראל | |
| מקום פעילות | ארץ ישראל |
| השתייכות | ליטא |
| רבותיו | הרב ברוך בער לייבוביץ |
| תלמידיו | הרב משה הבלין |
| חיבוריו | חידושי רבי נחום, שיעורי רבי נחום, |
רבי נחום פרצוביץ (כ"ח באדר תרפ"ג, - י"ח במרחשוון תשמ"ז.), היה ראש ישיבת מיר, בין השנים תשכ"ה - תשמ"ז.
תולדותיו
בימות השואה ברח יחד עם ארבע מאות בני ישיבת מיר לשנחאי שביפן, באותה תקופה סיים את סדרי נשים וקדשים יחד עם ידידו רבי שמואל בירנבוים[1]. בהגיעו לפרקו נישא לבתו של הרב חיים שמואלביץ ראש ישיבת מיר.
הוא ראה את הרבי באיזו חתונה עוד לפני קבלת הנשיאות, וסיפר אח"כ לפני תלמידיו שהבחין שהוא "איש מיוחד".
ביחידות אצל הרבי
בשנת תשל"א ביקר אצל הרבי בהתועדות וכן נכנס ליחידות ושהה שעה ארוכה. הוא שוחח עם הרבי בלימוד התורה ובעניני עבודת ה', ויצא בהתפעלות עצומה. בין הדברים סיפר הגאון לרבי, כי אדמו"ר הריי"צ התארח לפני כארבעים שנה בבית אביו שהיה רב בעיירה טרוקי בליטא, והוא זוכר שאת הרבי הריי"צ ליוו שני אברכים. הרבי חייך ואמר שהוא היה אחד מהם, והשני ר' זלמן גוראריה.
ביחד עמו נכנסה גם הרבנית פרצוביץ שהיתה אז מנהלת ב"בית יעקב", והרבי דיבר עמה הרבה בענין עבודתה. היא התפעלה מאד ואמרה שהרבי יושב בניו יורק אבל יודע פרטי פרטים על מוסדות החינוך בירושלים.
לאחר היחידות אמר לתלמידיו: "הרבי מליובאוויטש הוא אדם גדול וגאון עצום גם לגבי הדורות הקודמים, וכ"ש לגבי דורנו זה". הוא תיאר את התרשמותו מפגישתו עם הרבי במשפט קצר: "ראה הקב"ה בצדיקים שהם מועטין עמד ושתלן בכל דור ודור". והוסיף לבאר כי כ"ק אדמו"ר היה נחשב לגאון וצדיק גם בדורות קודמים אבל הוא שמתאים במיוחד להנהגת הדור שלנו.
הקשר עם הרבי
היה מתעניין מאד לשמוע משיחות הרבי, התפעל מאד מחידושי התורה בנגלה ובפנימיות התורה, והפליא את הגאונות והסברה הישרה והעמוקה המתגלית בשיחות הקודש. כשסיפרו לו פעם, איך שהרבי הלך להקפות ביחד עם ילדי ישראל, התרגש מאד עד דמעות. בעיקר התעניין תמיד לשמוע את חוות דעתו של הרבי, אודות הענינים העומדים על הפרק בחיי היהדות וארץ הקודש, והיה מזדהה בכל ענינים אלו באופן ברור עם דעת קדשו.
בענין המצב בארץ הקודש, אמר כמה פעמים, שבודאי החזרת השטחים אסורה מטעם ההלכה שמצטט הרבי משו"ע[2]. והוסיף שאינו יכול להבין, איך אפשר כלל לומר אחרת, והרי זו הלכה מפורשת. כאשר הביא הרבי את ההלכה מהשו"ע, והיו שיצאו נגד זה וטענו שהשו"ע "אינו שייך לעניננו כלל", נפגש הרב שלום דוב וולפא עם אחיינו של ר' נחום, הלא הוא הרה"ג ר' אליהו פינקל ז"ל, שאמר לו ולגה"ח הרב משה הבלין שהיה נוכח: "דודי ר' נחום דגל מאד בעמדתו של הרבי בענין ארץ ישראל. והוא התפלא על היפוך היוצרות שנוצר בימינו. כי פעם היה מקובל לחשוב שהרבנים הליטאים מביאים הלכה בשו"ע ואילו האדמורי"ם קובעים כך הוא הדין ואינם מביאים מקור, והיום נוצר מצב הפוך, הרבי מליובאוויטש צועק שזו הלכה בשו"ע, ובא ראש ישיבה ואומר שאין זה שייך לעניננו ואינו מסביר מדוע".
בשנת תשל"ו הורה הרבי לערוך כינוס תורה גדול בו ישמיעו מדברותיהם גדולי התורה. שלוחי הרבי באו להזמין את רבי נחום לכינוס והוא הגיב: אני מסכים לבוא, אך מצב בריאותי לא מאפשר לי. אם הרבי יברך אותי בבריאות, אבוא[3].
תקופת מחלתו
בעת מחלתו ביקר בניו יורק ונכנס אל הרבי לבקשת ברכה, הרבי הורה לו להוציא לאור את שיעוריו בספרים כסגולה לרפואה שלימה. לבסוף הוא לא הספיק להוציא את הספרים לאור עולם בחייו, לימים אמר: "הרבי ביקש ממני להוציא ספר עם השיעורים שלי, וחבל מאד שלא עשיתי זאת"[4]. הספרים יצאו לאור לאחר פטירתו בסדרת הספרים "חידושי רבי נחום", ו"שיעורי רבי נחום". הסדרה פופולרית מאוד בקרב בני הישיבות, וספריו נחשבים לספרים המוצלחים ביותר מספרי השיעורים שנמסרו בדור האחרון. שיעוריו משלבים עומק ופשט יחדיו, וזכו להגדרה "עומק הפשט".
באותו ביקור ביקשו הרבי שיאמר שעורים גם בעת ביקורו בארה"ב. אח"כ התעניין אצל הגאון רבי יעקב משה לייזרסון מראשי ישיבת "תורה ודעת"[5], אם אמר לפחות שלשה שעורים אחר היחידות, וענה לו שכמספר הזה אמנם אמר. כמה שנים אח"כ כשהתגברה מחלתו שלח אליו הרבי מסר שימשיך לומר שעורי תורה על אף מצב בריאותו הקשה. הגאון התפלא שבדיוק אז הציעו לו הרופאים שלא יתאמץ ולא ילמד לתלמידים, והוא הסתפק בדבר אך לא שאל על כך אצל הרבי, וקיבל ההוראה הקדושה בדיוק בזמן.
באותה תקופה של מחלתו, הלכו להזמינו לומר שיעור בכינוס להלכות בית הבחירה בשלשת השבועות. והגאון השיב להם: "מוכן אני לבוא, אך מצב בריאותי אינו מאפשר לי. אם הרבי יברך אותי בבריאות, אבוא".
כשחיתן את בתו שלח לו כ"ק אדמו"ר מכתב ברכה בצירוף תשורה, והגאון התפעל מאד מתשומת הלב שזכה מהרבי. הרבי היה שולח לו מפעם לפעם "כוס של ברכה", לעקאח או מצה, באמצעות ידידו הרב לייזרסון. מדהים היה לראות את השמחה בה קיבל זאת ויראת הכבוד וחרדת הקודש שבה התייחס לזה.
ביום י"א בניסן תשל"ב שלח רבי נחום מכתב אל הרבי וז"ל:
- "לרגל יום הולדתו של כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א. תפלה לשוכן מרומים, שיאריך השי"ת ימי מלך כ"ק אדמו"ר שליט"א מליובאוויטש על ממלכתו, ותחזינה עיניו בשוב ה' ציון בב"א. ובזכותו יושפע שפע רב על שומעי לקחו ועל כלל ישראל, להושע בכל מילי דמיטב ובגאולה שלימה בב"א. תפלת מ. נחום פרצוביץ".
באותה שנה קיבל הרב לייזרסון בערב פסח מצה מהרבי עבור הרב פרצוביץ. הוא ביקש מהרה"ח ר' יוסף יצחק הבלין[6] שנסע אז לארה"ק, להעביר לר' נחום את המצה שהרבי נתן עבורו. כשקיים הרב הבלין את השליחות אמר לו ר' נחום דברי הסבר על מה שכתב לרבי במכתב ברכתו את המילים "ימי מלך": "מדברים אם הרבי מליובאוויטש הוא משיח. יש המצדדים בכך ויש השוללים זאת. אני אינני יודע, אבל ברור לי דבר אחד, שאם יש בדורנו אחד המיוחד הראוי להיות משיח, הרי זה הרבי מליובאוויטש. על משיח נאמר שעליו להיות מלך, כלומר שאין די בכך שעליו להיות גדול בתורה וביראה, אלא עליו להיות גם מלך. ובין גדולי ישראל בדורנו, הנה הוא הוא זה שתכונותיו מתאימו להיות מלך ומנהיג".
בחודש תשרי תשמ"א בתקופה שהיה חולה, נסע ידידו הרב ברנד עם אשתו אל הרבי. בהושענא רבה, כאשר עוברות הנשים לקבל "לעקאח" ביקשה הגב' ברנד ברכת רפואה שלימה עבור ר' נחום. היא אמרה רק "ר' נחום" והרבי שאל: "ר' נחום טרוקער"?[7]. היא ענתה "כן, ר' נחום מישיבת מיר". הרבי שאל אותה מהי השייכות שלך אליו, ואמרה בעלי לומד במיר. אמר לה הרבי "שמעתי שהוא מרגיש יותר טוב" ובירך אותו ברפו"ש ונתן עבורו לעקאח. כשחזרו לארה"ק היה ר' נחום במצב שלא יכול היה לדבר. ר' דוד ברנד הביא לו את הלעקאח שהרבי שלח, ומרוב התרגשות הוא בכה בדמעות שליש.
לאחר שחזר ר' נחום מהרבי אמר לו בזה הלשון: "אגיד לך את האמת. אינני יודע אם הרבי מליובאוויטש יהיה משיח או לא. אבל אם יש בדור הזה מי שיכול להיות משיח זהו הליובאוויטשער רבי. אני אומר לך דבר פשוט, סברא פשוטה, משיח דארף פירן א מלוכה[8] ובין הגדולים שאני מכיר אינני רואה מי שיכול להיות מלך חוץ מהליובאוויטשער"[9].
בי"ח מרחשוון נפטר ונקבר בהר המנוחות[10].
בנו הוא הרב רפאל פרצוביץ מראשי ישיבת מיר מחבר הספר מנחת רפאל על מסכת בבא מציעא, בנו הרב צבי מכהן כר"מ בישיבת מיר ברכפלד[11] וחתנו הוא הרב אשר אריאלי ראש ישיבת מיר.
ספריו
- חידושי רבי נחום, על מסכתות: גיטין, יבמות, בבא קמא, בבא בתרא.
- שיעורי רבי נחום על מסכתות בבא מציעא, בבא בתרא ועוד.
מתלמידיו
- הרב משה הבלין ראש ישיבת תומכי תמימים, רב העיר קריית גת וחבר בית דין רבני חב"ד
לקריאה נוספת
- שלום דובער וולפא, שמן ששון מחבריך, חלק ד' עמודים 104-106.
הערות שוליים
- ↑ שטייגן.
- ↑ או"ח סימן שכ"ט ס"ו.
- ↑ שבועון התקשרות גליון קנ"ט.
- ↑ מפי הגה"ח רבי דוד ברנד שליט"א מירושלים, שהיה תלמידו של הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל זצ"ל ראש ישיבת מיר, ולמד תקופה ארוכה בחברותא עם הרב פרצוביץ.
- ↑ שהיה ידידו של הגרנ"פ.
- ↑ מנהל ספריית חב"ד בירושלים.
- ↑ על שם עיירתו "טרוקי".
- ↑ תרגום: משיח צריך להנהיג מלוכה.
- ↑ מפי הרב דוד ברנד.
- ↑ אינפו טרוול
- ↑ [1]