שניאור זלמן טייבל
ר' שניאור זלמן טייבל (י"ט כסלו תרמ"ט - י"ב כסלו ה'תשמ"ח) היה עסקן חב"די ומאנשי המחתרת החב"דית ברוסיה, לאחר סיום מלחמת העולם השנייה שימש כאיש חינוך, ובשנים מאוחרות יותר כמנהל 'בית רבקה', ולאחר מכן בצרפת ובניו יורק, שם שימש כשד"ר עבור בית רבקה בצרפת.
.jpg)
היה אדם נעים הליכות, עדין נפש, בעל מידות טובות, וחסיד מסור, בעל תפילה ובעל מנגן, שאף ידע לנגן בכינור, והביא לרבי את השיר המפורסם "אנא עבדא דקודשא בריך הוא", וזכה לקירובים רבים מהרבי, ושימש במשך תקופה את אביו של הרבי.
תולדות חייםעריכה
נולד בחג הגאולה י"ט כסלו בערך בשנת תרמ"ט, ונקרא על שם אדמו"ר הזקן.
בשנות ילדותו התגורר ביחד עם הוריו בעיירה דוברינקה, שהייתה אחת מהמושבות שיסד אדמו"ר האמצעי.
פעם בעת ביקור רבי לוי יצחק שניאורסון בעיירה הבחין בר' זלמן, ובהזדמנות הראשונה שנסע לליובאוויטש - לקחו עמו.
ר' זלמן התקבל לישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש ולמד בה כמה שנים.
לאחר נישואיו עבר לגור בלנינגרד. שם, במסירות נפש ממש קיבל על עצמו לנהל את מקוה הטהרה בעיר.
עסקן חב"דיעריכה
בזכות התעסקותו במקווה היו לו קשרים עם רבים מהחסידים, ועם העסקנים ששלח אדמו"ר הריי"צ לחזק את אנ"ש בקיום התורה והמצוות בכלל ובענייני טהרת המשפחה בפרט. מכיוון שכך, שמו אנשי היבסקציה הארורה את עיניהם עליו, והחליטו שיוכל לשמש להם כ"מוסר" אידיאלי, וכיוון שהוא איש חלש, בוודאי לא יתנגד להם וגם אף אחד לא יחשוד בו.
ר' זלמן נקרא כמה וכמה פעמים לנ.ק.וו.ד. בחשאי בתקווה שיצליחו לגייסו. בתחילה הבטיחו לו משכורת נאה וטובות הנאה ואחר כך איימו עליו בגלות וייסורים. ר' זלמן פחד לגלות את הבקשה לאיש פן יבולע לו ולהם, אבל פחד עוד יותר שלא יעמוד בניסיון ובסופו של דבר ישתכנע ויהפוך לאיש מטעמם.
בעזרת חבר קרוב (ר' חייקל חאנין שהצילו מתליה) הצליח לברוח לעיר אחרת לכמה חדשים, שם חיכה עד יעבור זעם, ורק אז חזר ללנינגרד.
בצרפת ובמרוקועריכה
בשנת תש"ז יצא ר' זלמן עם רבים מאנ"ש ביציאת רוסיה הגדולה. כבר בעיר המעבר פאקינג הקימו החסידים חדר וישיבה, אבל משום מה הוזנח חינוכם של הבחורים המבוגרים, שמסיבות מובנות ידעו לימודי קודש רק על קצה המזלג. מבחינת גילם התאימו לישיבה, אך בידיעותיהם לא השתוו אף לילדי החדר. ר' זלמן במסירות עילאית, לא חסך זמן ומאמץ כדי ללמדם א' ב', חומש, רש"י, משניות, וכעבור תקופה אף הצליח בצורה מופלאה ללמדם גמרא, בחורים אלו ברובם הפכו ברבות הימים לתלמידי חכמים.
מפאקינג עבר ר' זלמן עם שאר החסידים לפריז שבצרפת.
בשנת תש"י, קיבל ר' זלמן הוראה מהרבי לנסוע לקזבלנקה שבמרוקו הרחוקה, כדי לנהל שם את המוסד לבנות 'בית רבקה'.
אחרי כמה שנים חלה, ובשל כך, נאלץ לעזוב את מרוקו ושב לצרפת. בשנת תשכ"א נסע לניו יורק שם התגורר עד יומו האחרון.
בארצות הבריתעריכה
בהיותו בארה"ב עסק ר' זלמן בגיוס כספים למוסד בית רבקה בצרפת לשם הגרו רוב תלמידותיו.
אחד האדמו"רים החשובים בניו יורק היה נותן לו מידי שנה כמה אלפי דולרים עבור מוסד בית רבקה בצרפת.
על אף גילו המופלג השתתף ר' זלמן בכל התוועדויות הרבי ולא הסכים לוותר אפילו על התוועדות אחת.
זכה לקירובים רבים מהרבי, כך לדוגמא השתתף באופן קבוע בסעודות שנערכו בדירת אדמו"ר הריי"צ, ובי"ט כסלו תשל"ח פנה אליו הרבי בעיצומה של ההתוועדות והורה לו לומר לחיים לכבוד יום הולדתו, ובאחת ההזדמנויות הרבי אף התבטא בפניו: "אתם הרבי שלי, לימדתם אותי את הניגון 'אנא עבדא'..."[1].
לקריאה נוספתעריכה
- שניאור זלמן ברגר, חב"ד במרוקו, תיעוד פעולות חב"ד במרוקו, חשוון ה'תשע"ז. פרקים ג, נד.
קישורים חיצונייםעריכה
- לב לייבמן, אנא עבדא: הניגון שהתפרסם תוך 48 שעות
- ה'אנא עבדא' של הרבי, שבועון בית משיח גליון 525 עמוד 48
- הרב אייזנבאך, הלא ייאמן קרה
- הקלטות נדירות נחשפות: השיחה שנשא הרבי לפני 'כוס של ברכה'
