שיר של יום

שיר של יום הוא מזמור תהילים הנאמר בכל יום לקראת סיום תפילת שחרית. המזמור נבחר בהתאם לשירת הלויים בבית המקדש בשעת הקרבת קרבן התמיד.

מקורות בהלכהעריכה

כתב הרמב"ם[1] "נהגו העם לקרוא בכל יום אחר תחנונים שיר מזמור שהיו הלווים אומרים בבית המקדש באותו היום".

ומקורו בדברי חז"ל בגמרא על המשנה בתמיד[2], המדברת בשיר שהלווים היו אומרים בכל יום במקדש: ביום ראשון – מזמור כ"ד בתהילים. ביום שני – מזמור מ"ח. ביום שלישי – מזמור פ"ב. ביום רביעי – מזמור צ"ד. ביום חמישי – מזמור פ"א. ביום שישי – מזמור צ"ג. בשבת – מזמור צ"ב.

בספר ואני תפילתי מבואר שהטעם לאמירת ה'שיר של יום' בסיום התפילה לפני היציאה לעבודת היום, היא כדי להשרות על האדם שמחה של מצווה בעבודת השם.

מנהגיםעריכה

המזמורים שלפניועריכה

לפני שיר של יום נוהגים לומר מזמור פ"ו בתהילים, פסוקים מהנביאים ישעיה[3] ומיכה[4] מזמור קכ"ד בתהילים.

מזמור פ"ו נזכר (והתבאר עניינו) כבר בטור[5], וכן התבאר בראשונים עניינם של 'בית יעקב' ו'שיר המעלות' – שהם בקשה שתתקבלנה תפילותינו[6]. על דרך הסוד התבאר עניינם בפרי עץ חיים[7], ובארוכה בשער הכולל[8].

בדברי ימי חב"ד נזכר מזמור זה (פ"ו) בתגובת אדמו"ר הזקן לחקירת הממשלה, שם מזכיר מזמור זה כדוגמא של שינויי מנהגים בין קהילה לקהילה[9].

בימים שאין אומרים תחנון נוהגים שלא לומר את מזמור פ"ו, אלא מתחילים מ'בית יעקב' (הפסוקים בישעיה ובמיכה).

יש ימים שלא אומרים בכלל בית יעקב ומזמור קכ"ד, אלא ישר מתחילים "היום יום (פלוני) שבו היו הלווים אומרים בבית המקדש" והם: חגים (וחול המועד), שבת, ראש חודש וכל יום שאומרים בו מוסף.

הפסוקים שאחריו (הושיענו)עריכה

אחרי שיר של יום אומרים "הושיענו", והם פסוקי הסיום של ספרים רביעי ושני שבתהילים[10], וביניהם את הפסוק האחרון במזמור קל"ה.

ואולי[11] הטעם לאמירת פסוקים אלו הוא בדומה למה שכתב המטה משה[12] על 'ברוך ה' לעולם' (שאומרים לפני "ויברך דוד") – שמספר התיבות בהם רומז על פי הסוד לקריאת שמע ולתפילת העמידה[13].

בלוח היום יום[14]מעיר הרבי ש"הושיענו אחר שיר של יום אומרים הן בחול הן בשבת יו"ט ראש השנה ויום הכיפורים". הערה זו באה לשלול את הטעות שהשתלשלה מהמודפס בסידור תורה אור, ש'מזמור שיר ליום השבת' מופיע שם מיד אחרי שחרית בלי 'הושיענו'[15]

קדיש יתוםעריכה

המנהג הוא לומר אחרי זה קדיש יתום (יהא שלמא). קדיש זה עניינו להעלות העשייה ביצירה[16].

בענין הצורך והחיוב באמירת קדיש זה (ושאר הקדישים של סיום תפלת שחרית ישנו מכתב ארוך של הרבי[17], שמסקנתו היא שיש להשתדל לומר את כולם[18]. מאידך גיסא, הדיוק לומר קדיש זה דווקא אחרי שיר של יום הוא, כדי למעט בקדישים שלא לצורך[19].


בתורת החסידותעריכה

בתורת החסידות מוסבר שענינו של 'שיר' הוא המשכה והעלאה, וכפי שאדמו"ר הזקן אמר שהדבר רמוז בלשון המשנה במסכת שבת "כל בעלי השיר יוצאים בשיר ונמשכים בשיר".

התוכן של אמירת 'שיר של יום', הוא שבכל יום בשבוע ישנה המשכה בהתאם לענינו של אותו היום ולנבראים שנתהוו בו, וכיון שההמשכה היא בכל יום מצד ענינו, בלי קשר למועדים שחלים בו, לכן גם אמירת השיר של יום היא בכל יום מבלי הבדל האם הוא חל ביום חול או בחגים ובמועדים.

באמירת שיר של יום של יום השבת נעשית העליה של כל ימי השבוע[20].


ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה


הערות שוליים

  1. סדר תפילות השנה
  2. דף ל"ג ע"ב
  3. בית יעקב לכו ונלכה באור ה – מזמור ב פסוק ה
  4. כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם ה אלוקינו לעולם ועד – מזמור ד פסוק ה
  5. סימן קלג
  6. סדר היום
  7. שער קריאת התורה פ"ד
  8. פי"א סכ"ג
  9. אגרות קודש אדמו"ר הזקן ח"ב ע' לא
  10. סיום מזמורים ק"ו, ע"ב
  11. סידור אדמו"ר הזקן עם הערות, ראסקין.
  12. סימן נ"ד.
  13. וראה גם במשנת חסידים, מסכת ירידת השפע פ"ג מ"ט.
  14. כ"ה אדר א'
  15. וראה שער הכולל פי"א סכ"ו במקור מנהג הטעות לדלג הושיענו.
  16. פרי עץ חיים שער הקדישים סוף פ"א.
  17. אגרות קודש ח"י ע"שב ואילך, ונדפס בתהלים אהל יוסף יצחק' בסופו.
  18. ובסיפורי חסידים ישנם כמה עדויות לכך שהרבי השתדל אפילו באמירת קדיש דרבנן שאחרי התהילים - ואפילו כשלא היה חיוב.
  19. שער הכולל פי"א סכ"ט, וראה גם מכתב קודש הנ"ל הע' 459. ובשיח אחרון של פסח תשי"ט (אות ט ).
  20. ראו שיחת יום ב' דראש השנה תשט"ז, שיחת שבת פרשת פרה תשכ"ו, ועוד.