קרבן תמיד
קרבן תמיד הוא קרבן ציבור, הקרב בכל יום בבוקר ובין הערביים
גם בזמן שבית המקדש חרב, קיימת מצוות התפילה, תפילת שחרית היא נגד קרבן תמיד של שחרית, תפילת מנחה היא כנגד קרבן תמיד של בין הערבים, ותפילת ערבית היא כנגד איברים ופדרים שלא נתעכלו שקרבים כל הלילה. לכן גם זמני התפילות הם כזמני הקרבת הקרבנות[1].
תוכן המצווהעריכה
רבינו הזקן כותב[2] שבקרבנות היה כל החי עולה לה' על ידי בהמה אחת, וכל הצומח על ידי עשרון סלת אחד בלול בשמן כו'.
זמן השחיטהעריכה
קרבן תמיד של שחר נשחט לכתחילה בתחילת זמנו, שהוא בתחילת הבוקר, מעט לפני שעולה החמה, כאשר כבר יש מעט אור בשמיים, וזמנו בדיעבד הוא עד סוף ארבע שעות זמניות.
זמנו של קרבן תמיד של בין הערביים מתחיל קצת לאחר אמצע היום כאשר השמש הנמצאת במרכז השמיים מתחילה לנטות לצד מערב, זמן זה מכונה מנחה גדולה, וזמנו הוא עד השקיעה. את התמיד של בין הערביים שוחטים בדרך כלל בשעה שמונה וחצי, ומקריבים בשעה תשע וחצי (בשעות זמניות).
אף על פי שלא מתחילים להקריב קרבנות לאחר תמיד של בין הערביים, ניתן להמשיך להקטיר במשך כל הלילה איברים של קרבנות שדמם נזרק קודם הקרבת התמיד.
המקריבעריכה
לפני הקרבת הקרבן, היו עושין את עבודת דישון המזבח, אותה היה עושה מי שזכה בפיס הראשון. העבודה היא להעביר את הדשן - אפר הקרבנות מעל המזבח, ולהעבירו מחות למחנה אל מקום טהור.
כמו כן לפני הקרבת קרבן התמיד, היו מוסיפים שני גזרי עצים על ידי כהן. בין הערבים יש מצווה מיוחדת להוסיף עוד שני גזרי עצים, ועל ידי שני כהנים דווקא.[3]
הקרבת הקרבן עצמו הייתה מתבצעת על ידי הפיס השני, בו היו מחליטים:
- מי שוחט.
- מי זורק.
- מי מדשן מזבח הפנימי.
- מי מדשן את המנורה,
- מי מעלה אברים לכבש.
- הראש והרגל.
- ושתי הידים.
- העוקץ והרגל.
- והחזה והגרה.
- ושתי הדפנות.
- והקרבים.
- והסלת והחביתין.
- והיין, שלשה עשר כהנים זכו בו. מי שזכה בפיס, נוטל עמו שנים עשר כהנים שהיו עמו במשמרתו לעזרו בעבודות האחרות, כיון שהיו זקוקים לכך ל13 כהנים.[4].
ניסוך הייןעריכה
ביחד עם הקרבת הקורבן היו מנסכים יין על גבי המזבח
היין נשפך לספלים שהותקנו לשם כך על גג מזבח העולה וירד בנקב שהיה במזבח (אל השיתין). פעולת השפיכה נקראת "ניסוך היין".
קישורים חיצונייםעריכה
הערות שוליים
- ↑ ברכות ח'
- ↑ לקוטי אמרים - פרק ל"ד
- ↑ יומא כו, ב.
- ↑ יומא כה, א.