מים
המונח "מים" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו מים (פירושונים).
מים הם אחת מארבעת היסודות הגשמיים שבהם נברא העולם שהם אש רוח מים עפר, ומכוון ברוחניות כנגד ספירת החסד. בחסידות מבואר כי מקור האהבה העליונה ומקור המים התחתונים היה בשרשם אחד והם נקראו מים העליונים ומים התחתונים.
תוכנועריכה
מים מצמיחים כל מיני תענוג.
ולכן יסוד המים בנפש הבהמית מסמל את תאוות עולם הזה[1].
אך המים עצמם אין להם טעם (אשר לכן לא מברכים עליהם, אלא אם כן הוא צמא).
זה מורה על קיום המצוות ללא קבלת-עול.
בקבלה ובחסידותעריכה
במקורם המים נמשכים מספירת החכמה[2].
מים העליונים ומים התחתונייםעריכה
| ערך מורחב – מים התחתונים |
ביום השני לבריאת העולם, ברא הקב"ה את המים, וחילקם למים העליונים ומים התחתונים, שמים וים. בתיקוני זהר[3] נאמר על המים התחתונים: "מים תחתונים אינון בוכין ואמרין: אנן בעינן למהוי קדם מלכא". (=המים התחתונים בוכים ואומרים: אנו רוצים להיות לפני המלך הקב"ה).
בחסידות מוסבר כי ישנם מעינות הבוכים מאות בשנים על אשר מזדמן יהודי לאותו מוקם, ורוחץ ידיו ומברך על נטילת ידים, או שותה לצמאו ומברך תחלה וסוף.
מים נוקביןעריכה
|
| ערך מורחב – העלאת מיין נוקבין |
למרות שהמים נמשלים כנגד מידת החסד, מכל מקום עיקר ענינם הוא אהבה. ולכן גם כשיש אהבה מבחינת המקבל שענינה גבורות, דהיינו מים נוקבין שהם מצד המקבל, והיא בבחינת אור חוזר מלמטה למעלה (היפך מים שטבעם לילך מלמעלה למטה כענינה של מידת החסד שהיא השפעה למטה), מכל מקום היא נקראת בשם מים להיות ענינה אהבה ואחדות, להוציא מאש שבחינתה היא גבורות וצמצומים.
התורהעריכה
הגמרא [4] ממשילה את התורה למים, "למה נמשלו דברי תורה למים (דכתיב הוי כל צמא לכו למים), לומר לך: מה מים מניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה". מאמר זה מובא לרוב בחסידות כמשל לשני עניינים המתארים מהות התורה (ולא רק את הביטול והשפלות הנדרשים ללימוד וקיום התורה):
א. כשם שהמים שייכים למטה כך התורה שייכת דוקא לתחתונים[5] ולא לעליונים[6]. הכוונה במשל זה היא למים לעומת שאר היסודות (ולא לעומת נוזלים אחרים): מבין ארבעת היסודות רק המים "מחפשים" לרדת, שלכן למרות ש"הארץ יבשה וקרה והיא כבידה מכולם והמים קלים ממנה"[7] הנה כשיש להם אפשרות יורדים המים מתחת לארץ ומגיעים עד התהום (ולכן המים הם תמיד בהשוואה, ואילו עפר יכול להיות גם הר: כי עפר אינו "מחפש" לרדת, הגם ש"מקומו" למטה מהכל הרי זה רק מצד כובדו אבל לא מצד עניינו).
ב. כשם שהמים לא משתנים בירידתם למטה (בשונה מאור השמש שמתמעט, או פרי שנופל מהעץ הרי מתנתק ממקור חיותו ועד שנרקב ונפסד), כך התורה לא השתנתה בירידתה אלא נשארה במהותה ועצמותה כמו שהיא למעלה[8].
במקום אחד[9] מביאה החסידות את המים כמשל לפעולת התורה על הנפש: התורה נקראת "מי הדעת[10]. הדעת היא המולידה ומקיימת את המידות[11], וה' חסדים הנשפעים ממנה הם "מים המגדלים את הוולד" (כדוגמת מי החלב המגדלים את איברי התינוק). היינו, כשם שהחלב מגדל את האיברים כך מי התורה מגדלים את אברי הנשמה[12] (ולכן מי שאינו לומד תורה נשאר גם בגדלותו בגדר תינוק (שנשבה)).
בהלכה ומנהגעריכה
שתיית מיםעריכה
המים, ברכתם שהכל כששותה לצמאו. השותה מים, לא ישתה למול כולם, אלא יסובב פניו לקיר וישתה. יש לשפוך מעט מן המים לפני השתיה מפני "דשרי עליהו רוח רעה"[13]. ויש לעשות כן גם אחר השתיה וכן אם לא שתה כלל[14].
מים אחרוניםעריכה
קודם ברכת המזון צריך לשפוך על פרקי אצבעותיו מים. הרבי הריי"צ נהג לשפוך מעט מן הכוס גם קודם מים אחרנים
מים שלנועריכה
|
| ערך מורחב – מים שלנו |
לצורך אפיית המצה יש להשתמש במים ש"לנו" בלילה. הסיבה לכך היא על מנת שיהיו קרירים ולא ימהרו להחמיץ את הקמח.
מקווהעריכה
|
| ערך מורחב – מקווה |
כאשר אדם טובל במקווה הוא נטהר מטומאתו
למקוה יש צורך במי גשמים שהם מים שלא הייתה בהם תפיסת ידי אדם מעולם, וכן שיהא בו 40 סאה.
לגבי זמני הטבילה: את עניין הטבילה במקווה הכניס רבינו האמצעי בסידור עם דא"ח[15] לפני סדר כניסת השבת (ומכאן הוראה לטבול כהכנה לשבתות וימים טובים), אך בלקוטי תורה[16] מובא שמקווה הוא אחת משלושת ההכנות לתפילה (של ימות החול, יחד עם צדקה ולימוד חסידות), וכן במכתב הארוך מסופר שחסידי הבעש"ט היו טובלים כל יום כהכנה לתפילה - וכך נוהגים היום רובם ככולם של חסידי חב"ד (למרות שהרבי עצמו לא נהג כך).
ניסוך המיםעריכה
|
| ערך מורחב – ניסוך המים |
ניגוניםעריכה
כאיל תערוג לאדה"זעריכה
|
| ערך מורחב – ניגון כאיל תערוג (אדמו"ר הזקן) |
ניגון זה שמע החסיד הרב שמואל גרונם אסתרמן מזקן מופלג שהיה בקבוצת המנגנים אצל אדמו"ר הזקן. ניגון זה היה אדמו"ר הזקן מנגן לפרקים קרובים, בדביקות גדולה.
ניגון זה הוא ניגון ב' בספר הניגונים.
מילות הניגון הם:
כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם; וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ
— תהלים מב, ב. דברים ו, ח
כאיל תערוג להצמח צדקעריכה
|
| ערך מורחב – ניגון כאיל תערוג (אדמו"ר הצמח צדק) |
שגור היה אצל אדמו"ר הצמח צדק ניגון דבקות זה.
ניגון זה הוא ניגון י"ד בספר הניגונים.
מילות הניגון הן:
כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם, כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹקִים; צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹקִים, לְאֵ-ל חָי, מָתַי אָבוֹא וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹקִים?...
— תהלים מב, ב-ג
פלגי מיםעריכה
|
| ערך מורחב – ניגון פלגי מים |
הניגון פלגי מים מקורו מיהודי גרוזיא ונרשם מפי החסיד ר' סנדר מנקין.
ניגון זה הוא ניגון רס"ו בספר הניגונים.
מילות הניגון הם:
"פלגי מים תרד עיני על פשעי ועווני ואם לא אשמור תורת קוני איך אשא יום הדין".
על הסלעעריכה
|
| ערך מורחב – ניגון על הסלע הך |
הניגון על הסלע הך הינו ניגון ריקוד אותו שרים בעיקר בעת ההקפות של שמיני עצרת ושמחת תורה.
ניגון זה הוא ניגון קס"ב בספר הניגונים.
מילות הניגון הם:
"על הסלע הך ויצאו מים".
— נוסח תפילת הגשם שאומרים בשמיני עצרת
ראו גםעריכה
הערות שוליים
- ↑ תניא פרק א'.
- ↑ ראה תורת מנחם חלק כ"ד עמוד 105
- ↑ תיקון ה' (יט, ב).
- ↑ תענית ז' ע"ב.
- ↑ כך מבאר הרבי בד"ה ויקרא אל משה תשל"ב אות ו' את דברי אדמו"ר הזקן בתניא פרק ה'.
- ↑ וזהו הדיוק בתניא שירדה ממקום כבודה (כבוד הוא גילויים) ולא ממקומה
- ↑ רמב"ם, יסודי התורה פרק ד.
- ↑ לקוטי תורה במדבר, דף א' עמ' ג.
- ↑ אמרי בינה שער ק"ש עט ד.
- ↑ רמבם הל' מקוואות יא יב.
- ↑ תניא ספ"ג.
- ↑ תורה אור תרומה דף פ' ע"א.
- ↑ חולין דף קה: וברש"י שם
- ↑ ראה המלך במסיבו חלק א עמוד ע"ר
- ↑ עניין הטבילה במקווה מובא ומבואר בחסידות במקומות בודדים בלבד
- ↑ תבוא, דף מב ע"ג.