אמירת הנשיא בחודש ניסן
אמירת פרשת קרבנות הנשיאים בחודש ניסן היא מנהג לקרוא אחרי תפילת שחרית, החל מא' ניסן עד י"ג ניסן, בפרשת קרבנות הנשיאים את קרבן הנשיא שהקריב באותו היום בעת חנוכת המזבח. לאחר אמירת ה'נשיא' אומרים את נוסח ה 'יהי רצון' (גם בשבת), וכן כוהנים ולוויים אומרים אותו.
מטעם אמירת פרשת קרבנות הנשיאים בתחילת חודש ניסן, לזכר קרבנות הנשיאים בחנוכת המזבח, אין אומרים תחנון בכל ימי החודש[1].
טעם אמירת הנשיאעריכה
לאחר בניית המשכן בשנה השנייה ליציאת בני ישראל ממצרים (ב'תמ"ט), בעת חנוכת המשכן, הקריבו נשיאי השבטים קרבנות, ונתנו מתנות לעבודת הלווים. קרבנות הנשיאים הוקרבו בתחילת חודש ניסן החל מא' בניסן ועד י"ב בניסן.
תחילה התנדבו הנשיאים כקבוצה שש עגלות עבור נשיאת המשכן, ואיתן 12 פרים למשוך את העגלות. העגלות חולקו לבני גרשון ומררי. ולאחר מכן הקריבו הנשיאים במשך 12 יום קרבנות, ונתנו מתנות למשכן כל נשיא ביום נפרד. קרבנות הנשיאים ומתנותיהם היו זהים[2]:
קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה. כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת. פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ אֶחָד בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה. שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת. וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה
— פרשת נשא, ספר במדבר, פרק ז'
הקרבת קרבנות הנשיאים היתה תוך שנים עשר יום רצופים, כולל בשבת בהוראת שעה.
לזכר כך, נוהגים מראש חודש ניסן ואילך לקרוא פרשת הנשיא שהקריב בו ביום וביום י"ג ניסן פרשת בהעלותך עד "כן עשה את המנורה" שהוא נגד שבט לוי[3].
המנהג מופיע לראשונה בספרו של השל"ה הקדוש[4], ולאחר מכן נזכר בספרי גדולי ההוראה והפוסקים ונתקבל בתפוצות ישראל בקרב כל העדות והחוגים.
פרטי המנהגעריכה
אמירת הנשיא נעשית בכל יום לאחר תפילת שחרית (ובשבת, לאחר תפילת מוסף) ולאחר אמירת שיעור התהלים היומי כפי שנחלק לימי החודש[5].
הרבי ביקש לחזק את קיום מנהג אמירת הנשיא, ובאופן של "חמורין עלי" ו"חביבין עלי" עד לחביבות של מנהג ישראל - וכעין המבואר בחסידות[6] בנוגע למנהג ההקפות בשמחת תורה[7].
קרבנות הנשיאים נדפסו בסידור תהילת ה' בקריאה לימי החנוכה, כשבסופה נדפס ה"יהי רצון".
אמירת ה"יהי רצון"עריכה
נוסח ה"יְהִי רָצוֹן"
|
|---|
|
יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ ה' אֱלֹקַי וֵאלֹקֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתָּאִיר הַיוֹם בְּחַסְדְּךָ הַגָדוֹל עַל נִשְׁמָתִין קַדִישִׁין דְמִתְחַדְּשִׁין כְּצִפֳּרִים וּמְצַפְצְפִין וּמְשַׁבְּחִין וּמְצַלְאִין עַל עַמָא קַדִישָׁא יִשְׂרָאֵל. רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, תַּכְנִיס וּתְעַיֵּיל הַנָּךְ צִיפָרֵי קַדִּישֵׁי לַאֲתַר קַדִּישָׁא דְאִתְּמָר עֲלֵייה עַיִן לֹא רָאֲתָה אֱלֹקִים זוּלָתֶךָ: יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ ה' אֱלֹקַי וֵאלֹקֵי אֲבוֹתַי, שֶׁבְּאִם אֲנִי עַבְדְּךָ מִשֵּׁבֶט (פלוני) שֶּׁקָּרָאתִי בְּתוֹרָתֶךָ פָּרָשָׁה שֶׁל הַנָּשִׂיא הַיּוֹם, אֲזַי יָאִירוּ נָא עָלַי כָּל נִיצוֹצִין קַדִּישִׁין וְכָל הָאוֹרוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת הַכְּלוּלוֹת בִּקְדוּשַּׁת זֶה הַשֵּׁבֶט, לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל בְּתוֹרָתֶךָ וּבְיִרְאָתֶךָ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ כָּל יְמֵי חַיָּי אֲנִי וְזַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם אָמֵן: |
בלוח היום יום[8] כותב הרבי שלאחר אמירת ה'נשיא' אומרים "יהי רצון" הנדפס בסידור תורה אור, וגם כהנים ולוים אומרים אותו.
הרבי מביא את דבריו של אדמו"ר הריי"צ שאביו, אדמו"ר הרש"ב, ציוה לגיסו הרב משה הורנשטיין הכהן לאמר ה"יהי רצון" שאחר ה'נשיא', ואמר לו כי אפילו כהן ולוי צריך לאמרו, כי זה שייך לעיבור.
בספר תורהעריכה
אין נוהגין כמנהג צדיקים רבים לקרוא את פרשת הנשיא בספר תורה.
הרבי כתב בעניין זה[9]: "לקרות פרשת הנשיאים (בתחילת ניסן) בספר-תורה - לא נהג כן כ"ק מו"ח אדמו"ר [מוהריי"צ].. וידוע אשר הנהגות כ"ק מו"ח אדמו"ר היו כהנהגות אביו [מוהרש"ב] ולמעלה בקודש. וכבר אמרו חז"ל, נהרא נהרא ופשטיה".
גם בראש חודש ניסן, בשבת (שחרית או מנחה) ובימי הקריאה שני וחמישי - אין לגלול את הספר תורה אחר הקריאה ולקרוא בו את פרשת הנשיאים[10].
האמירה בי"ג ניסןעריכה
לאחר אמירת קרבנות הנשיאים במשך שנים עשר ימים מא' בניסן עד י"ב בניסן לפי סדר השבטים: יהודה, יששכר, זבולון, ראובן, שמעון, גד, אפרים, מנשה, בנימין, דן, אשר, נפתלי, ביום י"ג ניסן מנהגנו לקרוא מ"זאת חנוכת המזבח" עד "כן עשה את המנורה", שהוא נגד שבט לוי[11] (ללא ה"יהי רצון").
קישורים חיצונייםעריכה
- לקוטי שיחות חלק ל"ב עמ' 19 (ניסן)
- קריאת פרשת הנשיאים השיחה של הרבי מעובדת מתוך הספר שולחן שבת
- אוצר מנהגי חב"ד, חודש ניסן, אמירת ה"נשיא" וה"יהי רצון" באתר ספריית חב"ד ליובאוויטש
- מה צריך לעשות אם לא אמרתי באחד הימים את הנשיא? באתר סמס לרב
- אפרים מינץ, הנשיא, ליקוט מקיף אודות מנהג ישראל בקריאת פרשת הנשיאים בחודש ניסן,י"ט אדר תשפ"א
הערות שוליים
- ↑ מפני ש"בא' בניסן (יום הקמת המשכן במדבר) התחילו הנשיאים להקריב את קרבניהם לחנוכת המזבח נשיא א' ליום עד י"ג בניסן וכל נשיא ביום שהקריב קרבנו הי' יו"ט שלו" (ומכיון שביחד עם ימי הפסח שלאח"ז "יצא רוב החדש בקדושה" — אין אומרים תחנון כל חדש ניסן). טושו"ע או"ח סתכ"ט ס"ב. שו"ע אדה"ז שם ס"ח. וכן הוא בסידור אדה"ז (לפני "למנצח גו' יענך") בהימים שאין אומרים בהם תחנון.
- ↑ התורה חוזרת על הקרבנות 12 פעמים, כמבואר במדרש שכל שבט אמנם הקריב את אותו קרבן, אך לכל שבט היתה כוונה והמשכה מיוחדת לקרבנותיו. נתבאר בהוספות ללקו"ש חלק ב' עמ' 532 ובעוד מקומות.
- ↑ שו"ע אדה"ז או"ח תכט, טו.
- ↑ שני לוחות הברית מסכת פסחים (פרק נר מצוה). וכן ב'לקוטי עמק ברכה' שבסוף ספר 'עמק ברכה'.
- ↑ הנהגת כ"ק אד"ש. אך באגרות קודש אדמו"ר הריי"צ (ח"א, עמ' שצ) "אחר התפלה ואחרי אמירת נשיא היום יאמרו מזמורי היום [בתהלים]".
- ↑ לקוטי תורה סוכות פ, ג.
- ↑ ספר השיחות תשמ"ט, א, עמ' 379.
- ↑ היום יום א' ניסן
- ↑ אגרות קודש אד"ש חלק ט"ז אגרת ה'תתקס"ו.
- ↑ אוצר מנהגי חב"ד.
- ↑ לקוטי שיחות חלק לב, עמ' 19. והוא על-פי שיחת י"ג ניסן תשמ"ה: בנוגע לפועל, מנהג פשוט הוא שביום י"ב בניסן אומרים רק נשיא נפתלי, וביום י"ג מתחילים מ"זאת חנוכת המזבח".