אדעתא דנפשיה

המשפט "מעיקרא כי עביד איניש אדעתא דנפשיה עביד" (מלכתחילה, כל מה שעושה האדם - למען עצמו עושה) הינו מאמר חז"ל.

בתורת החסידות מוסבר שיש לעניין שני היבטים:

• היבט חיובי:כאשר אדם עובד את ה' ומפשפש במעשיו, ואחר כך גם מתקן את הטעון תיקון ושיפור, הנה, אם עושה זאת רק כדי לצאת ידי חובה בפני מאן דהוא - לא יצליח.אבל אם הוא עובד מתוך אינטרס אישי, מתוך כונה לתקן את עצמו כראוי - אדעתא דנפשיה, בוודאי יצליח בעבודתו. וכן אם לומד תורה לשמה - לשם הנשמה, כדי לקשר נפשו לה' על ידי השגת התורה הנקראת מזון לנפש, בוודאי הוא יתעלה בה.
• היבט שלילי כאשר אדם לומד תורה ועובד את ה' - אדעתא דנפשיה, רק בשביל טובת עצמו - למצוא סיפוק והנאה מלימודו או מעליותיו הרוחניות - כדי להשיג שלימות, ולא למען מילוי הכונה העליונה - לעשות נחת רוח לקב"ה, שנתאוה להיות לו יתברך דירה בתחתונים.

הערות שוליים

(חלק מהחומר בערך נלקח מהספר "ערכים בחסידות")

  ערך זה הוא קצרמר. אתם מוזמנים לתרום לחב"דפדיה ולהרחיב אותו.

ערך זה הוא "יתום", כלומר אין ערכים בחב"דפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לחב"דפדיה ולקשר אליו מערכים קשורים.