שובם של ערי סדום לעתיד לבוא
ערי סדום שנחרבו בהפיכת סדום ועמורה וערי שומרון שנחרבו בידי מלך אשור עתידים להיבנות מחדש על ידי הקב"ה, ועניינו של ייעוד זה הוא גם כהשוואה למצבה של ירושלים בזמן הגלות - שכאשר יקים הקב"ה את ירושלים לעתיד לבוא, יבנה אותה יחד עם ערי סדום ואת ערי השומרון, וגם שלעתיד לבוא אין מקום חרב לעולם. ייעוד זה הינו חלק מייעוד חזרת עשרת השבטים במהלך קיבוץ הגלויות.
מקור הייעוד
מקור הייעוד הוא בנבואת יחזקאל[1] שענינה - "הודע לירושלים את תועבותיה[2]", והיא משל על עיר הקודש ירושלים כהשוואה לערים אחרות[3]. המלבי"ם מבאר כי זוהי נבואה על עוונות עם ישראל בזמן הגלות, למרות שקרבם הקב"ה:
"ימשיל את ענין ה' עם ישראל כמי שמצא אסופי ילדה נעזבת מאבותיה אשר השליכוה בגועל נפשה למדבר שממה, ונדיב אחד עבר שם וחמל על הילדה ושם עיניו עליה לטובה עד שגדלה, ואז נשא אותה לאשה והטיב לה בכל מיני טובות, והיא שכחה את כל תגמולוהי עליה וזנתה תחתיו להכעיסו".
— מלבי"ם - באור הענין, יחזקאל ט"ז, ב.
בדברי התוכחה מביא הנביא את עוונם של ערי סדום ושומרון כהשוואה לעוונה של ירושלים, שהגדישה סאתה יותר מהם[4].
וכחלק מבושתה של ירושלים על עוונותיה[5], עתיד הקב"ה לבנות את ערי סדום וערי שומרון יחד עם בנייתה מחדש של ירושלים:
"וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבִיתְהֶן אֶת שְׁבוּת סְדֹם וּבְנוֹתֶיהָ וְאֶת שְׁבוּת שֹׁמְרוֹן וּבְנוֹתֶיהָ וּשְׁבוּת שְׁבִיתַיִךְ בְּתוֹכָהְנָה . . וַאֲחוֹתַיִךְ סְדֹם וּבְנוֹתֶיהָ תָּשֹׁבְןָ לְקַדְמָתָן וְשֹׁמְרוֹן וּבְנוֹתֶיהָ תָּשֹׁבְןָ לְקַדְמָתָן וְאַתְּ וּבְנוֹתַיִךְ תְּשֻׁבֶינָה לְקַדְמַתְכֶן".
— יחזקאל פרק ט"ז, פסוקים נג-נה.
שובן של הערים יהיה על ידי שירפא הקב"ה את אדמתם מהגפרית והמלח שניתכו עליהן בהפיכת סדום ועמורה[6], ישיב אליהן את אנשיהן ויושיבם בהן[7].
במדרש[8] נאמר כי עתיד הקב"ה לחדש עשרה דברים לעתיד לבוא, ומהם:
"הרביעית . . בונין כל ערים החרבות ואין מקום חרב לעולם. ואפילו סדום ועמורה נבנית לע"ל שנאמר "ואחותיך סדום ובנותיה תשבנה לקדמתן"".
— מדרש רבה פרשת בא טו, כא.
הרבי[9] מציין בקשר לייעוד זה לשל"ה הקדוש[10], שמבאר כי מאמציו ובקשתו של אברהם אבינו מהקב"ה להצלת לוט והצלת ערי סדום מהפיכתן הוא להיות עניינים אלו קשורים למלך המשיח:
"ענייני אברהם הוראה . . על שעבוד מלכיות וגאולה שתהיה על ידי משיח בן דוד הבא מלוט . . ואפשר דזהו הענין ד' מלכי' מיד ששלטו בלוט הלכו כמ"ש ויקחו את לוט וילכו וגו' דאע"ג דאינהו לא חזו מזלייהו חזו כי רצון ד' מלכיו' הוא לבטל ישראל ולבטל משיחם חס ושלום ועל זה רדף אברהם אבינו מהר להצילו והציל גם את סדום כי בבוא מלכות משיח אזי ערי סדום ועמורה תשובנה כדכתיב ביחזקאל".
— שני לוחות הברית, חלק תושב"כ פ' לך-לך דף רעט, א.
חורבנן ושובן של ערי שומרון
כמסופר בנביא[11], שומרון נחרבה בידי שלמנאסר מלך אשור בזמן מלכות הושע בן אלה מלך ישראל, אשר עשה הרע בעיני ה'[12]. הושע היה לשלמנאסר לעבד ונתן לו מנחה, וכאשר גילה שלמנאסר כי הושע רוצה למרוד בו אסר אותו בבית הכלא[13]. אזי עלה שלמנאסר לכבוש את כל ארץ ישראל וצר על שומרון, עד כי בשנה התשיעית למלכות הושע לכד את שומרון והגלה את עשרת השבטים מלכות ישראל לאשור, שם הושיבם בערים חלח, חבור, נהר גוזן וערי מדי[14].
לעתיד לבוא עתיד הקב"ה להחזיר את עשרת השבטים מגלות אשור[15]. שיבתם של בני שומרון למקומם לעתיד לבוא הינה אם כן חלק מייעוד הגאולה של חזרת עשרת השבטים בקיבוץ גלויות לעתיד לבוא.
בתורת החסידות
בביאור חילוק עונשם של הערים סדום ועמורה שנענשו בהפיכתם ובשריפתם ולא כאדמה וצבוים שרק נהפכו[16], מבאר הרבי כי חטאתם של סדום ועמורה היתה (לבד מחטאיהם שבין אדם למקום - עבודה זרה וגילוי עריות) גם בחטאים שבין אדם לחברו[17], ועל חומרתם של חטאים אלו כבר פירש רש"י בפרשת נח[18] שעונשם של בני דור המבול היה חמור מעונש דור הפלגה, עקב כך שבין אנשי דור המבול היתה מחלוקת וחטאו בין אדם לחברו.
בתורת החסידות מבואר[19] בטעם עונשה של סדום שנאבדה ונחרבה לגמרי, כי הנהגת סדום היתה היפך השלום והאחדות - על דרך עולם התוהו, שבו "כל אחד בפני עצמו, ענפין מתפרדין". ועניין איבוד סדום ועמורה הוא על דרך השבירה של עולם התוהו - "סותר על מנת לבנות" בשביל בריאת עולם התיקון, שעניינו התכללות ואחדות{{הערה|שם=:לה|ליקוטי שיחות חלק ל"ה, וירא ב'</ref>.
כמו כן מסביר הרבי כי עניינם של הערים "אדמה" ו"צבויים" הוא עולם התיקון - התכללות, שכן "לא היה בהן כל כך ענין גזל ומריבה", ולכן גם לא נשרפו אלא רק נהפכו. ועל כן, כאשר לעתיד לבוא יקויים ייעוד זה יהיה חיבור האורות דתוהו (-סדום ועמורה) בכלים דתיקון (-אדמה וצבויים)[20]:
"יש לומר, שהתוכן הפנימי דשיבת ובנין ערים אלו הוא, שבזמן הגאולה יתגלו למטה אורות דתהו, אלא שאז יומשכו אורות אלה בכלים דתיקון דוקא (בנין, היפך השבירה) . . ושיבת כל ד' הערים יחד מורה על חיבור והתאחדות אורות דתהו וכלים דתיקון".
— ליקוטי שיחות חלק ל"ה, שיחת וירא ב' - סעיף ה'
הערות שוליים
- ↑ פרק טז.
- ↑ שם, פסוק ב.
- ↑ סדום ובנותיה, שומרון, וארצות הכנעני האמורי והחיתי.
- ↑ שם, פסוקים מו-נב.
- ↑ וזהו בעבור "לְמַעַן תִּשְׂאִי כְלִמָּתֵךְ וְנִכְלַמְתְּ מִכֹּל אֲשֶׁר עָשִׂית בְּנַחֲמֵךְ אֹתָן" - פסוק נד.
- ↑ רש"י על הפסוק.
- ↑ מצודת דוד על הפסוק.
- ↑ שמות רבה פרשת בא טו, כא. וזהו על דרך הייעוד שנאמר בישעיהו (נח, יב) "ובנו ממך חרבות עולם" (פירוש מהרז"ו שם).
- ↑ לקוטי שיחות שבהערה 12, הערה 53.
- ↑ חלק תושב"כ פ' לך, רעט, א. וראה פירוש מהרי"א על שמות רבה שם: "הרביעית שהם בונים כל ערים החרבות כו' בכח החסד כטעם עולם חסד יבנה", ואולי יש לקשר זאת לדברי השל"ה על הצלת אברהם - מידת החסד - את סדום. ואכ"מ.
- ↑ מלכים ב', פרק י"ז.
- ↑ אך פחות מהמלכים שלפניו, כיון שכבר בטלו עגלי הזהב להם עבדו ישראל וסרו שומרי הדרכים ששם ירבעם שמנעו מבנ"י לעלות לרגל לירושלים. - רש"י על פסוק ב'.
- ↑ פסוקים ג-ד שם.
- ↑ פסוקים ה-ו שם.
- ↑ כדברי הנביא ישעיהו (פרק כז, פסוק יג) "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור".
- ↑ וירא י"ט, כ"ד-כ"ה
- ↑ וכלשון הכתוב: "כצעקתה הבאה אליי", ופירש רש"י: "על דבר ריבה אחת" שעינו אנשי סדום על שנתנה צדקה לעני.
- ↑ פרק יא, פסוק ט.
- ↑ אור התורה וירא צט, ב ואילך. וראה תורת חיים נח עז, א. וירא קח, ג. ובכ"מ. - הערה 50 בשיחה שבהערה הבאה.
- ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם:לה