חנה

גרסה מ־06:19, 18 בנובמבר 2024 מאת חלוקה בוט (שיחה | תרומות) (החלפת טקסט – "</ref>" ב־"}}")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

חנה היא אם של שמואל הנביא. ואחת משבע הנביאות.

שתי תפילות חשובות מופיעות בסיפורה של חנה: האחת תפילתה המרה של חנה העקרה המבקשת לילדים, והשנייה תפילה שמחה על התגשמות בקשתה בהולדתו של שמואל.

תפילותיה הטביעו חותם נכבד על כמה הלכות התפילה ומהותה.

עקרותה של חנהעריכה

מסופר כי חנה הייתה עקרה, וכי פנינה - "צרתה" אשתו האחרת של אלקנה, הייתה נוהגת ללעוג לה על כך שהייתה עקרה. לעומת פנינה, אלקנה אהב את חנה והיה נוהג לנחם אותה על עקרותה. למרות דברי הנחמה של אלקנה, שאולי לא היו מתאימים לחנה היא לא התעודדה ולכן גם לא ענתה לו: "וַיֹּ֨אמֶר לָ֜הּ אֶלְקָנָ֣ה אִישָׁ֗הּ חַנָּה֙ לָ֣מֶה תִבְכִּ֗י וְלָ֙מֶה֙ לֹ֣א תֹֽאכְלִ֔י וְלָ֖מֶה יֵרַ֣ע לְבָבֵ֑ךְ הֲל֤וֹא אָֽנֹכִי֙ ט֣וֹב לָ֔ךְ מֵעֲשָׂרָ֖ה בָּנִֽים". מדי שנה היו אלקנה ומשפחתו נוהגים לעלות למשכן שילה ולזבוח לה'.

תחינתה של חנהעריכה

באחת מתפילותיה בבקשה מאלוהים לילד משלה, הזיזה חנה את שפתיה מבלי להשמיע קול. עלי הכהן שישב בפתח המשכן, הבחין בה וחשב כי היא שיכורה, אך חנה ענתה לו שהיא קשת רוח, והעמידה אותו על טעותו.

וְהִיא מָרַת נָפֶשׁ וַתִּתְפַּלֵּל עַל ה' וּבָכֹה תִבְכֶּה. וַתִּדֹּר נֶדֶר וַתֹּאמַר: ה' צְבָאוֹת, אִם רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ וּזְכַרְתַּנִי וְלֹא תִשְׁכַּח אֶת אֲמָתֶךָ וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים, וּנְתַתִּיו לַיהוָה כָּל יְמֵי חַיָּיו וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ. וְהָיָה כִּי הִרְבְּתָה לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי ה', וְעֵלִי שֹׁמֵר אֶת פִּיהָ. וְחַנָּה, הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ, רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ, וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי לְשִׁכֹּרָה.

שמואל-א א,ט יג

במסכת ברכות[1] חז"ל לומדים הלכות רבות מתפילה זו:

  • "וחנה היא מדברת על ליבה" - שצריך המתפלל לכוון ליבו.
  • "רק שפתיה נעות" - שצריך להניע את השפתים על פי המילים בתפילה.
  • "וקולה לא ישמע" - שאסור להגביה את הקול בתפילה.
  • "ויחשבה עלי לשיכורה" - שאסור להתפלל שתויי יין.

וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ עֵלִי: עַד מָתַי תִּשְׁתַּכָּרִין, הָסִירִי אֶת יֵינֵךְ מֵעָלָיִךְ. וַתַּעַן חַנָּה וַתֹּאמֶר: לֹא אֲדֹנִי, אִשָּׁה קְשַׁת רוּחַ אָנֹכִי וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שָׁתִיתִי, וָאֶשְׁפֹּךְ אֶת נַפְשִׁי לִפְנֵי ה'. אַל תִּתֵּן אֶת אֲמָתְךָ לִפְנֵי בַּת בְּלִיָּעַל כִּי מֵרֹב שִׂיחִי וְכַעְסִי דִּבַּרְתִּי עַד הֵנָּה. וַיַּעַן עֵלִי וַיֹּאמֶר: לְכִי לְשָׁלוֹם וֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יִתֵּן אֶת שֵׁלָתֵךְ אֲשֶׁר שָׁאַלְתְּ מֵעִמּוֹ.

משיחה זו בין חנה לעלי בעקבות אי ההבנה לומדים חז"ל הלכות נוספות בנוגע לחשד ותוכחה:

  • "ויאמר אליה עלי עד מתי תשתכרין" וגו' - אמר רבי אלעזר: מכאן, לרואה בחברו דבר שאינו הגון צריך להוכיחו.
  • "ויין ושכר לא שתיתי" - אמר רבי אלעזר מכאן לנחשד בדבר שאין בו שצריך להודיעו.
  • "אל תתן את אמתך לפני בת בליעל" - אמר רבי אלעזר מכאן לשכור שמתפלל כאלו עובד עבודה זרה, וכו'.
  • "ויען עלי ויאמר לכי לשלום" - אמר רבי אלעזר מכאן לחושד את חברו בדבר שאין בו שצריך לפייסו ולא עוד אלא שצריך לברכו שנאמר: "ואלהי ישראל יתן את שלתך".

תפילת ההודיה של חנהעריכה

עלי בירך את חנה ואמר שהאל יענה לתפילותיה, ואכן לאחר ששבה לביתה הרתה וילדה בן וקראה שמו שמואל, "כִּי מֵה' שְׁאִלְתִּיו[2]" .[3] לאחר ששמואל גדל הביאה אותו למשכן, בהתאם לנדר בו התחייבה להקדיש את בנה לה'. בפגישתה עם עלי, אמרה לו:

"בִּי אֲדֹנִי חֵי נַפְשְׁךָ אֲדֹנִי אֲנִי הָאִשָּׁה הַנִּצֶּבֶת עִמְּכָה בָּזֶה לְהִתְפַּלֵּל אֶל ה'." מכאן למדו חז"ל הלכה נוספת בנוגע לתפילה:
  • "אני האשה הנצבת עמכה בזה" - אמר רבי יהושע בן לוי מכאן שאסור ליישב בתוך ארבע אמות של תפלה.

עם העלאתו של שמואל התפללה חנה תפילה בה ביטאה את הודאתה לה' על כך שזכתה לבן, ויצאה ממעמד ה"עקרה": "שְׂבֵעִים בַּלֶּחֶם נִשְׂכָּרוּ וּרְעֵבִים חָדֵלּוּ, עַד עֲקָרָה יָלְדָה שִׁבְעָה וְרַבַּת בָּנִים אֻמְלָלָה".

שמואל גדל תחת חסותו של עלי הכהן, אך הקשר בין שמואל לאמו לא נפסק: "ומעיל קטן תעשה לו אמו והעלתה לו מימים ימימה, בעלותה את אישה לזבח את זבח הימים".

לאחר שמברך עלי את חנה, נולדים לה ילדים נוספים: "כי פקד ה' את חנה ותהר ותלד שלשה בנים ושתי בנות ויגדל הנער שמואל עם ה'". מהפסוק לא ברור אם מניין הבנים כולל את שמואל או לא. פרשנים ביארו את הסתירה לכאורה בין תפילת חנה, שבה מדובר על שבעה ילדים, לבין פסוק זה, שממנו משתמע כי היו לה חמישה או שישה ילדים, בטענה כי בתפילה חנה אינה מתייחסת לילדיה שלה. חוקרי מקרא מודרניים טוענים כי התפילה היא מזמור ששובץ מאוחר יותר בפרק.

הראשונה שקרא להקב"ה בשם "צבאות"עריכה

הנה אמרו רבותינו[4] על חנה, מיום שברא הקב"ה את עולמו לא היה אדם שקראו להקב"ה צבאות עד שבאת חנה כו'. דהיינו שהיא פתחה תחלה לקרות הקב"ה הוי"ה צבאות ואמר הקב"ה עתיד בן שלך לפתוח בנבואה בשם זה כמו שכתוב ויאמר שמואל כה אמר ה' צבאות פקדתי כו'. והנביאים האחרונים נבאו בשם זה ובפרט חגי זכרי' ומלאכי יותר מכולן[5].

ראשי תיבות של חנהעריכה

חנה ראשי תיבות של השלושה מצוות שהנשים זהירות בהן[6] נ-נדה ח-הפרשת חלה ה-הדלקת הנר. הקשורים עם שלשה מהמבצעים של הרבי מבצע כשרות האכילה והשתיה, מבצע טהרת המשפחה ומבצע נרות שבת קודש.

הרבי עוררר ודבר אודות מבצעים ומצוות אלו בהתוועדויות ו' בתשרי יום היארצייט של אמו חנה (אם כ"ק אדמו"ר שליט"א) ו' תשרי תשכ"ה.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצוניםעריכה

קרדיט: חלק מהמידע בערך זה מבוסס על ויקיפדיה


הערות שולייםעריכה

  1. דף לא.
  2. שמואל-א א, כ.
  3. לדעת רבי חיים ויטאל (ראו רמזי הדרושים לרבי חיים ויטאל, שנכתב על ידי תלמידו, פרשת וישב. כת"י מוסקובה) חנה הייתה אז בת 130 שנה.
  4. ברכות ז, ב.
  5. הטעם לזה ראה תורה אור פ' בא.
  6. משניות מסכת שבת פרק ב' משנה ו.