הנפש היא החלק התחתון מבין חמשת חלקי הנשמה, חלק זה קשור לספירת המלכות, ולאות ה של השם הוי"ה, ובאדם למטה קשור לחיות של מציאותו ובמעשה.

שמה

המדרש המפרט את חמשת שמותיה של הנשמה[1], אומר על חלק זה:

נפש, זה הדם שנאמר[2] 'כי הדם הוא הנפש'.

כוונת הדברים: הנפש היא החלק הנמוך שבנשמה, עד שהוא שייך ל'דם' - לתאוות הגשמיות המסומלות בדם.

פעולתה

פעולת הנפש היא להוות בסיס לנשמה להתלבש בגוף, ומכיון שהנפש היא הלבוש התחתון של הנשמה, היא החלק החיצוני ביותר של הנשמה, המאיר בגוף באופן של עבודת ה' באופן של מעשה, ובפרטיות יותר בהודאה לה' בלי שום רגש[3]. משכן הנפש הוא בכבד[4].

בחינה זו מקושרת ומכוונת כנגד עולם העשייה שהוא התחתון בכל העולמות, ומכוונת כנגד המצב של עיבור בנפש, שהיא החיות המינימלית של הנפש, באופן שעדיין לא התגלו בנפש הדרגות הגבוהות יותר של הנפש שהם רוח ונשמה ולמעלה מהם. מכיון שכאשר האדם נולד הוא מקבל רק את החלק הזה שבנפש, ורק עם הזמן (או עבודה) מקבל את הדרגות הגבוהות יותר[5].

מציאות זו נוצרה רק לאחר חטא עץ הדעת אבל לולי החטא, היה אדם הראשון נותר במצבו הראשון בעולם היצירה, וממילא היה כל אדם נולד כשהוא מוכן עם חלק הרוח שבנפש המכוון כנגד עולם היצירה.

הערות שוליים

  1. בראשית רבה פרשה יד, ט.
  2. פרשת ראה יב, כג.
  3. ספר הליקוטים, אות נ-ס, ע' ריז; קונטרס העבודה פרק א'.
  4. עץ חיים, שער ד, פרק א. ספר הליקוטים, אות נ-ס, ע' רכ.
  5. ראה זוהר, ח"ב, צד,ב. ספר המאמרים תרס"ה ע' קנז ואילך.