רחל אמנו
רחל אמנו היא רעייתו של יעקב אבינו ואמם של יוסף ובנימין, אחת מארבעת האמהות. רחל היא בתו הצעירה של לבן הארמי אחותה של לאה אמנו ושם אימם של לאה ורחל היא עדינה. כשיעקב אבינו הגיע לחרן כדי לשאת אישה, הוא עבד אצל דודו לבן הארמי שהוא גם חמיו לעתיד, שבע שנים כדי להתחתן עם רחל.
תאריך פטירתהעריכה
תאריך הפטירה של רחל כפי המקובל במסורת ישראל הוא י"א חשוון.
סביב קביעת התאריך, שיסודו בדברי המדרש[1] בנוגע להולדת בנימין - שרחל נפטרה בעת לידתו כפי שמפורש בפסוק - ישנו פולמוס רחב[2], המנסה לערער על דברי המדרש מפשוטם של הפסוקים, מהם משמע שהפטירה היתה בחודשי הקיץ בזמן שהארץ מנוקבת ככברה[3], ומנסים לטעון שנפלה טעות בפיענוח של דברי המדרש בו היה כתוב שלידתו בנימין היתה "בחודש השני", והכוונה למנין החודשים מניסן, ומשם השתלשלה הטעות.
אצל רבותינו נשיאינו לא מצאנו התייחסות לסוגיה, או אזכור כל שהוא לתאריך פטירת רחל.
עם זאת, בשיחות לנוער מופיע בשלושה מקומות התאריך י"א חשוון כיום פטירת רחל, וכן יש המוכיחים את אמיתות התאריך מהתייחסות הרבי להולדת נפתלי, כהוכחה שאם פרט אחד במדרש מדוייק - גם התאריכים בנוגע לשאר השבטים מדוייקים[4].
בחסידותעריכה
רחל הוא כינויה של ספירת המלכות. כינוי זה בא לבטא גם את יניקת החיצונים שיש בחיצוניות ובהסתר בזמן הגלות כמו שכתוב "רחל לפני גוזזה נאלמה"[5].
בחינתה של רחל בימות החול בשעת התפילה היא מספירת התפארת ולמטה של זעיר אנפין, ובימות החול היא שורה בבי"ע בבחינת ראש לשועלים להעלות ניצוצין.
בשבת עולה ספירת הרחל עד ראש זעיר אנפין ומקבלת בקידוש את בחינת עינים כמו לאה.
| ערך מורחב – רחל ולאה |
תפילתה על הגאולהעריכה
במדרש מתואר כיצד תפילתה של רחל מעוררת את גאולת עם ישראל:
בשעה שבקש הקב"ה להחריב את בית המקדש... היה הקב"ה בוכה ואומר אוי לי מה עשיתי, השריתי שכינתי למטה בשביל ישראל, ועכשיו שחטאו חזרתי למקומי הראשון, חס ושלום שהייתי שחוק לגוים ולעג לבריות... אמר הקב"ה לירמיה אני דומה היום לאדם שהיה לו בן יחידי, ועשה לו חופה ומת בתוך חופתו, ואין לך כאב לא עלי ולא על בני, לך וקרא לאברהם ליצחק וליעקב ומשה מקבריהם שהם יודעים לבכות... באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקב"ה ואמרה: רבונו של עולם גלוי לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתירה, ועבד בשבילי לאבא שבע שנים, וכשהשלימו אותן שבע שנים, והגיע זמן נשואי לבעלי, יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי, והוקשה עלי הדבר עד מאד, כי נודעה לי העצה, והודעתי לבעלי ומסרתי לו סימן שיכיר ביני ובין אחותי, כדי שלא יוכל אבי להחליפני, ולאחר כן נחמתי בעצמי וסבלתי את תאותי, ורחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה, ולערב חלפו אחותי לבעלי בשבילי, ומסרתי לאחותי כל הסימנין שמסרתי לבעלי, כדי שיהא סבור שהיא רחל, ולא עוד אלא שנכנסתי תחת המטה שהיה שוכב עם אחותי והיה מדבר עמה והיא שותקת, ואני משיבתו על כל דבר ודבר, כדי שלא יכיר לקול אחותי, וגמלתי חסד עמה, ולא קנאתי בה, ולא הוצאתיה לחרפה, ומה אני שאני בשר ודם עפר ואפר לא קנאתי לצרה שלי ולא הוצאתיה לבושה ולחרפה, ואתה מלך חי וקיים רחמן, מפני מה קנאת לע"ז שאין בה ממש והגלית בני, ונהרגו בחרב, ועשו אויבים בם כרצונם, מיד נתגללו רחמיו של הקב"ה ואמר בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן.
— איכה רבה (בובר) פתיחתא כד
לקריאה נוספתעריכה
- למה נקברה רחל על אם הדרך? לקוטי שיחות חלק ל' עמוד 236, שיחה א' לפרשת ויחי
הערות שוליים
- ↑ ילקוט שמעוני תחילת ספר שמות, וכן בספר היובלים (שהינו ספר חיצוני, אך דבריו עולים בקנה אחד עם דברי המדרש), וכן בדברי הרבינו בחיי שהביא דברי הילקוט שמעוני (שמדורו ב'מדרש תדשא'), וכן יוצא מדברי התרגום יונתן (בראשית לג פסוק יז): "ויעקב נטל לסוכות ואיתעכב תמן תריסר ירחי שתא ובנא ליה בי מדרשא ולגיתוי עבד מטלן בגין כן קרא שמא דאתרא סוכות", כלומר שיצא לדרך אחר זמן סוכות, ואז בדרך מתה עליו רחל, שהוא זמן חודש חשוון הבא לאחר חג הסוכות. וכן כתב בספר התודעה פרק עשירי, והביא כמקור את דברי הילקוט ומועד לכל חי כו, ד. פסיקתא רבתי ג 'ביום השמיני', דף יא, ב.
- ↑ בין הטענות לאמיתיות ודיוק דברי המדרש, הוא המשך הדברים שם שנמצא שבשבט ואייר לא נולד אף אחד מהשבטים, אף שהמדרש עצמו מספר שורות קודם לכן מביא שמות של שבטים שנולדו בחודשים אלו.
- ↑ כפי הפירוש ברש"י על המילים "בעוד כברת ארץ לבוא אפרתה".
- ↑ התוועדות שבת פרשת וילך, התוועדויות תשמ"ב חלק א' עמוד 30.
- ↑ ישעיהו נג ז