הרב אברהם ישעיה קרליץ, (תרל"ח - תשי"ד) המכונה החזון איש- פוסק, ומנהיג.

החזון איש

נולד לאביו הרב שמריהו יוסף, רב בעיירה קוסובה, ולאמו בתו של הרב שאול קצנלנבוגן שהיה רבה של קוסובה ולאחר מכן רבה של קוברין.

החזו"א פרסם את ספרו הראשון בשם "חזון איש" עוד בקוסובה, בעילום שם. כן היה מפרסם מאמרי עת בעלונים שונים שיצאו באותה עת, תחת שם הכותב "אי"ש החפץ בעילום שמו". הרב חיים עוזר גרודוזינסקי הכירו והעריכו, ואף הגיב על דבריו באותם עלונים. הוא היה מתבודד בבית המדרש ולמד לבדו בהתמדה כשאיש אינו יודע את טיבו.

עלה לארץ ישראל בשנת תרצ"ד. כאן החל לעורר על נושאים שונים בהלכה ומחה על כל פרצה. הוא ארגן מחאות נגד החולבים בשבת, נגד המוכרים את שדותיהם בשמיטה בסוברו שזה חוכא ואיטלולא כל המכירה.

נחשב למחדש בהלכה - חלק על פסקים מקובלים של רבני ארץ ישראל, בנושאי שמיטה, שיעורים, ברכות הנהנין ועוד.

פסקיו בסוגיית קו התאריך

בימי מלחמת העולם השניה, שהו פליטים ובהם קבוצה מתלמידי ישיבת תומכי תמימים בפולין, בעיר קובה שביפן, והיתה בעיה הלכתית קשה בגין קו התאריך, מכיון שיש הסבורים שביפן חלה השבת באיחור של יום לעומת ארץ ישראל, ביום שנחשב בעולם המערבי כולו כיום ראשון בשבוע. החזון איש, פסק בצורה החלטית כי יש לשמור על יום ראשון היפני כשבת היהודית.[1] לאחר מכן הגיעו תשובות הפוכות מהרבה מגדולי ישראל[2] שפסקו כי יש לשבות ביום השבת המקובל ולא ביום ראשון.

בשבתות הבאות שלאחר הפסק, נשמעו בקובה קולות סותרים; בזמן שבחדר אחד נשמע קולו של הקידוש, הרי שבחדר השני נשמע קול ההבדלה. בסופו של דבר, ביום הכיפורים, רוב התלמידים כבר ממילא הגיעו לשנחאי,[3] ובמקום זה כבר היה ברור לכולם כי הקביעות היא כבכל העולם. רק קבוצה קטנה, שהורכבה ברובה מבני ישיבות, נותרה עוד בקובה, והם הגיעו לשנחאי מספר חודשים אחר כך. אלה נחלקו ביום הכיפורים לשלוש קבוצות: חלק קיימו את פסק החזון איש, "אכלו ברביעי וצומו בחמישי" - ששבת חלה ביום ראשון. היו שקבעו את יום רביעי בשבוע כיום הכיפורים, וחלק צמו במשך יומיים רצופים.

חסידי חב"ד, קיבלו את יום רביעי כיום הכיפורים, ואילו למחרת אכלו ל'שיעורין'. הרבי דיבר על כך בעת הסעודה של מוצאי יום הכיפורים בשנת תשכ"א, והזכיר כי ביפן נהגו חסידי חב"ד לחומרא ושבתו מעשיית מלאכה שני ימים, וכן בנוגע ליום הכיפורים השתדלו לאכול ביום השני פחות[4] מכשיעור.[5].

הרבי סבר כי שיטתו בנוגע קו התאריך הינה דחוקה.[6]

מחלוקת הלכתית

בראשית שנות השי"נים התעוררה מחלוקת הלכתית בין הגאון ר' אברהם חיים נאה לבין החזון אי"ש בנושא השיעור כזית, כביצה וכו', ספרים וחוברות רבים יצאו מאת החזו"א ומאת ר' חיים נאה, כאשר כל אחד תוקף את עמדתו ההלכתית של השני.

למרות המחלוקת, היו החזו"א והגרא"ח נאה בידידות גדולה[7]

התייחסות הרבי אליו: בשנת האבילות אחרי הרבי הריי"צ, הרבי התפלל בחדר של אדמו"ר הריי"צ, ולאחר התפילה, שוחח עם הנוכחים. פעם אחת שאלוהו בדבר שיעור הטלית קטן, ואמר שישנו טלית קטן מכ"ק חותנו וצריך למודדו, כי שיעורו קטן מהשיעורים הגדולים, אמנם בדרך כלל יש לסמוך על שיעוריו של ר' חיים נאה, חמי אחז מהלימוד שלו. הרב ר' יואל כהן אמר: והרי יש איזה שיעור של אחד החזון איש. על כך ענה הרבי בצחוק: הוא אומר "אחד" החזון איש. הם נותנים לו פידיונות, והוא אומר מישהו אחד. אחר כך אמר בביטול על פסקו של החזו"א: זה בודאי כלום, העיקר לחלוק על חסידים. [8].

מחלוקת בנוגע למקווה

החזון אי"ש התנגד לשיטת אדמו"ר הרש"ב בנושא מקווה בור על גבי בור, ועשה רבות בכדי שלא יבנו מקוואות כאלו[דרוש מקור].

ירא שמים

במהלך ביקור אצל האדמו"ר אברהם יהושע השל מקופישניץ בשנת תשי"ד חודשים ספורים לאחר פטירת החזו"א - אמר הרבי כי החזון איש לא הביא שמחה לבני ברק, אולם כאשר א' החסידים החל לדבר דברי גנאי, אמר הרבי כי אין לדבר נגדו מאחר שהיה ירא שמים. א' הנוכחים הוסיף שהי' למדן - ענה הרבי: גם לימודו הי' ביראת שמים.[9]

הרב איסר פרנקל כתב ספר בשם 'יחידי סגולה' ובו הופיעו לצד פרק על אדמו"ר הריי"צ גם פרק על החזו"א ועל גדולים אחרים. הרבי כתב לו[10] כי לא ראוי להכניס זה לצד זה פרקים על גדולים שחלקם מנגדים זה לזה, ויש שאמרו[11] כי הכוונה לפרק על החזו"א. הבעיה היתה גם בעיקר מכיון שאת אדמו"ר הריי"צ תיאר כמקים צבא של חסידים ואילו את החזו"א הכתיר בתארים מופלגים: "גדול חכמי התורה בדורנו גאון וצדיק".

איחוד המפלגות

כאשר עלה על הפרק רעיון איחוד מפלגת אגודת ישראל עם המפד"ל. החזון איש פסל את הענין מכל וכל, והרבי עודד את הענין. חבר הכנסת הרב שלמה לורנץ הגיע לרבי בשליחות החזון איש. בפגישה זו היטיב הרבי לבאר את עמדתו ונראה כי לורינץ השתכנע, אך החזון איש סרב וטען כי "אנחנו והמפד"ל איננו שווים בהשקפה". כלפיי טענה זו תמה הרבי: "כנסת זו 'השקפה'?!".[12]

הערות שוליים

  1. לפסק זה הסכים גם הגרי"ז מבריסק כמקובל בידו פסקו של אביו רבי חיים בענין.
  2. האדמו"ר מגור, הרב איסר זלמן מלצר, הרב צבי פסח פרנק רבה של ירושלים, והרב יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי.
  3. לאחר שבשלהי חודש מנחם אב הוגלו על ידי היפנים לשנחאי.
  4. בית משיח עמ' 612
  5. שאלה זו התעוררה שוב בעניין ספירת העומר, כאשר הרב בצלאל ווילשאנסקי נסע בחודש אייר תש"ט מפריז לאוסטרליה, ושאל את הרבי מה"מ בקשר לספירת העומר - האם השתנתה לגביו הספירה, ומתי יחגוג את חג השבועות אותו צריך לחגוג ביום החמישים? על כך השיבו הרבי בפלפול ארוך המודפס באגרות קודש כרך ג' (אגרת תצד) בשנים מאוחרות יותר. המליץ הרבי מה"מ בגלל הספיקות שבדבר, שלא לעבור את קו התאריך בימי ספירת העומר, וכאשר שלוחים נסעו למזרח, היו עוצרים בארץ הקודש, ורק אז היו ממשיכים הלאה.
  6. קובץ:חזוא בדברי הרבי.jpg
  7. בענייני שביעית היה החזו"א סומך ידיו על ר' חיים נאה ללא כל פקפוק, כמו כן היו ביניהם ביטויי הערצה: החזו"א: כתב לר' חיים: "כבוד ידיד נפשי שליט"א", ור' חיים כותב לו "לכבוד הגאון פאר הדור ציס"ע וכו' כקש"ת מו"ה אברהם ישעי' קרליץ שליט"א בעל חזון איש". כמו"כ ביקרו איש את רעהו מספר פעמים.
  8. דיוקנו של חסיד עמוד ק.
  9. עדותו של הרב חיים יהודה קרינסקי, משבחי רבי עמ' 126.
  10. אגרות קודש אדמו"ר שליט"א חי"א עמ' שמ"ז.
  11. ראה בשבועון בית משיח גליון י"א ניסן ה'פרצת במאמרו של הרב אסף פרומר.
  12. חב"ד אינפו
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.