ויתן לך
וְיִתֶּן לְךָ היא תפילה הנאמרת במוצאי שבת, מיד לאחר תפילת ערבית, או אחרי הבדלה, מורכבת מלקט של פסוקי ברכה והצלחה, ונאמרת כדי לפתוח את השבוע החדש, בסימן טוב.
מקור התפילה וטעמה
המקור הקדום ביותר הוא ככל הנראה בסדור רבנו שלמה, המיוחס לרבנו שלמה ב"ר שמשון מגרמייזא, וכתב שטעם הדבר הוא "מפני שבשבת מאחרים לצאת, שלא ישאר אדם יחידי בבית הכנסת, אלא יתפלל בעוד שהציבור יתפלל אותו ויצא עמהם. ותיקנו ב'ויתן לך' פסוקים של תורה ופסוקים של נביאים ופסוקים של כתובים, כדי שיצא אדם מידי חובתו שעסק בתחלת השבוע בתורה ובנביאים ובכתובים. ויש מקומות שמוסיפים בו פסוקים וסדרי ברייתות, וכל זה אינו אלא להוציא את הציבור מידי עסק בתורה לזכותם".
מנהג זה מבוסס על דברי הזוהר[1]: ".. ואינון מקיימי על ההוא בר נש כל ברכאן דקא אמרי ציבורא ויתן לך האלקים מטל השמים וכו'"[2].
בשיבולי הלקט[3] כתב טעם נוסף למנהג: "נהגו לומר פסוקין של ברכות ונחמות לסימן טוב, לפי שהיא תחלת השבוע: 'ויתן לך', 'יעבדוך עמים' וכו' כסדר הכתוב בסידורים"[4].
ובמחזור ויטרי[5] כותב שטעם אמירת פסוקים אלו קשורים עם עצם הארכת התפילה, "מפני שביום השבת יוצאין פושעי ישראל מגהינם ויש להם מנוחה בשבת", בדומה לטעם אמירת 'ויהי נועם' וקדושה דסדרא במוצאי שבת.
המנהג הובא גם בספר הכלבו[6] ובאבודרהם, וכן הובא להלכה בשולחן ערוך[7], שכתב שגם בשבוע שחל בו יום טוב ולא אומרים 'ואתה קדוש', כן אומרים את פסוקי 'ויתן לך' שהם סימן לברכה.
בסך הכל, מצינו בדברי רבותינו שישה טעמים שונים לאמירת ויתן לך:
- כשהשבוע נכנס אומרים פסוקים טובים וברכות ונחמות. כדי להמשיך תחילת ימי החול בפסוקי ברכה ורצון.
- לסימן טוב בתחילת השבוע.
- כדי שיתברכו במעשה ידיהם.
- הנשמות הנמצאות בגהינום יוצאות ממנו בערב שבת והן שבות אליו לאחר צאת השבת, אך לא מיד עם צאתה אלא רק לאחר שהיהודי סיים את ברכת ההבדלה, לכן מאריכים באמירת ההבדלה בתוספת פסוקים אחריה - כדי להאריך לרשעים מלחזור לגהינום.
- כדי שהפעולה הראשונה - מלשון ראש - של השבוע תהיה בעניני ברכה וקדושה, ולא בעניני חולין.
- תוכן ברכת ויתן לך - מטל השמים ומשמני הארץ - כולל כל סדר ההשתלשלות, ולכן נוהגים לאומרה מיד לאחר הבדלה, שכוללת כל סדר ההשתלשלות, כידוע שד' העניינים - יין, בשמים, נר והבדלה - הם כנגד ד' עולמות אבי"ע.
סדר התפילה
אף שבזוהר ובספרים הראשונים בהם נכתב אודות המנהג לא מפורט אילו פסוקים נוהגים לומר[8], נהגו להרבות בפסוקים בזה הסדר: ברכה, גאולה, ישועה, דעת, פדיום, היפוך צרה, שלום. ויש ממעטים ואינם אומרים רק פסוקים טובים... ברכה ושלום, וכן סידר אדמו"ר הזקן בסדור בלי הפסוקים ופדויי ה' ישובון.. כי לא רצה שיזכירו במוצאי שבת יגון ואנחה.[9]
התפילה פותחת בברכתו של יצחק ליעקב "וְיִתֶּן-לְךָ, הָאֱלֹקִים, מִטַּל הַשָּׁמַיִם, וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ--וְרֹב דָּגָן, וְתִירֹשׁ"[10].
לאחר מכן ברכת יעקב למנשה ואפרים "הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל-רָע, יְבָרֵךְ אֶת-הַנְּעָרִים, וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי, וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק; וְיִדְגּוּ לָרֹב, בְּקֶרֶב הָאָרֶץ"[11].
בהמשך ברכת משה לבני ישראל בתחילת פרשת דברים "ה' אֱלֹקֵיכֶם, הִרְבָּה אֶתְכֶם; וְהִנְּכֶם הַיּוֹם, כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב. ה' אֱלֹקֵי אֲבוֹתֵכֶם, יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים; וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם"[12].
פסוקים מתוך מעמד הברכה והקללה עליו מסופר בפרשת כי תבוא (שלא כסדר הפרשה)[13] "בָּרוּךְ אַתָּה, בָּעִיר; וּבָרוּךְ אַתָּה, בַּשָּׂדֶה. בָּרוּךְ פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ, וּפְרִי בְהֶמְתֶּךָ--שְׁגַר אֲלָפֶיךָ, וְעַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶךָ. וכו'"[14].
פסוק הברכה למי שמקיים את מצוות שמיטת כספים "וְהַעֲבַטְתָּ גּוֹיִם רַבִּים, וְאַתָּה לֹא תַעֲבֹט, וּמָשַׁלְתָּ בְּגוֹיִם רַבִּים, וּבְךָ לֹא יִמְשֹׁלוּ"[15].
פסוק הסיום מברכת משה לבני ישראל בפרשת וזאת הברכה "אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ, עַם נוֹשַׁע בַּ-ה', מָגֵן עֶזְרֶךָ, וַאֲשֶׁר-חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ; וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ, וְאַתָּה עַל-בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ"[16].
לאחר מכן לקט פסוקים מנביאים וכתובים, שברוב הנוסחים כולל בין שאר הפסוקים, גם שלוש 'הפוכות' (פסוקים העוסקים בהפיכת אבל לששון), שלוש 'פדויות' (פסוקים העוסקים בפדיון מצרה), ושלוש 'שלומות' (פסוקים העוסקים בשלום)[17], אך על פי נוסח חב"ד אומרים רק את הפסוקים של ג' שלומות[18].
"יִשְׂרָאֵל נוֹשַׁע בַּ-ה' תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים לֹא־תֵבֹֽשׁוּ וְלֹא־תִכָּלְמוּ עַד־עֽוֹלְמֵי עַד: וַאֲכַלְתֶּם אָכוֹל וְשָׂבֽוֹעַ וְהִלַּלְתֶּם אֶת־שֵׁם ה' אֱלֹקֵיכֶם אֲשֶׁר־עָשָׂה עִמָּכֶם לְהַפְלִיא וְלֹא־יֵבֹשׁוּ עַמִּי לְעוֹלָם: וִידַעְתֶּם כִּי בְקֶֽרֶב יִשְׂרָאֵל אָֽנִי וַאֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם וְאֵין עוֹד וְלֹא־יֵבֹֽשׁוּ עַמִּי לְעוֹלָם: כִּי־בְשִׂמְחָה תֵצֵֽאוּ וּבְשָׁלוֹם תּוּבָלוּן הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת יִפְצְחוּ לִפְנֵיכֶם רִנָּה וְכָל־עֲצֵי הַשָּׂדֶה יִמְחֲאוּ־כָף: הִנֵּה אֵ-ל יְשׁוּעָתִי אֶבְטַח וְלֹא אֶפְחָד כִּי עָזִּי וְזִמְרָת יָ-הּ ה' וַיְהִי־לִי לִישׁוּעָה: וּשְׁאַבְתֶּם־מַֽיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה: וַאֲמַרְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא הוֹדוּ לַ-ה' קִרְאוּ בִשְׁמוֹ הוֹדִֽיעוּ בָעַמִּים עֲלִילֹתָיו הַזְכִּֽירוּ כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ: זַמְּרוּ ה' כִּי גֵאוּת עָשָׂה מוּדַֽעַת זֹאת בְּכָל־הָאָֽרֶץ: צַהֲלִי וָרֹֽנִּי יֹשֶֽׁבֶת צִיּוֹן כִּי־גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל: וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הִנֵּה אֱלֹקֵינוּ זֶה קִוִּֽינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵֽנוּ זֶה ה' קִוִּֽינוּ לוֹ נָגִֽילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ"[19].
ג' שלומות:
"יִשְׂרָאֵל נוֹשַׁע בַּ-ה' תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים לֹא־תֵבֹֽשׁוּ וְלֹא־תִכָּלְמוּ עַד־עֽוֹלְמֵי עַד: וַאֲכַלְתֶּם אָכוֹל וְשָׂבֽוֹעַ וְהִלַּלְתֶּם אֶת־שֵׁם ה' אֱלֹקֵיכֶם אֲשֶׁר־עָשָׂה עִמָּכֶם לְהַפְלִיא וְלֹא־יֵבֹשׁוּ עַמִּי לְעוֹלָם: וִידַעְתֶּם כִּי בְקֶֽרֶב יִשְׂרָאֵל אָֽנִי וַאֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם וְאֵין עוֹד וְלֹא־יֵבֹֽשׁוּ עַמִּי לְעוֹלָם: כִּי־בְשִׂמְחָה תֵצֵֽאוּ וּבְשָׁלוֹם תּוּבָלוּן הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת יִפְצְחוּ לִפְנֵיכֶם רִנָּה וְכָל־עֲצֵי הַשָּׂדֶה יִמְחֲאוּ־כָף: הִנֵּה אֵ-ל יְשׁוּעָתִי אֶבְטַח וְלֹא אֶפְחָד כִּי עָזִּי וְזִמְרָת יָ-הּ ה' וַיְהִי־לִי לִישׁוּעָה: וּשְׁאַבְתֶּם־מַֽיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה: וַאֲמַרְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא הוֹדוּ לַ-ה' קִרְאוּ בִשְׁמוֹ הוֹדִֽיעוּ בָעַמִּים עֲלִילֹתָיו הַזְכִּֽירוּ כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ: זַמְּרוּ ה' כִּי גֵאוּת עָשָׂה מוּדַֽעַת זֹאת בְּכָל־הָאָֽרֶץ: צַהֲלִי וָרֹֽנִּי יֹשֶֽׁבֶת צִיּוֹן כִּי־גָדוֹל בְּקִרְבֵּךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל: וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הִנֵּה אֱלֹקֵינוּ זֶה קִוִּֽינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵֽנוּ זֶה ה' קִוִּֽינוּ לוֹ נָגִֽילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ"[20].
בשער הכולל מסופר שבזמן אדמו"ר הצמח צדק הודפסו בסלאוויטא הסידורים עם נוסח 'ויתן לך' אליהם צורף הפסוק 'פדויי ה' ישובון' וכששאלו את אדמו"ר הצמח צדק אם לומר פסוק זה, השיב שאדמו"ר הזקן לא רצה שיזכירו במוצאי שבת פסוקים של יגון ואנחה[9].
מנהגים
ישנם מנהגים שונים לגבי זמן האמירה. יש האומרים את התפילה בתוך תפילת ערבית, יש האומרים לאחר התפילה לפני הבדלה, ויש האומרים אחרי הבדלה.[21]
מסופר כי ההאריז"ל למרות שנהג לומר בדרך כלל את "ויתן לך" בביתו, כאשר התפלל בבית הכנסת האשכנזי, אמר את התפילה בבית הכנסת כמנהג המקום.
מנהג חסידי לומר את "ויתן לך" בזוגות (2 אנשים יחדיו), הרבי אומר[22] שהסיבה שאומרים ויתן לך עם עוד מישהו, כדי שיוכלו לומר ויתן לך - לזולת, ולשמוע ויתן לך - מהזולת.
לקריאה נוספת
- אמירת ויתן לך בקול רם, קובץ 'בשעריך ירושלים' ישיבה קטנה תורת אמת ח"י אלול תשפ"ג, עמוד 147
קישורים חיצוניים
- ויתן לך האלוקים, סקירת מקור המנהג וטעמיו והנהגות שונות הקשורות בו, גליון 'המבשר תורני' פרשת תולדות תשפ"ב
הערות שוליים
- ↑ חלק א' יד, ב (סוף ההקדמה).
- ↑ רבי חיים ויטאל, שער הכוונות.
- ↑ סימן קכ"ט
- ↑ וראה שם ששלל את המנהג לחתום פסוקים אלו בברכה 'מלך מהולל בתשבחות' כיון שאין לברכה זו מקור והינה ברכה לבטלה.
- ↑ סימן קמה.
- ↑ סימן מא.
- ↑ רמ"א סימן רצ"ה סעיף א'.
- ↑ בזוהר לא נזכרו רק פסוקי ויתן לך וגו', ברוך אתה בעיר וגו'.
- ↑ 9.0 9.1 שער הכולל פרק ל"ב, עמוד עז.
- ↑ בראשית כז, כח.
- ↑ בראשית מח, טז.
- ↑ דברים א, י.
- ↑ ראו סידור אדמו"ר הזקן עם הערות וציונים (רסקין) בטעם הדבר.
- ↑ דברים כח, ג.
- ↑ דברים טו, ו.
- ↑ דברים לג, כט.
- ↑ צירוף הפסוקים הללו לתפילה הוא על פי המלצתו של רב הונא בר אמי בשם רבי פדת בשם רבי יוחנן האומר בנושא הטבת חלום: "אמר רב הונא בר אמי אמר ר' פדת א"ר יוחנן הרואה חלום ונפשו עגומה...יטיבנו בפני שלשה ליתי תלתא ולימא להו חלמא טבא חזאי ולימרו ליה הנך טבא הוא וטבא ליהוי רחמנא לשוייה לטב שבע זימנין לגזרו עלך מן שמיא דלהוי טבא ויהוי טבא ולימרו ג' הפוכות וג' פדויות וג' שלומות..." (ברכות נה, ב).
- ↑ וראה לעיל בציון לסידור אדמו"ר הזקן עם הערות וציונים (רסקין) שהיבא משער הכולל שאחד הטעמים להיפוך סדר הפסוקים הוא משום 'ג' הפוכות'.
- ↑ ישעיה מה, יז. יואל ב, כו-כז. ישעיה נה, יב. ישעיה יב, ב-ו. ישעיה כה, ט.
- ↑ ישעיה נז, יט. דברי הימים א' יב, יט. שמואל א' כה, ו. תהלים כט, יא.
- ↑ ראה ע"כ באריכות, הסגולה והמנהגים, יוסף ויכלדר, "המבשר תורני", כ"ח בחשון תשע"ה. ועיין ביאור הלכה סי' רצה ד"ה אבל אומרים ויתן לך.
- ↑ המלך במסיבו חלק ב' עמ' לט