תרגום

תרגום הינה פעולה הממירה תוכן משפת המקור לשפת היעד, במטרה לאפשר לאנשים שאינם שולטים בשפת המקור להבין את התוכן. אדם העוסק בפעולת התרגום של טקסטים כתובים, נקרא מתרגם, ואילו העוסק בתרגום של דיבורים, מכונה מתורגמן.

בשונה מתרגום חופשי המתמקד בתוכן הכללי של הדברים, תרגום של טקסטים מקוריים דוגמת התנ"ך וספר התניא, דורש נאמנות רבה למקור ובשל כך מצריך זהירות ודיוק, לצד הבנה ושליטה מלאה הן בשפת המקור והן בשפת היעד. בשל השוני המובנה בין שפות ומחסור בלשונות וביטויים שונים החסרים במעבר בין השפות, כל תרגום מהווה בהכרח פרשנות מסויימת.

בין התרגומים הבולטים והמוסמכים של התנ"ך, ניתן למנות את תרגום אונקלוס ותרגום יונתן, זאת לצד תרגומים ידועים נוספים דוגמת תרגום השבעים.

התרגום במקרא, בהלכה ובאגדה

ערך מורחב – תרגום אונקלוס, שניים מקרא ואחד תרגום

עוד בתורה שבכתב עצמה, מופיעים מספר ביטויים המתורגמים לארמית, דוגמת "יגר שהדותא", 'ויחזו את האלוקים', וכן הספרים דניאל ועזרא נכתבו בחלקם בשפה זאת.

גם בתפילה מצוי תרגום של קטעים ומילים שונות לארמית, כאשר הטעם לתרגום חלק מהקטעים הוא טכני, או בכדי שלא יבינו המלאכים, וחלקם הוא לתוספת הדגשה.

כבר בדברי חז"ל אנו מוצאים שהתייחסו לקונפליקט שבין היצמדות לתרגום המילולי בלבד של הפסוק, לבין תרגום עניני המוסיף ומפרש: "הַמְתַרְגֵּם פָּסוּק כְּצוּרָתוֹ – בַּדַּאי, וְהַמּוֹסִיף – מְחָרֵף וּמְגַדֵּף".

בדומה לכך כתב הרמב"ם: "אַזְכִּיר לְךָ כְּלָל אֶחָד, וְהוּא: שֶׁכָּל מִי שֶׁיִּרְצֶה לְהַעֲתִיק מִלָּשׁוֹן אֶל לָשׁוֹן וִיכַוֵּן לְתַרְגֵּם הַמִּלָּה הָאַחַת בְּמִלָּה אַחַת וְיִשְׁמֹר גַּם כֵּן סֵדֶר הַמַּאֲמָר וְסֵדֶר הַדְּבָרִים, יִטְרַח מְאֹד, וְתָבוֹא הַעְתָּקָתוֹ מְסֻפֶּקֶת וּמְשֻׁבֶּשֶׁת בְּיוֹתֵר, וְאֵין רָאוּי לַעֲשׂוֹת כֵּן. אֲבָל צָרִיךְ לַמַּעֲתִיק מִלָּשׁוֹן אֶל לָשׁוֹן שֶׁיָּבִין הָעִנְיָן תְּחִלָּה, וְאַחַר־כָּךְ יְסַפֵּר וִיפָרֵשׁ בְּמַה שֶּׁיּוּבַן מִמֶּנּוּ הָעִנְיָן הַהוֹוֶה בַּלָּשׁוֹן הַהִיא וִיבָאֵר הֵיטֵב; וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ מִבִּלְתִּי שֶׁיַּקְדִּים וִיאַחֵר וִיסַפֵּר מִלָּה אַחַת בְּמִלּוֹת רַבּוֹת, אוֹ מִלּוֹת רַבּוֹת בְּמִלָּה אַחַת, וִיחַסֵּר תֵּבוֹת וְיוֹסִיף תֵּבוֹת, עַד שֶׁיְּסֻדַּר הָעִנְיָן וִיבֹאַר יָפֶה, וְיוּבַן הַלָּשׁוֹן לְפִי הַלָּשׁוֹן הַהִיא, אֲשֶׁר יַעֲתִיק אֵלֶיהָ".

על פי הלכה, לסנהדרין מותר לקבל עדות רק מפי העדים עצמן, ואם אינם מבינים את שפתם, אינם יכולים לקבל עדות באמצעות תורגמן.

בהלכה מופיעים כללים שונים בנוגע לאופן עבודתו של התורגמן: "אין הקורא רשאי לקרות לתורגמן יותר מפסוק אחד, ואין המתרגם רשאי לתרגם עד שיכלה הפסוק מפי הקורא; ואין הקורא רשאי לקרות פסוק אחר, עד שיכלה התרגום מפי המתרגם; ואין הקורא רשאי להגביה קולו יותר מהמתרגם, ולא המתרגם יותר מהקורא; ואין הקורא רשאי לסייע למתרגם".

(יש להבדיל בין תפקיד התורגמן שמתרגם דברי תורה ללשון שהעם מבין, לעומת תפקיד התורגמן כפי שהיה נהוג בימי התנאים והאמוראים שהיה זה אדם בעל קול חזק וערב שהיה משמיע בקול את ההלכות שלימד הרב).

להלכה נפסק, שיש ללמוד מידי שבוע את הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום, והמנהג הנפוץ כיום שהתקבע להלכה הוא ללמוד זאת עם תרגום אונקלוס.

בתורת החסידות

בתורת החסידות מוסבר שהיחס בין המקרא והתרגום הוא היחס של פנים ואחור, והוא השפלה וירידה של המקרא גם לקליפת נוגה, לברר אותה ולהעלות ולהכליל אותה בקדושה, וכן לזכך ולבב את נפש הבהמית.

תרגומי התנ"ך

לאורך השנים תורגם התנ"ך במאות רבות של תרגומים לשפות שונות, אך רק מעטים מתוך תרגומים אלו נעשו על ידי יהודים יראי שמים ומותר להשתמש בהם, ורק בודדים מתוכם נעשו על ידי גדולי ישראל ונחשבים לברי סמכא.

על פי המסורה, כבר בעת נתינת התורה בהר סיני, היא ניתנה יחד עם התרגום שלה לארמית, אך הוא הלך ונשכח במרוצת הדורות, ורק לאחר חורבן בית שני חזרו ויסדו את התרגום על התורה, כאשר הסיבה העיקרית לכך היתה העובדה שהיהודים גלו מארץ ישראל והשימוש בלשון הקודש הלך ופחת.

התרגומים ברי הסמכא העיקריים, הם התרגום לארמית:

• תרגום אונקלוס - התרגום הנפוץ ביותר על התורה, שחובר על ידי אונקלוס הגר, ממשפחת האצולמה של קיסרי רומי. ביחס לתרגומים האחרים, התרגום נצמד בדרך כלל לפשט הפסוקים ונמנע מדרשות והרחבות, ומהווה את אחד היסודות העיקריים לפרשני המקרא. התרגום קיים לחמישה חומשי התורה בלבד.
• תרגום ירושלמי - תרגום הכולל קטעי אגדה רבים, שחובר בארץ ישראל. כינוי נוסף של תרגום זה הוא 'תרגום יונתן'.
• קטעי תרגום מגניזת קהיר.
• תרגום יונתן בן עוזיאל - תרגום לארמית של ספרי הנביאים שחובר על ידי יונתן בן עוזיאל, תלמידו של הלל הזקן, שקיבלו במסורת מהנביאים חגי, זכריה ומלאכי.

תרגום ידוע נוסף, הוא 'תרגום השבעים' שתורגם בימי תלמי המלך ליוונית כמאה שנה לאחר בניית בית המקדש השני, שביקש למלא את אוצר הספרים שלו בהעתקים של כל הספרים הקיימים בעולם, וכאשר נאמר לו שבספרייתו חסר תרגום של התורה, הורה המלך לאלעזר הכהן הגדול שיבחר למשימת התרגום שבעים ושניים חכמים, שיסכימו על פי רוב על התרגום המדויק. החכמים נבחרו ונשלחו למצרים, ובאי פארוס הם עבדו כל אחד בחדר נפרד, ובסוף התהליך נמצאו כל תרגומיהם זהים זה לזה.

בין השפות אליהן תורגם התנ"ך על ידי גדולי ישראל, היתה השפה הערבית, אשר רב סעדיה גאון תרגם אליה את כל המקרא וקרא לתרגום בשם ה'תפסיר' (=הפירוש), והתרגום זכה לתפוצה רבה ונחשב לתרגום הערבי החשוב ביותר.

הוראות הרבי

בנוגע להוצאה לאור ופרסומים שבדפוס הורה הרבי להעדיף שימוש בשפת המקור, היות והתרגום דומה למזיגה של משקה מכלי לכלי, שבהכרח שחלק מהתוכן יאבד.

גם במידה ויש צורך להשתמש בתרגום, הרבי הורה שיתעסקו בזה ג' אנשים מתאימים, ולהגיה כדבעי.

הרבי עצמו עסק בהוצאה לאור של תרגום פסוקים וברכות ותפילות תחת המרכז לעניני חינוך עבור ילדים צעירים, הן בחוברת סדר ברכות ותפילות עם תרגום אנגלי ובסדרת החוברות שיצאה לאור בהמשך לכך, והן בלוח כיס יומי לתלמיד.

ככל הידוע כיום, לפחות בחלק מההוצאות לאור, הרבי כתב את המקור בלשון הקודש, והתוכן תורגם לאנגלית על ידי הרב ניסן מינדל, וכאשר הפנו אל הרבי שאלות שונות בנוגע לאופן התרגום, השיב הרבי כי לא ניתן לדייק הלכות ועקרונות מאופן התרגום, כיון שההגהה שנעשתה לחוברות היא רק מבחינת התוכן ולא הגהה מילולית.

ראו גם

• סדר ברכות ותפילות עם תרגום אנגלי
• תרגומי התניא

שפות
יידיש • אנגלית • ארמית • רוסית • לשון הקודש • עברית • צרפתית • (תרגום)