שורוק
| שורוק | |||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||||||||||||||||||||||
| אותיות האל"ף בי"ת | |||||||||||||||||||||||||||||
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ||||||||||||||||||||||||
| ז | ח | ט | י | כ | ל | ||||||||||||||||||||||||
| מ | נ | ס | ע | פ | צ | ||||||||||||||||||||||||
| ק | ר | ש | ת | ||||||||||||||||||||||||||
| אותיות סופיות | |||||||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||||||
| נוטריקון - חילופי אותיות | |
|---|---|
| אתב"ש · אלב"מ · אכב"י · רל"א שערים · גימטריא · כתב מזוזה | |
| סוגי אותיות | |
| אתוון רברבין · אתוון זעירין · תגים המחשבה · הדיבור · החקיקה · הכתיבה רשימו · אש שחורה · אש לבנה | |
שׁוּרוּק הוא אחד מעשרת סימני הניקוד בלשון הקודש, המשמש לסימון הצליל u, והוא מסומן בדומה לדגש, יחד עם אם הקריאה ו', המסומנת בנקודה באמצעה.
הרחבהעריכה
שורוק הוא סימן הניקוד היחיד שיכול לעמוד בראש מילה ללא עיצור לפניו. זה קורה כאשר וי"ו החיבור עומדת לפני אחת מאותיות בומ"פ, או לפני כל אות שמנוקדת בשווא למעט יו"ד: "וּמִכְתָּב, וּוֶרֶד, וּסְפָרִים".
ביחס לקובוץ, נחשב השורוק לתנועה גדולה.
הגיית השורוק והקובוץ זהה ברוב תפוצות ישראל, מלבד בהגיה הפולנית, שיש הבדל בהגייתם.
שמו של ניקוד זהעריכה
הניקוד מכונה בספרים הקדמונים גם בשם מלאופום, וככלל, לפי חוקרי הלשון - התייחסו בעבר במספר מובנים לקובוץ ולשורוק כתנועה זהה כמעט לחלוטין ולעיתים כללו אותם באותו שם וכינוי. ראו לדוגמא במקור דברי הזוהר אודות הנקודות[1]: "מִסִּטְרָא דִנְקוּדֵי, דְּאִינוּן קָמֵ"ץ פַּתָ"ח צֵרִ"י סֶגוֹ"ל שְׁבָ"א חֹלֵ"ם חִרֵ"ק שֻׁרֵ"ק שׁוּרֵ"ק". ועל דרך זה בספר הליקוטים[2] שכולל את השורוק והקובוץ באותו שם.
בנוגע לביאור השם 'מלאופום', מקובל להסביר שהוא על שם האופן בו מוציאים תנועה זו מהפה, שנקרא כאילו הפה מלא (מלא, פום), ו'שורוק' על שם שהצליל דומה לשריקת הרוח.
בחסידותעריכה
על פי חסידות, מקביל השורוק לספירת היסוד[3].
בחסידות מוסבר ששורוק בכתיב חסר הוא 'שרק', אותיות שקר וקשר, כיון שבאמצעות מידת היסוד ניתן מצד אחד לקשר ולאחד את האורות העליונים עם העולמות בי"ע שתחתיה, ועם זאת, יכולים האורות ללכת לשקר ולאבדון[2].
אדמו"ר הצמח צדק מקשר את דברי הפרדס בנוגע לג' הבחינות שנקראו כנסת ישראל כלפי הקב"ה 'בתי, אחותי, אמי', מקבילות לג' הנקודות חיריק, שורוק, חולם, שחיריק שהוא למטה מהשורה וענינו ביטול מקביל לבחינת 'בתי' שהיא מקבלת מה'אבא', שהדבר מקביל לג' הברכות 'יברכך, יאר, ישא', שמתחילות שלושתן ביו"ד, שענינו הוא דוגמת החיריק[4].
הרבי הביא את דברי אדמו"ר הריי"צ שסיפר שאף שאצל הבעל שם טוב היה נהוג לאחל בכל המועדים "גיט יום טוב", בחיריק, כמנהג פולין, בראש השנה ובמוצאי יום הכיפורים דייקו לומר דווקא בשורוק, "גוט יום טוב"[5].
בלוח האל"ף ביתעריכה
בהתוועדות ראש חודש אלול תשמ"ב אמר הרבי שצריך לשנות את סדר ההדפסה בלוח האל"ף בי"ת שנדפס בהוצאת קה"ת בתחילת הסידור, כאשר השורוק מופיע לאחרי הקובוץ, בעוד לפי הדקדוק השורוק הוא זה שצריך להופיע ראשון כיון שהוא תנועה גדולה, ורק לאחריו הקובוץ שהוא התנועה הקטנה שלו.
בהתוועדות ח"י אלול של אותה שנה התייחס לכך הרבי שוב וענה על הטענה שצריך להשאיר את הסדר כפי שהוא, כיון שכך מתאים יותר על פי הקבלה שהקובוץ הוא כנגד ההוא, והשורוק הוא כנגד היסוד, מכיון שהסידור מיועד גם לילדים קטנים, וצריך הוא להתאים לכל לראש לפי דרך הפשט[6].
הערות שוליים
- ↑ זוהר קכט, ב.
- ↑ 2.0 2.1 אותיות נ-ס עמוד רצב.
- ↑ זוהר קכט, ב: "שׁוּרֵק יוּהוּווּהוּ, דָּא צַדִּיק, דְּאִיהוּ קוֹשֵׁר הַמֶּרְכָּבָה, דְאִיהִי שְׁכִינְתָּא עִם קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ד"ה א כט יא) כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, וְדָא דְמִתַּרְגְּמִינָן דַּאֲחִיד בִּשְׁמַיָּא וּבְאַרְעָא, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר (ירמיה ב כא) וְאָנֹכִי נְטַעִִתִּיךְ שׂוֹרֵק כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת".
- ↑ אור התורה במדבר כרך א פרשת נשא, כה תברכו.
- ↑ שיחת יום ב' דראש השנה תשכ"ב, וראו שם, שהטעם לכך כיון ש'גוט' בגימטריא ח"י, להמשיך חיות בימים ושנים ובכל המועדים.
- ↑ התוועדויות סעיף י"ט.