איש הר הבית

איש הר הבית הוא הממונה על השומרים של הר הבית ובית המקדש ('איש' פירושו האחראי, השר הממונה). בלילות היו ננעלים שערי העזרה והיא הייתה ריקה למעט 24 מקומות שבהם היו השומרים. איש הר הבית החזיק במפתחות, ותפקידו היה לסובב בין השומרים ולודא שלא נרדמו.

במשנה

המשנה במסכת מידות מתארת את תפקידו של איש הבית בפיקוח על שומרי בית המקדש:

איש הר הבית היה מחזר על כל משמר ומשמר ואבוקות דולקין לפניו וכל משמר שאינו עומד אומר לו איש הר הבית "שלום עליך". ניכר שהוא ישן - חובטו במקלו, ורשות היה לו לשרוף את כסותו. והם אומרים מה קול בעזרה? קול בן לוי לוקה ובגדיו נשרפין, שישן לו על משמרו. רבי אליעזר בן יעקב אומר, פעם אחת מצאו את אחי אמא ישן, ושרפו את כסותו

— מדות פרק א' משנה ב'.

בתורת הקבלה

ר' לוי יצחק (אביו של הרבי) מקשה על משנה זו (וזו שלפניה) מדוע השומרים בתוך העזרה היו ילדים, ומדוע היה מלקה רק את הלויים הישנים (ואם מצא כהן ישן לא היה מלקהו), ומדוע חובטו "במקלו" דוקא, ומדוע שורף כסותו, ומדוע את אחי אמו של אליעזר בן יעקב רק שרפו כסותו ולא הלקוהו? ועוד ועוד - ומסביר את העניין באריכות גדולה על דרך הקבלה.

וכללות העניין הוא, שבית המקדש מכוון כנגד מלכות דאצילות. ומכיון שהמלכות היא שורש הנבראים ויש בה נתינת מקום לעניינים שאינם אלוקות - לכן יכולים החיצונים להיאחז בה, וכדי למנוע זאת צריך שמירה. והטעם שהכהנים שומרים ב-3 מקומות והלויים ב-21 הוא, כי שמירה היא 'מקיף', והמקיפים של מלכות הם חכמה ובינה – דבר שמתבטא במספרים אלו: כהנים הם בחכמה, אבל רק 3 הבחינות התחתונות של חכמה (נצח הוד ויסוד) הן מקיפות למלכות. ואילו לויים הם בבינה, ובבינה מאיר שם 'אהיה' (שהגימטריה שלו 21) וכו'.

והטעם שחובט ושורף דוקא את כסותם של הלווים: כי שינה עניינה עליית והסתלקות הנשמה - עניין הגבורות. ומכיון שהלויים עצמם גם הם מצד הגבורות חמור אצלם עניין השינה יותר מאשר בכהנים.

בעבודת ה'

עשר הקדושות שבבית המקדש רומזות לעשר כוחות הנפש, והשומרים עליהם שלא ינקו מהם החיצונים הם הלויים.

שורש הלווים הוא מהבינה, ועניינם בעבודה הוא התבוננות בגדולת ה' המביאה להתלהבות ולהט בעבודת ה'. אבל אם ישנה רק נקודת החכמה (בלא התבוננות, המביאה אמנם ל'ביטול') - יכול האדם 'לסלוח לעצמו', וכמאמר 'שממית בידים תתפש והיא בהיכלי מלך'.