פרשת וארא
|
ערך זה דורש הקשר חב"די: בדף זה חסר מידע שמבהיר את ההקשר או נקודת המבט של חסידות חב"ד לבין נושא או נשוא הערך | ||
| אתם מוזמנים לסייע על ידי הוספת פרטים אנציקלופדיים רלוונטים. אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
פרשת וארא היא הפרשה השניה בספר שמות (מפרק ו' פסוק ב' עד פרק ט' פסוק ל"ה).
הפרשה בקצרהעריכה
הקדמה: בשבוע שעבר קראנו את פרשת שמות, בה סופר על כך שבני ישראל הפכו לעבדים במצרים ומשה רבינו מקבל את השליחות מהקב"ה ללכת לפרעה ולדרוש: שלח את עמי. כאשר משה הכריז על כך שהגיעה עת הגאולה רק הוחמר המצב והגלות נהייתה קשה יותר.
- ראשון - השיחה בין הקב"ה למשה ממשיכה, לאחר שבני ישראל התמרמרו על משה והוא פונה אל ה': למה הרעותה לעם הזה? ה' בתגובה מזכיר את ההיסטוריה של יחסיו עם האבות. ה' אומר שהאבות - אברהם יצחק ויעקב - לא ידעו את שמו של הקב"ה שם הוי"ה (בשונה מהשם "אלוקים" שמראה על גבורה, הרי שם הוי"ה הוא בקו החסד). ה' סוקר את השבועות שנשבע לכל אחד מהאבות לתת להם את ארץ כנען, והוא אומר כי הוא מודע לסבל שבני ישראל עוברים במצרים. משה חוזר לעם ישראל ומספר להם את כל הדברים אך הם עדיין מאוכזבים מכך שהגלות התחזקה והם מסרבים להאזין. ה' אומר למשה: לך לפרעה ותאמר לו לשלוח את עם ישראל. משה מגיב: הרי בני ישראל לא הקשיבו לי, אז כיצד פרעה יאזין? לכן ה' מצרף אליו את אהרן, אחיו הבכור של משה, שנהיה הדובר ויחדיו הם יוצאים למשימה להוציא את בני ישראל ממצרים.
- שני - התורה עושה הפסקה ומספרת על העץ המשפחתי של משה ואהרן ולאחר מכן חוזרת לספר על ההתרחשויות בשלב זה.
- שלישי - התורה ממשיכה עם השיחה בין ה' למשה שאומר לו "אני ה'" והוא מצווה אותו ללכת לפרעה ביחד עם אהרן ולומר לו שהוא צריך לשחרר את בני ישראל. ה' אומר כי הוא יקשה את לב פרעה כדי להראות את מופתיו במצרים וכך כולם יידעו כי הוא ה'. משה ואהרן עושים כפי שהקב"ה ציוה. משה היה בן שמונים שנה ואהרן בן שמונים ושלוש שנים.
- רביעי - משה מנסה לפעול על פרעה כאשר השליך את מקלו שהפך לנחש, אך פרעה לא מתרשם. בשלב זה מגיעות שתי המכות הראשונות על מצרים: דם וצפרדע. משה פוגש את פרעה מוקדם בבוקר על שפת הנילוס והוא אומר לאהרן להכות במקלו את המים. באותו רגע הפכו כל המים לדם וכל הדגים מתו. משה לא היכה בעצמו את הנילוס כיון שהוא עצמו ניצל בעת שאמו החביאה אותו בנילוס. מכת דם ארכה שבוע ימים. לאחר מכן הגיעה מכת צפרדע בה צפרדעים הגיעו מהנילוס וכיסו את הארץ כשהם נכנסים לבתים ואפילו לתנורים. בשלב זה פרעה מבטיח לשחרר את בני ישראל באם הצפרדעים ייעלמו.
- חמישי - משה מבקש מה' שיקח את הצפרדעים כפי בקשת פרעה ולהוכיח את כחו של הקב"ה. כל הצפרדעים מתו והריח ברחובות היה נורא, אך פרעה חזר בו מהבטחותיו ולא רצה לשחרר את העם. ה' אמר למשה לצוות לאהרן לקחת אבק מהארץ ולזרוק מה שהפך מיד לכינים (גם כאן היה זה אהרן ולא משה כיון שהוא עצמו ניצל כאשר החביא את המצרי שהרג באדמה). מכת כינים פשטה בכל מקום ואפילו המכשפים המצריים לא התרשמו הפעם ואמרו כי "אצבע אלוקים היא". למרות זאת, פרעה לא שינה את דעתו וה' שולח את משה להזהיר את פרעה מפני המכה הבאה שתהיה חיות טורפות. נחשים, עקבים, אריות ושאר חיות יגיעו לכל בתי המצרים אך לא יתקרבו לארץ גושן שם גרים בני ישראל.
- שישי - ה' מתחיל את מכת ערוב ופרעה קורא למשה ואהרן ואומר להם שבני ישראל יכולים לצאת להקריב קרבן לה'. המכה מסתיימת ופרעה מיד משנה את דעתו וחוזר בו מהבטחתו. המכה הבאה היא דבר כבד, מחלה קשה הפוגעת בכל הבהמות במצרים, חוץ מהבהמות השייכות לבני ישראל. לאחר מכן מגיעה מכת שחין, מחלת עור קשה הפוגעת בכל המצריים, וכמובן מדלגת על בני ישראל הגרים בארץ גושן.
- שביעי- ה' מזהיר שכל אדם או בהמה שיימצאו בשדה ייפגעו מברד כבד מאוד. אלו שפחדו מה' נכנסו לבתים והכניסו את צאנם ובקרם. המכה מתחילה ומהשמים יורד ברד מעורב באש, דבר שלא היה מעולם במצרים. כל מי שנותר בשדה - מאדם ועד בהמה - נפגע. גם כל התבואה נפגעה. פרעה מודה בטעותו והוא מכיר בגדולת ה'. המכה נעצרת אך פרעה משנה את דעתו שוב.
