חיים אברהם שניאורי
ר' חיים אברהם שניאורי (אלול תקל"ז / תקל"ח -תר"ח[1]) היה בנו של אדמו"ר הזקן ובעל חושים נפלאים. מעולם לא התעניין בשום דבר שחוץ לתורה ועבודה והיה מתמיד גדול ומאריך בתפילה. תמיד היה מקבל כל אדם בסבר פנים יפות.
תולדות חיים
נולד לאביו כ"ק אדמו"ר הזקן בליאזנא. לאחר חגיגת ברית המילה, אמר אדמו"ר הזקן שהוא קרא לו בשם אברהם על שם מורו רבי אברהם המלאך ועל שם זקנו אבי אמו רבי אברהם.
כאשר היה בן שלוש חלה, והיה בגדר חולה מסוכן, אדמו"ר הזקן קרא לארבעה מבחירי תלמידיו, וסיפר להם, כי מורו רבי אברהם המלאך בא אליו בחלום ושאל אותו מדוע אינו מתפלל בעבור הילד הנושא את שמו, ואמר לו כי על שם הילד ישנו קפידא מאבי אמו, על ששמו הוא בהבלעה ולא נודע לרבים שקרוי על שמו. אדמו"ר הזקן השיב שעשה כדין, מכיון שנפסק בשולחן ערוך שכבוד רבו וכבוד אביו כבוד רבו עדיף, ובפרט בענין השמות שידוע שזה לטובת הנשמה והתפשטותה בנפש הנקרא בשם. אמנם, מכיון שנודע לאדמו"ר הזקן ששם אבי אמו היה חיים אברהם הוא קרא לתלמידיו בכדי להוסיף לו את השם חיים[2].
ר' חיים אברהם היה בעל קומה גבוהה ומראה פניו היה דומה למראה פני אביו אדמו"ר הזקן. רוח של חן היה תמיד נסוך על פניו וכשהיו מסתכלים על רבי חיים אברהם - סיפרה הרבנית רבקה - היה נהיה טוב על הלב. הוא היה חכם ונאה והיה ממעט בדיבור. לעיתים אדמו"ר האמצעי היה שולח אליו חסידים[3].
לאחר הסתלקות אדמו"ר הזקן, קיבלו את מרותו של אחיו - אדמו"ר האמצעי ולאחר-מכן של אדמו"ר הצמח צדק.
שמו בא על החתום בהסכמת ספר התניא וכן בהקדמת השולחן ערוך.
נפטר בשנת תר"ח ומנוחתו כבוד בליובאוויטש.
משפחתו
- בנו - הרב ברוך שמואל שניאורסון, מחותן עם ר' הלל מפאריטש, בנו ר' רפאל מרדכי נשא את בתו של ר' הלל.
- בנו - הרב דובער שניאורסון.
- חתנו - רבי נחמיה גינזבורג מדוברובנה, בעל שו"ת דברי נחמיה והוספות לשו"ע, שקיל וטרי עם אדמו"ר הצמח צדק ורבי אייזיק מהומיל, נפטר ט"ו שבט תרט"ו.
- חתנו - ר' שניאור זלמן פייגלסון. [4]
- חתנו - ר' ברוך, בן אחיו כ"ק אדמו"ר האמצעי.
הערות שוליים
- ↑ בית רבי עמוד 114.
- ↑ כך נכתב באוצר סיפורי חב"ד, ואילו בספר התולדות לאדמו"ר המהר"ש נכתב, כי השם חיים התווסף היות שאדמו"ר הזקן רצה שיהיה נשמה ולא מלאך.
- ↑ [ רשימות].
- ↑ בספר תולדות משפחת הרב מלאדי, כתוב ששמו היה ר' זלמן פניקלסון, אבל בספר הצאצאים, מובא ששמו היה שניאור זלמן, ומשפחתו פייגלסון. וכותב שם בהערה, שכך נכדו סיפר, ולא כמו שכתוב בספר תולדות משפחת הרב מלאדי.