אריה לייב גלמן
|
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית. | ||
| אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים. | |||
ר' אריה לייב גלמן, היה מראשי תנועת 'המזרחי'.
תולדות חיים
נולד באוקראינה בשנת תרמ"ז, ובצעירותו עבר לגור בארצות הברית בעיר ס.לואיס, בה ניהל את בתי הספר היהודיים. לאחר מספר שנים בתחום החינוך, עבר להתעסק בתחום העיתונאות היהודית. תחילה כיהן כעורך העיתון היהודי מקומי, שנקרא בשם "דער אידישער רעקארד". בעיתון זה פרסם אלפי מאמרים במגוון נושאים, בין היתר בנושאי אקטואליה, שנכתבו על ידו. לאחר מספר שנים, לאור הצלחתו, מונה גם למו"ל העיתון. ר' אריה ערך בעיתון במשך כ-25 שנה. במקביל לתפקידו, ניהל קשר עם הרב יעקב ריינס, ממנהלים 'המזרחי', וכן עם הרב אברהם יצחק קוק. ר' אריה פרסם גם בעיתון 'הצופה', מאמרי דעות רבים שכתב, וכמו כן גם בעיתנואות היהודית הכללית בארה"ב. כאשר הוקמה תנועת 'המזרחי' בשנת תרע"ד, נבחר אריה לשמש כמזכיר התנועה בארצות הברית.
קשריו עם חב"ד
כאשר אדמו"ר הריי"צ הגיע בשנת תרפ"ט לארה"ב לזמן ממושך, במטרה לחזק את היהדות במקום, היה ר' אריה מראשי העסקנים שדאגו למעמד הקבלת פנים שנערך לכבוד אדמו"ר הריי"צ. בעיתונו נכתב דברים רבים בשבחו של הרבי הריי"צ טרם הגיע לארה"ב, ואף כתב כי הרבי הריי"צ הינו "עמוד השדרה של העולם היהודי". כאשר הרבי הריי"צ הגיע לארה"ב, ערכו לו קבלת פנים בבית הכנסת 'בני אמונה' במקום, שם השתתף בין היתר ר' אריה, שנאם לכבודו של הרבי הריי"צ ושיבח רבות את פועלו למען חיזוק העם היהודי בכלל ואת יהודי רוסיה בפרט. במשך הימים נערכו עוד אירועים מיוחדים לכבודו של הרבי, בהם ר' אריה נטל חלק מרכזי. הביקור סוקר בעיתונו של ר' אריה, ואף לבקשתו של ר' אריה, אדמו"ר הריי"צ נאות להתראיין לעיתון. בראיון אדמו"ר הריי"צ הבהיר את דעותיו בנוגע לנושאים החשובים של יהודי ארה"ב.
בשנת תרצ"ו נבחר נבחר גלמן לנשיא תנועת 'המזרחי'. במשך השנים שלאחר בואו של הרבי הריי"צ, החל מט' באדר ת"ש, התחזק הקשר בין אדמו"ר הריי"צ לבין ר' אריה.
לאחר ששיגר ר' אריה מכתב בכ"ו ניסן תש"ב, בו הוא קורא לרבנים ובעלי בתים להשתתף בכינוס בו יטכסו וייתיעצו על 'תרופה רוחנית' למצב, כאשר הדברים מופנים בעיקר על הקמת המדינה, השיב לו אדמו"ר הריי"צ מכתב בתגובה באורך של כ-11 עמודים, בהם דברי תוכחה על הנעשה. באגרת זו כותב תחילה אדמו"ר הריי"צ, כי לכתחילה לא עלה ברצונו ובדעתו להגיב, אך משום שהדעות מנוגדות, הוא צריך להגיב. במכתב הרבי הריי"צ מבאר ומרחיב, מדוע הדרך של חסידות חב"ד שונה לחלוטין מדרך תנועת 'המזרחי'. הרבי הריי"צ מוסיף, כי הדרך של חב"ד היא להעמיד את האדם ב'קרן אורה', של ביקורת עצמית ושאיפה להתאמתות, בשונה לגמרי מדרך 'אנשי העולם' - אליהם משייך הרבי את ר' אריה, שכנשיא תנועת 'המזרחי' ייצג את דרך הפשרות בכל נושא דתי ויהודי. האגרת שהשיב אדמו"ר הריי"צ גדושה בדברי תוכחה, על 'אנשי העולם', הרואים כדרך חיים להקל במצוות ובמנהגים. לא ידוע אם ר' אריה השיב לאותה אגרת, אך ר' אריה היה בולט בתנועת 'המזרחי' כאחד מהצד המסורתי יותר, דלא התפשר בנושאי היהדות, ככל הנראה לאור ההשפעה מאגרת הרבי הריי"צ.
בשנת תש"י, סיים את כהונתו כנשיא תנועת 'המזרחי' בארה"ב, ומונה ליושב ראש מרכז התנועה העולמית, ו'הפועל המזרחי'. לצד זאת כיהן כחבר הנהלת הסוכנות היהודית, חבר הנהלת המגבית המיוחדת, וחבר הנהלת קרן יסוד. בחודש חשוון תש"י עלה לארץ ישראל.
כאשר מלאו 'שלושים' להסתלקות אדמו"ר הריי"צ, התקיים כינוס מיוחד בבית הכנסת 'יישורון', מבתי הכנסת החשובים של חוגי 'המזרחי' בירושלים, נשא ר' אריה הספר ודברים לזכרו של הרבי הריי"צ, ואף הסבר משלו לדברי התוכחה ששלח לו הרבי. תמצית דברי ההספד פורסמו בבטאון 'ההד', בימים דאז.
כאשר הרבי קיבל עליו את הנשיאות באופן רשמי, בי' בשבט תשי"א, שיגר ר' אריה מברק ברכה אל הרבי, בשם תנועת 'המזרחי'.
בי"ז בטבת תשי"א, שיגר הרבי אל ר' אריה מכתב[1], בו הוא כותב, על יכולתו בתור העומד בראש מפלגה, להשפיע בדברים החשובים, כאשר הנושא העיקרי הוא החינוך. הרבי פותח את המכתב, באומרו אשר זכור לו דברי אדמו"ר הריי"צ ביחס לר' אריה, שהגם שר' אריה עומד בראש מפלגה, הנה יש לו היכולת להתרומם מעל למפלגה בשאלה הנוגעת לעם ישראל בכלל שאלה העומדת ברומו של עולם, ועל דברים אלו הינו כותב את המכתב.
הרבי מוסיף, כי בטח למותר להעיר תשומת לבו למצב חינוך הילדים והנוער העולים בארץ הקודש, וגודל הכאב והסכנה הכרוכים בבעיה זו, שבלי ספק גם הוא מרגיש בלבו. בהמשך הרבי מתייחס לנושא המעברות, וכותב, כי בודאי גם לא נעלם ממנו, שעד כמה שהיה המצב גרוע בעבר, הנה מאז הועברו הילדים למעברות הורע המצב עוד יותר ויותר.
הרבי כותב לקראת סוף המכתב, כי השתומם לקרוא בעתונות על דבר הכנסיה של המזרחי באטלנטיק סיטי, שאף שנואמים אחדים נגעו בבעיה זו, הנה כשהגיע הדבר לידי החלטות עברו בשתיקה גמורה על כל הבעיה, כאילו נפתרה השאלה כהלכתה או שהמצב הוא לאחר היאוש, חס ושלום.
הרבי חותם את המכתב בתקוה, על יסוד דברי אדמו"ר הריי"צ שהביא, אשר ר' אריה יתעלה מעל הגבלה המפלגתית בנידון זה, וישתדל בכל מאמצי כוחותיו לעשות כל האפשר לו לתיקון המצב הנורא השורר בחינוך ילדי העולים, ולמלא חובתו וחלקו בהצלת עשיריות אלפי בני ובנות ישראל מהסכנה הנוראה המרחפת עליהם, סכנת כפירה חס ושלום.
בשנת תשכ"ח, בתקופת מלחמת ששת הימים, כאשר הרבי הכריז על מבצע תפילין, שיגר ר' אריה אל הרבי קטעי עיתון בו פרסם מאמר, בקשר עם מבצע תפילין. בתגובה השיב לו הרבי[2] מכתב, בו הוא מביע את הערכתו, וכותב שאם בכל ענין של הפצת היהדות, שלמרבה הצער נתקל בקושיים, יקר כל ענין של עידוד, הרי בפרט עידוד פומבי שמקבל פרסום בעתונות שעל ידי כך מגיע לחוג אנשים שאי אפשר להגיע אליהם, שבכגון זה יש מקום לתקוה לא רק להפצת הענין אלא להביא למעשה בפועל, כלומר, שפשוט שעוד יהודי יניח תפלין, ואפילו זה שרגיל להניח תפלין יניחם מעתה ביתר חיות וכוונה ותבונה.
הרבי הוסיף למכתב קובץ 'יו"ד שבט' שהוציאו לאור באותה תקופה בקשר עם יום ההילולא של אדמו"ר הריי"צ. הרבי מציין כי צירף את הקובץ, בתקוה שיעניין את ר' אריה, ובפרט בידעו על היחס שהיה ביניהם.
ר' אריה עמד בקשר עם חב"ד, ואף סייע רבות למוסדות החינוך.
הערות שוליים
- ↑ אגרות קודש, כרך ד', תתסה.
- ↑ אגרות קודש, כרך כ"ה, ט'תנד.