שבת בראשית היא השבת האחרונה של חודש תשרי הבאה לאחר שמיני עצרת ושמחת תורה, והיא השבת מברכים של חודש מר חשון.

מכירת המצוות אצל הרבי במוצאי שבת בראשית, תשל"ט
תפילת ערבית במוצאי שבת בראשית ב-770, תשע"ט

שבת זו הינה שבת כללית המשפיעה על השנה כולה. כפתגם רבותינו נשיאינו[1] ששבת בראשית נוגעת לכל השנה כולה. "אזוי ווי מ'שטעלט זיך אוועק שבת בראשית, אזוי גייט אַ גאַנץ יאר" (ההנהגה דשבת בראשית נמשכת בכל השנה).

בשבת זו פותחים מחזור חדש בקריאת התורה - בפרשת בראשית.

תוכנה של השבת

ממוצע המחבר

שבת בראשית מציינת את המעבר מחודש תשרי, המרובה במועדות, לאורח החיים היום יומי הרגיל בשאר חדשי השנה:

העניין הראשון בשבת בראשית הוא שהיא הסיום והסך הכל של חודש תשרי – בהיותה השבת האחרונה של החודש, שאז היא העליה והשלימות (ויכולו) של סיום המועדים דחודש תשרי – שמיני עצרת ושמחת תורה, שהם עוצרים וקולטים (עצרת מלשון קליטה) ומכניסים בפנימיות את כל הימים טובים של חודש תשרי.

העניין השני בשבת בראשית הוא שהיא ההתחלה של העבודה הרגילה של השנה הבאה – בהיותה שבת מברכים חודש מר חשון, חודש ה"חולין" הראשון של השנה החדשה (שאין בו שום ימים טובים), בו מתחילה עיקר העבודה של "ויעקב הלך לדרכו", לדרכו דוקא – בעניני העולם ועובדין דחול, איש תחת גפנו ותחת תאנתו.

ומכיון ששבת בראשית כוללת בתוכה את שני העניינים - היא ה"ממוצע המחבר" ביניהם, הנותנת את הכח המיוחד שבהתאם לאופן ההנהגה אז, ימשך כל השנה; להמשיך את המצב הנעלה בחודש תשרי בעבודה היום יומית בעולם, בימי החול ובעובדין דחול[2].

יסוד השנה כולה

אדמו"ר הזקן אמר שהארת שבת בראשית מאירה בכל שבתות השנה[3]. וכן קיבל מרבותיו ש"אור וחיות החכמה המאיר בשבת בראשית נמשך על כללות השנה. וכל ימות השנה, הן ימי החול, השבת והמועדים הכללים, הן מועדיו הפרטיים של היחיד: יום הכניסה לחדר, יום הבר מצוה ושאר ימי חיי האדם ומאורעותיו, כולם מקבלים משבת בראשית"[4].

בעניין זה ידוע הפתגם שסיפר אדמו"ר הריי"צ בשם אדמו"ר הצמח צדק: "ווי מ'שטעלט זיך אַוועק שבת בראשית אַזוי גייט אַוועק אויף דעם גאַנצן יאָר" (כפי שנעמדים בשבת בראשית כך הולך ונמשך על כל השנה).

בשנת תשי"ג לאחר קריאת התורה וההפטרה, הורה הרבי שהחזן יאמר "יהללו" בניגון של יום טוב, ויכניסו את הספר תורה לארון קודש מתוך שמחה וריקוד. לאחר שהכניסו הספר תורה, הורה הרבי להמשיך את הריקוד, והורה לחזור ולהוציא את הספר תורה (שקראו בו) ולהמשיך לרקוד עם התורה.

לאחר מכן בהתוועדות[5] דיבר הרבי אודות פתגם רבותינו נשיאינו האמור והוסיף ש"כיון שסיפרו וגילו לנו זאת – שייך הדבר גם אלינו. ובכן: הברירה בידינו להמשיך שמחה על כל השנה כולה על ידי השמחה עתה, בשבת בראשית.

ענינו של שבת הוא אמנם תענוג, כידוע[6] בהחילוק שבין שבת ליום טוב, שיום טוב ענינו שמחה ("מועדים לשמחה") ושבת ענינו תענוג, אבל אף על פי כן, גם בשבת ישנו ענין השמחה, אלא שהשמחה כלולה בהעונג[7].

יעזור השי"ת שהשמחה דשבת בראשית תאיר בכל שבתות השנה, ומשבתות השנה – שמהם מתברכין כולהו יומין – תומשך השמחה גם בימות החול דכל השנה".

הרבי הסביר בשיחה שהסיבה שבגללה "שבת בראשית" היא ממשיכה את האור והחיות לכל השנה, מפני שהיא מסמנת את המעבר מחודש החגים לכל השנה.

מנהגי וענייני השבת

  • התוועדות - בשבת זו נהגו החסידים להתוועד 'באופן חזק'[8].
  • מכירת המצוות - בשבת זו מוכרים את זכות ה'מצוות' של כל השנה במכירת פומבית לכל המרבה במחיר, במכירה זו מוכרים את העליות החשובות לאורך השנה, זכות ההשתתפות בהוצאות הקבועות של בית הכנסת, ועוד. בבית מדרשו של הרבי נערך הטקס בנוכחותו של הרבי, שהקדיש למכירה זו יחס מיוחד.
  • תשובה - אדמו"ר הריי"צ אמר בליל שמחת תורה תרצ"א "יכולים עדיין "לחטוף" ולעשות תשובה! בראש השנה כותבים, ביום הכיפורים חותמים, בהושענא רבא מוציאים "פתקי חיים" ועד שבת בראשית אין הם יוצאים מההיכל"[9].
  • ויעקב הלך לדרכו - במוצאי שבת בראשית נוגע להכריז שוב (בנוסף להכרזה במוצאי שמחת תורה) "ויעקב הלך לדרכו", וההכרזה צריכה להיות באופן כזה שתחדור בכל שלושת הלבושים מחשבה דיבור ומעשה. ההכרזה שייכת בפרט במוצאי שבת בראשית לאחרי שקראו בתורה אודות בריאת העולם[10].

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. לקוטי שיחות ח"ב עמ' 449. ח"כ עמ' 556 ושם נסמן. וראה גם בספר המאמרים תשי"א עמ' 59. ספר השיחות תרצ"ו-ת"ש עמ' 203
  2. שיחת ש"פ בראשית תשנ"ב
  3. ספר השיחות תש"ה עמ' 65
  4. שיחת י"ד תשרי תש"י, ספר המאמרים תשי"א - מלוקט - עמ' 59, בשם אדמו"ר הזקן שקיבל מרבותיו.
  5. תורת מנחם תשי"ג עמ' 130
  6. ראה ספר המאמרים תש"ט ס"ע 130 ובהערת הרבי שם.
  7. ראה לקוטי שיחות חלק ד' ע' 1090 הערה 31.
  8. שיחת אדמו"ר הריי"צ שבת בראשית תש"ה. ספר השיחות תש"ה עמ' 64
  9. לקוטי דיבורים עמ' תשיא, וראה בהמלך במסיבו ח"ב עמ' רח.
  10. לקוטי שיחות ח"כ עמ' 269. ובשיחת יום שמח"ת תש"מ