אזמר בשבחין

ניגון אזמר בשבחין הינו ניגון על פיוטו של האריז"ל "אזמר בשבחין" מיוחס לרבי הלל מפאריטש שהיה מנגנו בסעודת ליל שבת קודש.

ניגון זה הוא ניגון מ"ח בספר הניגונים.

מילות הפיוט

אֲזַמֵּר בִּשְׁבָחִין, לְמֵיעַל גּוֹ פִּתְחִין, דְּבַחֲקַל תַּפּוּחִין, דְּאִנּוּן קַדִּישִׁין:

נְזַמִּין לָהּ הַשְׁתָּא, בִּפְתוֹרָא חֲדַתָּא, וּבִמְנַרְתָּא טַבְתָּא, דְּנָהֳרָא עַל רֵישִׁין:

יְמִינָא וּשְׂמָאלָא, וּבֵינַיְהוּ כַלָּה, בְּקִשּׁוּטִין אָזְלָא, וּמָאנִין וּלְבוּשִׁין:

יְחַבֶּק לָהּ בַּעֲלָהּ, וּבִיְסוֹדָא דִּילָהּ, דְּעָבֵד נַיְחָא לָהּ, יְהֵא כַּתִּישׁ כַּתִּישִׁין:

צְוָחִין אַף עַקְתִין, בְּטֵלִין וּשְׁבִיתִין, בְּרַם אַנְפִּין חֲדַתִּין, וְרוּחִין עִם נַפְשִׁין:

חַדּוּ סַגִּי יֵיתֵי, וְעַל חֲדָא תַּרְתֵּי, נְהוֹרָא לָהּ יִמְטֵי, וּבֵרְכָאָן דִּנְפִישִׁין:

קְרִיבוּ שׁוּשְׁבִינִין, עֲבִידוּ תִקּוּנִין, לְאַפָּשָׁא זִינִין, וְנוּנִין עִם רַחֲשִׁין:

לְמֶעֶבַד נִשְׁמָתִין, וְרוּחִין חַדַתִּין, בְּתַרְתֵּין וּבִתְלָתִין, וּבִתְלָתָא שִׁבְשִׁין:

וְעִטּוּרִין שַׁבְעִין לָהּ, וּמַלְכָּא דִּלְעֵלָּא, דְּיִתְעַטַּר כֹּלָּא, בְּקַדִּישׁ קַדִּישִׁין:

רְשִׁימִין וּסְתִימִין, בְּגוֹ כָּל עָלְמִין, בְּרַם עֲתִּיק יוֹמִין, הֲלָא בַּטִּישׁ בַּטִּישִׁין:

יְהֵא רַעֲוָא קַמֵּהּ, דְּתִשְׁרֵיהּ עַל עַמֵּהּ, דְּיִתְעַנַּג לִשְׁמֵהּ, בִּמְתִיקִין וְדוּבְשִׁין:

אֲסַדֵּר לִדְרוֹמָא, מְנַרְתָּא דִּסְתִימָא, וְשֻׁלְחָן עִם נַהֲמָא, בִּצְפוֹנָא אָרְשִׁין:

בּחַמְרָא גוֹ כַסָּא, וּמְדָאנֵי אָסָא, לְאָרוּס וַאֲרוּסָה, לְהַתְקָפָא חֲלָשִׁין:

נַעֲבֵד לְהוֹן כִּתְרִין, בְּמִלִּין יַקִּירִין, בְּשַׁבְעִין עִטּוּרִין, דְּעַל גַּבֵּי חַמְשִׁין:

שְׁכִינְתָּא תִּתְעַטָּר, בְּשִׁית נַהֲמֵי לִסְטָר, בְּוָוִין תִּתְקַטָּר^[1], וְזִינִין דִּכְנִישִׁין:

שְׁבִיתִין וּשְׁבִיקִין, מְסָאֳבִין דִּרְחִיקִין, חֲבִילִין דִּמְעִיקִין וְכָל זִינֵי חֲבוּשִׁין:

לְמִבְצַע עַל רִפְתָּא, כְּזֵיתָא וּכְבֵיעָתָא, תְּרֵין יוּדִין נַקְטָא, סְתִימִין וּפְרִישִׁין:

מְשַׁח זֵיתָא דַּכְיָא, דְּטָחֲנִין רֵחַיָא, וְנַגְדִּין נַחֲלַיָּא, בְּגַוָּהּ בִּלְחִישִׁין:

הֲלָא נֵימָא רָזִין, וּמִלִּין דִּגְנִיזִין, דְּלֵיתֵיהוֹן מִתְחַזִּין, טְמִירִין וּכְבִישִׁין:

אִתְעַטָּרַת כַּלָּה, בְּרָזִין דִּלְעֵלָּא, בְּגוֹ הַאי הִלּוּלָא, דְּעִירִין קַדִּישִׁין:

אזמר בשבחים להכנס בפתחים, של שדה התפוחים, שהם קדושים.

נזמין אותה עתה בשולחן חדש ובמנורה טובה, שמאירה על ראשים.

ימין ושמאל וביניהם כלה. בקישוטים יוצאת בבגדים ולבושים.

יחבק אותה בעלה, וביסוד אשר לה, שעושה לה נחת, כתוש יכתוש.

צעקות וגם צרות, בטילות ושובתות, רק פנים שמחות, ורוחות עם נפשות.

שמחה רבה תבוא, פי שניים, ואור לה יגיע וברכות רבות.

קרבו שושבינים, עשו תיקונים (לכלה), להרבות במזונות, ודגים עם עופות.

לעשות נשמות ורוחות חדשות, בשנים ושלושים (דרכים), ובשלושה ענפים.

ועטרות שבעים לה, והמלך העליון, שיתעטר הכל בקודש הקדשים.

רשומים וסתומים בתוכה כל עולמות, רק עתיק יומין, הלא הכה יכה.

יהי רצון לפניו, שישרה על עמו, שיתענג לשמו, בממתקים ודובשנים.

אערוך בדרום מנורה הנעלמה, ושולחן עם לחם, בצפון אשכין.

ביין בתוך הכוס ואגודת הדסים, לארוס וארוסה לחזק חלושים.

נעשה להם כתרים במילים יקרות, בשבעים עיטורים, שעל גבי חמישים.

השכינה תתעטר בששה לחמים לכל צד, בווים תתקשר, ובמיני (בשמים) צבורים.

שובתים ונעזבים, הטמאים המרוחקים, המזיקים המעיקים, וכל מיני כשפים.

לבצוע על הפת, כזית וכביצה, שני יו"דים לקוחה, סתומים ומפורשים.

שמן זית זך, שטוחנים הריחים, ומושכים הנחלים בתוכה בלחישות.

הלא נאמר סודות, ומלים הגנוזים, שאינם נראים, טמונים וכבושים.

נתעטרה הכלה, בסודות של מעלה, בתוך הילולה זו של מלאכים קדושים.