חיים מאיר גרליק
הרב חיים מאיר גרליק (תרנ"ה-כ"ז שבט תשל"ו) היה מחנך חסידי בעל שיעור קומה, שעסק בהפצת יהדות בשליחות הרבי בחבל קרים שברוסיה, ולאחר יציאתו - בכפר חב"ד.
תולדות חיים
נולד בשנת תרנ"ה בעיירא בינדא (בוידא), לאביו הרב בן ציון גורליק ולאמו מרת אסתר מיניה עטל.
בגיל 7 התייתם מאביו, ובצעירותו למד בישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש בחצרו של אדמו"ר הרש"ב, אליה הגיע בעקבות אחיו יהודה אריה לייב.
לימים סיפר על ימיו הראשונים ב'תומכי תמימים' במחיצתו של אדמו"ר מוהרש"ב:
"בהיותי נער צעיר הגעתי לראשונה לליובאוויטש לרבי הרש"ב נשארתי עומד על מקומי בלי לנוע. הרבי התחיל להתפלל, לאט ובניגון לבבי, וקול תפילתו הערבה חדרה ללבי לב של נער יתום. ההתפעלות העמוקה שאפפה אותי שעה ששמעתי את צלילי ניגוניו של הרבי בעת התפילה, נשארה חקוקה בזיכרוני זמן רב לאחר מכן. באותה שעה גמרה בלבי ההחלטה – זהו המקום הכי קדוש והכי טהור בעולם! מרוב עייפותי התקרבתי לאחד השולחנות ונרדמתי לידו, כשהתפילה הנעימה נשמעת באוזני ונספגה בזיכרוני לכל ימי חיי".
בהגיעו לגיל חתונה נישא עם רעייתו מרת רבקה לאה ריבלין.
היה שוחט ובודק ומשלוחי אדמו"ר הריי"צ באזורים מרוחקים ברוסיה הסובייטית, על מנת להפיץ יהדות במחתרת ובהיחבא.
באותו תקופה ביקש לעלות לארץ ישראל וביקש רשות מאדמו"ר הריי"צ, הרבי שאל אותו על דבר דעתה של אשתו, כשענה בחיוב שאלו הרבי לדעת ילדיו, הרב גרליק הלך לביתו ושאל את בתו הדסה שהיתה אז כבת ארבע, הדסה הסכימה בשמחה. אחרי זה שאל את בתו יוכבד שהיתה אז כבת שנה שמצידה הניעה בראשה בשלילה. כשחזר לאדמו"ר הריי"צ אמר לו הרבי, שלא יסע, מצד שליחותו במדינת קרים, כדי שלא ישאיר את יהודי קרים ללא רב (מנהיג), וברכו באריכות ימים, וגם הבטיח לו הרבי שיקבר בהר הזיתים.
בזמן מלחמת העולם השניה היגר לטשקנט שם עסק בהוראה והעמיד תלמידים רבים בכשרונותיו הפדגוגיים.
בשנת תש"ו יצא את רוסיה ביציאה הגדולה, ועלה לארץ ישראל, בעלותו ארצה התגורר בכפר חב"ד ועסק בחינוך והוראה, ובמקביל הסתכן על מנת לבצע תיקונים והגהות בספרי תורה ביישובים וקיבוצים תוך שהוא מסכן את נפשו ומקדיש לכך שעות על גבי שעות מזמנו הפרטי.
משפחתו
- בניו
- הרב גרשון מענדל גרליק - שליח הרבי ורבה של העיר מילאנו שבאיטליה.
- הרב בן ציון גרליק.
- בנותיו
- מרת הדסה פרמן.
- מרת יוכבד זלמנוב.