תלמוד שטיינזלץ
|
ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו. | ||
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
תלמוד שטיינזלץ הוא מהדורה של התלמוד הבבלי בעריכת הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ). התלמוד במהדורה זו מנוקד, מפוסק, מחולק לפסקאות, עם תרגום למילים ומותאם במיוחד לכלל העם, הפרויקט זכה לעידודו והכוונתו של הרבי.
היסטוריה
בשנת תשכ"ה, בהיותו בן 27, החל הרב עדין אבן ישראל במפעלו המרכזי: תרגום וביאור התלמוד הבבלי לעברית, עבודה שארכה כ־50 שנה. הרב הסביר את הרעיון המארגן שמאחורי המפעל השאפתני: "מה שאני ניסיתי לעשות הוא להסיר את המחיצה. אני קורא למה שעשיתי 'מורה מיטלטל'. אתה יכול לקחת אותו, לפתוח לבד ולקרוא. אם אני מדבר כל הזמן ואין מי שיקשיב לי, זה לא דיאלוג. לרוב הקהל בישראל התלמוד הוא עולם סגור, נעול. בשביל שיהיה דיאלוג הוא צריך להיות יותר ברור להם".
מלאכת הכתיבה נמשכה שנים רבות מעל למצופה, נקודה שעליה עמד הרב:
"אם הייתי יודע כמה קשה הדבר ובכמה עמל הוא כרוך, ייתכן ולא הייתי מעז להתחיל במפעל הזה, אם הייתי חושד שזה ייקח לי למעלה מארבעים שנה ייתכן ולא הייתי מעז. אבל הייתי צעיר, וכשאתה צעיר אתה קצת טיפש ולא לוקח בחשבון את הקשיים והבעיות הכלכליות ווהלוגיסטיות בהוצאה של ספר כזה."
על פי עדותו של הרב אבן-ישראל, את הרעיון וההדרכה לצורת הדפסת תלמוד שטיינזלץ קיבל מהרבי.
מהדורת שטיינזלץ קיבלה הסכמות מגדולי הרבנים, ובהם הרב משה פיינשטיין, הרב מאיר מאזוז, הרב זלמן מלמד ועוד. הרב פיינשטיין כתב בהסכמתו:
בשמחה ראיתי הפירוש החשוב של הרב הגאון מוהר"ר עדין שטיינזלץ שליט"א מעיה"ק ירושלים, על מסכתות ביצה ור"ה... נוסף לעוד כמה חלקים, הם באמת עבודה גדולה, שיכולים להיות לתועלת לא רק לאלו שכבר מורגלים בלמוד הגמרא, ורוצים להעמק יותר, אלא גם לאלו שמתחילים ללמוד, להדריכם בדרכי התורה איך להבין ולהעמיק בים התלמוד.
תלמוד שטיינזלץ יצא לאור במסגרת המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים אותו הקים הרב שטיינזלץ בתשכ"ו.
בשנת תש"ע סיים את כתיבת הביאור. לכבוד זה היה אירוע מרכזי ששודר בשידור חי ליותר מ־300 מוקדים ברחבי העולם.
בין השפות שאליהן תורגם תלמוד שטיינזלץ: אנגלית, צרפתית, יפנית, קוריאנית ועוד.
מבנה המהדורה
המבנה של תלמוד שטיינזלץ נבנה בצורה המותאמת ומקילה לכלל העם, בצורה שהוא מנוקד, מפוסק ומחולק לפסקאות, וכן מובא את פירושו של הרב שטיינזלץ בצידו החיצוני של הדף המסביר את הגמרא בצורה עכשווית.
מטרת הפרוש הוא ""לתת מכשיר בידי הרוצים ללמוד את התלמוד ואינם מסתפקים בלימוד שטחי בלבד – להבין את עולם התלמוד ולהכירו קירבה יתרה, גם אם לא היתה להם כמעט כל הכנה מוקדמת. פירוש זה כולל, למעשה, בתוכו את רובה המכריע של הספרות הפרשנית של התלמוד, וכל דבר חשוב שצריך ל"עיקר פשוטו" מצא את מקומו בפירוש זה, בצורה זו או אחרת."" הפרוש מבוסס על תרגום מילולי של כלל המילים הארמיות בתלמוד, פירוט והרחבה של ההקשרים המקוצרים. ורוב פרושי הפשט.
הפולמוס
אחד ממנהיגי הציבור הליטאי שנלחם נגד חב"ד, לא היה שבע רצון מהוצאת תלמוד שטיינזלץ ע"י חסיד חב"ד, וכחלק מהמלחמה מול חב"ד החל לאסור את לימוד זה.
אותו אדם החל לשכנע רבנים נוספים שיחתמו נגד התלמוד. בעת שניסה לשכנע את העדה החרדית לחתום נגד התלמוד, התנגד לכך אחד מחברי העדה החרדית ואמר:"אין לנו להתערב במחלוקת בין דגל התורה וחב"ד!". בסופו של דבר חלק חתמו נגד וחלק לא.
טענות נגד התלמוד היו: יש בו אי דיוקים, ההצמדה של לשון הגמרא אל פירוש בלשון מודרנית יפריע ללומד בעתיד ללמוד גמרא בעצמו, הלומד מקבל את פירוש המפרש ללא התמודדות עם הקשיים שבגמרא - התמודדות המאפשרת להבין את הפרשנויות השונות וכיוצא בזה.
התחושה היא, שנוסף לטענות המוגדרות יש גם טענות פחות מוגדרות. אך אלה לא פחות משמעותיות ביצירת התנגדות למהדורה זו: העובדה שהלימוד במהדורה זו מקל מאוד על התלמיד המתחיל גורמת לתחושה שהלימוד במהדורה זו הוא פחות רציני מאשר לימוד מהגמרות הרגילות, אלה שאינן מפוסקות ואינן מבוארות. לכך מתלווה התחושה שלימוד הגמרא בגמרות הרגילות הוא אתגר, מה שאין כן במהדורה זו. ומכאן לטיעונים בסגנון: שזה טוב ל'בעלי בתים' ולא לתלמידי חכמים, וכן הלאה.
לאחר שתיקן הרב שטיינזלץ את הבעיות בתלמוד רבנים רבים הסירו קריאתם לא ללמוד בתלמוד שטיינזלץ, ביניהם היה הרב שמואל וואזנר.
אך עם השנים זחלו בעקבותיו ובעקבות הדרך החב"דית גם מרכזי הלטאים והקימו כמה מפעלים מתחרים, שהמפורסמים בהם הם ביאור שוטנשטיין ומתיבתא של "עוז והדר", שכולם חיקוי בסגנונות שונים של הרב אבן ישראל, אך הם התקבלו בברכה בעולם הליטאי ונמחקו כל הטענות הישנות על הפרויקט של הרב עדין.
בעיתונות
כתבות רבות נכתבו בעיתונות הכללית על עבודתו המיוחדת של הרבי עדין ומהם:
גשר בין שני המחנות
"שבשבת" היה שמו של מדור שכתבה נעמי שמר לעיתון דבר בין השנים 1979-1976. בטור שכותרתו "תלפיות בגשם" משנת 1977 כתבה:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=בשכונת תלפיות, מדרום לירושלים, מחתל הערפל האפור של סוף דצמבר את הבתים הקטנים והפיוטיים. לכל בית גינה פרועה, עזוּבית, רטובה ורבת-חן: עץ חרוב בפניני-גשם, רקפות, רוזמרין בתכלת-עשן, ירוק חי של שיחי דפנה, ירוק אפל של הברושים ולפעמים נרקיס. בבית-עגנון אשר בקצה רחוב קלוזנר עוסק הרב עדין שטיינזלץ במלאכתו האינסופית: הוצאתו המחודשת של התלמוד כשהוא מנוקד, מתורגם לעברית ומבואר, לטובת בורים שכמותנו."
"באותם הימים הייתי מאוד פסימי," סיפר שטיינזלץ לשמר "חשבתי שהעם בישראל עתיד להתפלג באופן ברור לשני עמים נפרדים, חילוני ודתי – ממש כמו ממלכת ישראל וממלכת יהודה… עדיין אני חש כי חובתי לבנות גשרי נייר קטנים, עדינים, בין שני המחנות – וזה פשר המלאכה… אינני חושש מפני האפיקורסים, אלא מפני הבורים. אפיקורסים יודעים לפחות במה מדובר, וכעומק ידיעתם כן להט כפירתם. אבל הבור הממוצע, פרי החינוך הישראלי, כלל אינו יודע מה הוא סח כשהוא אומר 'יהדות' וזה כבר מצב בלי הפיך, שמפניו אני חרד ושאותו הייתי רוצה למנוע בעבודתי."
הוא גם סיפר על "תהליך השיבה עצמו" המכאיב והאינטימי ש"כל החפץ בו חייב להתנסות בו אישית, ממש כמו בלידה, אהבה, מוות. אם אני מוכן לשוחח עליו – הרי זה שוב מאותה סיבה: עוד גשר-נייר, עוד מעבורת בין שני המחנות."
"אני עצמי חציתי פעם את מחסום האמונה" אמר, "בגיל הנעורים התברר לי כי יהדות חילונית היא מצב כלאיים חסר שחר וחסר תקוה, לפחות בשבילי. התברר לי כי כל האמונות החילוניות שבהן דבקתי עד אז – ערכן כקליפת השום לעומת האמונה העמוקה האחת."