זית

הזית הוא אחד משבעת המינים שנתברכה בהם ארץ ישראל.

מרירותו

הזית הוא מר, כמאמר הגמרא: "אמרה יונה לפני הקב"ה: רבונו של עולם! יהיו מזונותי מרורין כזית ומסורין בידך ואל יהיו מתוקין כדבש ותלוין ביד בשר ודם", והוא רומז לבחינת החושך והמרירות שמצד הסטרא אחרא. לכן הזית משכיח לימוד של שבעים שנה, כי השכחה היא מעולם הקליפות.

ועל-ידי כתישת הזית, כלומר - אתכפיא סטרא-אחרא, מתגלה השמן, בחינת החכמה; עניין ההתבטלות לאלוקות.

שמן זית

שמן זית

בלשכת בית השמנים שבבית המקדש היו מונחים בקביעות חביות רבות שבהם יין ושמן זית. על פי תורת החסידות זה רומז על צירוף עניני היין הרומז על שמחה ועבודה בהתפעלות והתלהבות, ושמן זית - עבודה בביטול ובחשאי, שזהו ענינו של שמן זית שנמשך אחר התפילה בביטול ואינו מהבהב. למרות שהיו בה יין ושמן היא נקראת לשכת בית שמניא, כי עיקר ההדגשה היא ענין הביטול

כאשר חכמים מנו את אשר היה בלשכות בית המקדש, שכח רבי אליעזר בן יעקב מה היתה משמשת הלשכה הדרומית מזרחית, ואבא שאול אמר שבה היו נותנים יין ושמן והיא היתה נקראת לשכת בית השמנים. כאשר רבי אליעזר בן יעקב שכח למה שמשה הלשכה הרביעית בעזרה, אמר אבא שאול לשכת כהן גדול היתה. על פי הסברו של רבי לוי יצחק הוא אמר זאת לסגולה, שכן שמן זית היא סגולה לזכרון, וכן כהן גדול שהיא דרגה השווה לשמן, שכן כהן גדול נמשך בשמן. אבא שאול הוא ענין הזכרון, השם שאול רומז ליסוד, השם אבא רומז לחכמה, והשם אבא שאול היא בחינת יסוד אבא שביסוד, ולכן זכר מה היה בלשכות אלו. ושרשו היה ממנשה בן יוסף.