ריקוד חסידי
הריקוד החסידי הינו ריקוד שמח אותו רוקדים החסידים בזמני שמחה והתעוררות. מלבד שימושו של הריקוד כביטוי חיצוני לשמחת הלב, יש בו מטרות נוספות, והוא מסמל את שמחת הנפש וההתעלות של האדם מהענינים הארציים, והינתקותו מהאדמה בהתקרבות כלפי הבורא.
מהותו של הריקוד
על אף שמהותו של הריקוד הינו רגשי שמחה המתפרצים החוצה ומתבטאים בריקוד, חסידות חב"ד הכניסה תוכן מהותי והתאימה גם את הריקוד ה'ספונטאני' שיהיה מתאים לרוח החסידות.
אדמו"ר הריי"צ באחד ממכתביו[1] משווה את הריקוד החסידי לניגון החסידי, שבשניהם הכניסה תורת חב"ד תוכן עמוק, והפכה אותם לחלק מעבודת ה'. על פי ההדרכה של חסידות חב"ד, הריקוד של הרגלים צריך להיות תואם את רגשותיו הפנימיים של האדם, וככל שתגדל הבנתו כך תגדל גם שמחתו, ולכן בזמני שמחה והתעוררות בחצרות הקודש של רבותינו נשיאינו, מסופר שראשי הרוקדים היו דווקא זקני החסידים והמובחרים שבחבורה.
אדמו"ר הזקן מבאר[2] שהסיבה לכך שההדגשה בריקודים הוא ריקוד ברגליים, היות שהשמחה של האדם חודרת את כל מהותו, ומגיעה אפילו לרגליים. כלומר שכאשר האדם מתעורר בשמחה, הוא פועל שכל הגוף שלו כולל האברים הכי מגושמים יחושו גם הם את השמחה הפנימים בה הוא שרוי ויצאו בריקוד.
במקומות אחרים בחסידות מבואר[3], שענין הריקודים הוא להרגיל את הגוף להתאמץ בשביל דבר מצוה, וללמוד להינות מכך. וכן שבשעת הריקוד האדם קופץ ומנתק את עצמו מהאדמה, דבר המסמל את הינתקותו מהענינים הארציים והגשמיים, והתקרבותו לענינים רוחניים[4].
מעלת הריקוד
בדברי רבותינו נשיאינו מדובר רבות על מעלת הריקוד, עד שאמרו כי "חוט השדרה של חסיד הוא הרגש והיוקר בשלושה דברים, סיפור חסידי, ניגון חסידי, וריקוד דביקות בעיניים סגורות[5], ובמקום אחר מובא ש"ריקוד של אהבת אחים חסידי, מביא לפתיחת הלב, ליראת כבוד חסידי ולהשתוקקות ותקווה - החוט המשולש של עבודה שהשרישו רבותינו נשיאינו[6].
גם חסידים עסקו במעלת הריקוד, והיה מורגל בפיהם לדרוש את הפסוק "רגלי החיות כנגד כולם", שריקוד חסידי חי שקול כנגד הכל[7].
על המשפיע ר' שלמה חיים קסלמן מסופר שהיה מקפיד לקיים ריקוד חסידי בסיום כל התוועדות, והקפיד שכולם ישתתפו בו מתוך שימת דגש על החשיבות של הריקוד בחינוך החסידי.
לאחר האירוע הבריאותי בליל שמיני עצרת בשנת תשל"ח, הורה הרבי לחסידים לצאת בריקוד, הואיל והריקודים מוסיפים לו בבריאות.
זמני הריקוד
הריקוד החסידי יפה כוחו בכל עת ובכל זמן, אך ישנם זמנים מיוחדים המוקדשים לריקודי שמחה חסידיים, המרוממים את הנפש.
שמחת בית השואבה
| ערך מורחב – שמחת בית השואבה |
החל משנת תשמ"א, תיקן הרבי שבכל יום בחג הסוכות יקיימו ריקודי שמחה ברחובה של עיר וברוב עם, והתבטא שריקודים אלו קשורים עם הריקודים לקבלת פני משיח.
הרבי דורש להוסיף בכל לילה בשמחה על היום שלפניו הן בכמות הזמן והן באיכות הריקודים ובכמות הרוקדים, וכן לקיים ריקודים אלו במקומות נוספים יחד עם פרסום ההודעה שהנה זה משיח בא.
שמחת תורה
|
| ערך מורחב – שמחת תורה |
אדמו"ר הריי"צ הזהיר את החסידים בשם אביו: "את הארבעים ושמונה שעות של שמיני עצרת ושמחת תורה צריך לייקר, בכל רגע אפשר לשאוב אוצרות עם דליים וחביות בגשמיות וברוחניות, וזה - על ידי הריקודים"[8].
בשיחותיו של הרבי מבואר במקומות רבים שהריקודים בשמחת תורה הם דוקא עם ספר תורה מכוסה, וההדגשה היא על ריקודים ברגליים דווקא, היות והשמחה של שמחת תורה אינה על לימוד התורה, אלא שמחה על עצם נתינת התורה, ובזה כולם שווים.
מחול היחידות
|
| ערך מורחב – יחידות |
בשלושת הדורות הראשונים של חסידות חב"ד (אצל חסידי אדמו"ר הזקן[9] אדמו"ר האמצעי[10] ואדמו"ר הצמח צדק[11]) היה נהוג שכל מי שזכה להיכנס לרבי ליחידות, חבריו החסידים היו רוקדים איתו בשעת יציאתו. לריקוד זה היה ניגון מיוחד, והוא נקרא בשם "מחול היחידות" או "מחול הטהרה".
בעקבות רצונו של אדמו"ר הצמח צדק להחליש את המחלוקת בין המתנגדים לחסידים, ציווה לר' הלל מפאריטש להחליש את הענין, כדי לסייע בהשקטת המחלוקת ולא לתת להם עילה להמשיך את המחלוקת[12].
התוועדות חסידית
|
| ערך מורחב – התוועדות חסידית |
בימי קדם היה נהוג ריקוד מיוחד שהתקיים בסיומה של כל התוועדות, שהחסידים היו מורידים את החליפות שלהם, ויוצאים בריקוד בחולצות בלבד[13].
סעודת משיח
|
| ערך מורחב – סעודת משיח |
אדמו"ר הריי"צ הנהיג[14] שבסעודת משיח בחג אחרון של פסח ירקדו ריקוד מיוחד שיקרא בשם "משיח'ס טאנץ", והרבי ביאר שיש בכך שני פירושים[15], פירוש ראשון שריקוד זה הוא ריקוד שהחסידים רוקדים כהכנה לביאת משיח, ופירוש שני שזהו ריקוד עם משיח עצמו, שגם מלך המשיח משתתף בריקוד זה, והרבי הוסיף שהפירוש השני הוא הפירוש העיקרי[16]!
בנוסף, בליובאוויטש היה נהוג לקיים מעמד מיוחד של ריקוד חסידי באחרון של פסח, והיו מוכרים את הזכות להשתתף בריקוד כשהכסף שנאסף נתרם לטובת אחד המוסדות החב"דיים, ביניהם קופת בחורים שסייעה כספית לבחורים מעוטי יכולת שלמדו בישיבה.
סוגי ריקוד
רובם של ריקודי החסידים הינם במעגל - כתף אל כתף או יד ביד, דבר שנתחדש בימי הבעל שם טוב. בחסידות מוסבר[17] שהסיבה הרוחנית לכך היא מפני שהעיגול מסמל את האור המקיף שסובב את כל העולמות בשווה, וכך גם החסידים על ידי שהם רוקדים יחד בעיגול, ומשווים אחד את השני בלי חילוקי דרגות, הם ממשיכים עליהם את האור האלוקי הנעלה הזה, ומתאחדים איתו.
בדומה לכך מסביר אדמו"ר הצמח צדק[18] את דברי חז"ל "עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים", שכל סוגי הריקוד הם באופן של ריחוק וקירוב, כאשר הרוקדים לא מישירים מבט אחד לשני לאורך כל הריקוד, שזה מורה על סוג השפעה אלוקית שאינה קבועה ואינה באופן ישיר אלא לעיתים היא מוסתרת ובדרך אחוריים, לעומת זאת לעתיד לבוא ההשפעה האלוקית תהיה בדוגמת ריקוד ה'מחול' שבו הרוקדים בעיגול מישירים מבט אחד לשני, וכן הם מסודרים בצורת עיגול בדומה לאור המקיף.
הריקוד החב"די, מתאפיין בריקוד מתון ומחושב, שניכר בו רגש הלב של הרוקד. אדמו"ר הרש"ב התבטא פעם כשראה חסידים רוקדים בהתלהבות: "זהו ריקוד של לב, ה'יחידה ליחדך' של שמחת תורה... למרות שזו התלהבות 'קופצת', אך הכל בגדר של ריקוד חב"די. ריקוד חב"די בכל ההתלהבות והלהט שלא יהיה - הוא ריקוד חב"די".
בנוסף, בריקוד החב"די ניכר רגש הקירוב בין החסידים, כאשר הריקוד הוא באופן של כתף אל כתף, ולא כפי הנהוג בחצרות אחרות - ריקוד באופן שרק מחזיקים ידיים, ונותרים רחוקים אחד מהשני.
האפ קוזאק
|
| ערך מורחב – ניגון הופ קוזק |
הניגון הוֹפּ קוֹזַק הינו ניגון חב"די שמקורו בסבא משפולי, שהיה נוסע ממקום למקום באוקראינה ורוסיה הלבנה בכדי לאסוף כספים עבור פדיון שבויים וקירוב לב ישראל לאביהם שבשמים. בשעת מסעותיו היה שומע ניגונים של איכרי השדה וכשהיה מזהה ניגון מיוחד, היה לוקח אותו והופך אותו לניגון חסידי.
הניגון מתחיל במנגינה איטית ורגועה, וככל שמתקדם - מתגבר קצב המנגינה עד שהוא הופך לניגון קצבי וסוחף. אצל חסידי חב"ד נוהגים לנגן ניגון זה בחתונות ובמועדי שמחה כאשר בחלקו הראשון של הניגון החוגגים יושבים על הרצפה בעיגול גדול ומנגנים יחד את הניגון, וכאשר הניגון הופך לניגון קצבי מתרומים כולם ופורצים במחול במעגלים מהירים סביב רחבת הריקודים.
ריקוד תחיית המתים
ריקוד 'תחיית המתים' הוא מעין הצגה פנטומימית עם ניגון חסיד מיוחד הקרוי בשם זה, בה שני 'שחקנים' מציגים סיפור של חסידים השותים ביחד 'לחיים', רבים ביניהם על בקבוק השאריות של המשקה שנשאר בבקבוק עד שאחד מהם אחד נופל על הרצפה ללא רוח חים, כאשר הרקדן השני מנסה להשיב את רוחו אליו. שלב זה תלוי ביצירתיות של השחקנים, ומידי פעם נוספים מוטיבים שונים להצגת-ריקוד זה, כשברקע מתנגנת מנגינה איטית. בסופו של דבר בעקבות מאמציו של בן זוגו, החסיד שנשכב על הרצפה 'מתעורר' לחיים, ואז השניים פורצים בריקוד חסידי הסוחף את כל הקהל כשהתזמורת מגבירה את קצב הנגינה.
קול'ע
|
| ערך מורחב – קול'ע |
בעיתות שמחה מיוחדים נוהגים החסידים להתהפך על הרצפה באופן שהראש למטה והרגליים למעלה, ובכך מבטאים את השמחה שחודרת בכל הגוף באופן שהראש והרגל שווים, מבלי להתחשב בהבדלי המעמדות בין חסיד אחד למשנהו.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- לקט פתגמים העוסקים בריקוד החסידי - אתר צעירי חב"ד
- נעליים קרועות בגן עדן
בתוך קובץ בהוצאת ועד חיילי בית דוד תשרי תשע"ז
הערות שוליים
- ↑ אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק ד' עמוד רצ.
- ↑ נסמן בשיחת שבת פרשת שמיני תשט"ז.
- ↑ מאמר הרבי, שמחת תורת תשי"ב, שבת פרשת בראשית תשכ"א.
- ↑ שיחת ב' כסלו תשי"ד.
- ↑ ספר המאמרים תש"ט עמוד 171.
- ↑ ספר השיחות תש"א עמוד 96.
- ↑ שבועון כפר חב"ד גליון 530.
- ↑ ספר המנהגים, שמיני עצרת
- ↑ רשימת שמעון הכופר.
- ↑ ספר התולדות אדמו"ר הזקן.
- ↑ "כן משפט הימים ההם, אשר כל הזוכה להיות אצל אדמו"ר ביחידות הנה בצאתו מהקודש יוצא במחול" - רשימת אחד מחסידי אדמו"ר הצ"צ ב"התמים" חוברת ב ע' קכד (קכג, ב). וראו שיחת שבת חול המועד סוכות תש"ו.
- ↑ מרשימת הרב אליהו יאכיל סימפסון.
- ↑ ראו שיחת שושן פורים תשי"ד ושיחת שבת פרשת עקב תשט"ז.
- ↑ שיחת אחרון של פסח תרצ"ה בסופה (ספר המאמרים תשי"א ע' 247).
- ↑ שיחת אחרון של פסח תשי"ב, תורתם מנחם עמוד קנז.
- ↑ שיחת אחרון של פסח תשי"ב, תורתם מנחם עמוד קנח.
- ↑ הוספות לכתר שם טוב, עמוד תטז, שיחת שבת פרשת ואתחנן תש"ל.
- ↑ ספר הליקוטים דא"ח ערך 'ריקוד'.