המגיד מקוזניץ'
רבי ישראל הופשטיין מקוז'ניץ' (תצ"ז - י"ד בתשרי תקע"ה) היה מייסד חסידות קוז'ניץ, מתלמידי המגיד ממזריטש ורבי אלימלך מליז'נסק. ידוע בכינוי המגיד מקוז'ניץ (ביידיש: דער קאז'ניצער מגיד).
תולדות חיים
אודות לידתו מסופר כי תלמידיו של הבעל שם טוב ישבו עמו יחד בסעודת שבת, כשבאמצע הסעודה הצטחק הבעל שם טוב בקול רם, כך שלוש פעמים. לשאלת החבריא נסע איתם הבעל שם טוב במוצאי שבת לאפטא, שם פגשו יהודי בשם רבי שבתי כורך ספרים, עני מרוד. באחד מערבי השבתות גילו הוא ואשתו כי אין להם די ממון לערוך את סעודת השבת. הוא הלך בעיצבון לבית המדרש, אך אשתו אמרה לנקות את הבית לכל הפחות, ואז מצאה כפתור זהב. היא קנתה את מצרכי השבת ביד רחבה. כשחזר בעלה מבית המדרש, וגילה את הנס שנעשה, נתמלא בשמחה גדולה עד מאוד, ובאמצע הסעודה נפנו לרקידה של שמחה, הוא ואשתו. כל הפמליא של מעלה באו לראות את היהודי שמח באמת ובתמים לכבוד הקב"ה, והשמחה היתה רבה, ולכן נצטחק הבעל שם טוב. בשכר זה בירכם כי יזכו לבן זכר אותו יקראו על שמו - ישראל, וכעבור שנה נולד להם המגיד מקוז'ניץ.
מכיון שנולד לאביו לעת זקנותו הוא היה חלש מאוד כל ימיו, ובשנותיו המבוגרים יותר נאלץ לשכב במיטב רוב היום מרוב חולשתו. אך בעת התפילה היה מתעורר כבחור צעיר ומתפלל בקול רם ובהתלהבות.
הנהגתו
היה ידוע בלמדנותו המופלגת ובגאנותו האדירה בנגלה ובנסתר עד כדי כך שלפני שהגיע למגיד ממזריטש, למד שמונה מאות ספרי קבלה על בוריים, ובהייתו מלומד בניסים ובמופתים אדיר ובעל רוח הקודש גלויה בדרגה גבוהה מאד שפעל ישועות ונפלאות. למד בישיבתו של רבי שמואל שמעלקא מניקלשבורג, ובעקבותיו נתקרב למגיד ממזריטש. אחרי פטירתו קיבל את מרותו של רבי אלימלך מליז'נסק.
הוא הקפיד מאוד כי לימודו יהיה תם וישר ללא סברות שאינן נכונות. כאשר רבי יעקב יצחק מפרשיסחא ניסה להפריך את אחד מחידושיו בפלפוליו, הוא אמר כי חידושיו הם כולם אמת ואין בהם אף נקודה אחת שאינה של אמת, ולכן אם מפריכים את חידושיו נשארת מתיבת "אמת" רק האותיות "מת", והיא סכנה למי שמפריך אותם.
נתן הסכמה לספר אור הגנוז לצדיקים, ספר הנועד לבאר את ספר התניא. ולפי מסורת החסידים הוא קיבל את פני אדמו"ר הזקן בבואו למגיד ממזריטש.
גילף את עצי החיים בהם נכרך ספר התורה של הרבי.
לקריאה נוספת
נשיאי חב"ד ובני דורם עמ' 27.