פרשת ויקהל
פרשת ויקהל היא הפרשה העשירית בספר שמות (מפרק ל"ה פסוק א' עד פרק ל"ח פסוק כ').
בשנים מסויימות (בעיקר בשנים לא מעוברות) נקראת פרשה זו יחד עם פרשת פקודי. בקביעות כזו בסיום קריאת שתי הפרשיות יחד חותמים את קריאת ספר שמות, והקהל מכריז "חזק חזק ונתחזק" והבעל-קורא מכריז אחרי הקהל.
הפרשה בקצרה
- ראשון - הפרשה אוחזת בנקודת זמן של אחרי יום כיפור בו סלח הקב"ה לבני ישראל על חטא העגל, ומשה רבינו ירד מהר סיני כשהוא מביא עימו את הלוחות השניות, כפי שקראנו בסוף הפרשה הקודמת - פרשת כי תשא.
משה מקהיל את כל בני ישראל ומתחיל לומר להם את המצוות שקיבל מאלוקים. הוא מתחיל עם המצוה לנוח בשבת קודש ולא להדליק אש בשבת, וממשיך במצווה לתרום עבור הקמת המשכן, תיאור הקמת המשכן עצמו, כלי המשכן ובגדי הקודש של הכהנים.
- שני - בני ישראל מתנדבים מרצונם, ומביאים זהב, כסף, נחושת ושאר אבנים טובות עבור חושן המשפט (הנמצא על ליבו של הכהן), וכן תבלינים שונים ושמן.
- שלישי - משה נותן לבצלאל ואהליאב להתחיל את עבודת הקמת המשכן. בני ישראל ממשיכים להביא נדבות עבור המשכן, עד שהאחראים נמודיעים למשה כי יש להם יותר ממה שהם צריכים עבור כל הבניה. משה מודיע לעם ישראל להפסיק את התרומה כיון שיש מספיק לכל הנצרך.
- רביעי - הבונים והיוצרים ממשיכים בבניית המשכן עם החומרים שנתרמו, והבניה מתקדמת לפי ההנחיות שמשה רבינו קיבל בהר סיני. בעליה זו אנו קוראים על הכנת הוילונות והאבזמים.
- חמישי - בניית המשכן נמשכת, כולל הכנת הדפנות, וארון הקודש (בו מונחים לוחות הברית), המכסה לארון והפרוכת (המבדילה בין הקודש וקודש הקודשים).
- שישי - בצלאל מכין את מנורת הזהב וכליה. כאן הוא גם מכין את מזבח הקטורת, את שמן המשחה ואת הקטורת.
- שביעי - בצלאל מכין את המזבח עליו מוקרבים הקורבנות. הוא בונה את הכיור מנחושת, מהמראות של הנשים. בתחילה משה לא רצה להשתמש במראות כיון שהן סימלו את ההבל של התקשטות הנשים, אך הקב"ה החשיבן מאוד יותר מכל דבר אחר, כיון שעל ידן השתמשו הנשים להתייפות בפני בעליהן בעת העבדות הקשה במצרים. למרות שהכיור היה הכלי האחרון שנבנה, למעשה הוא הראשון בו משתמשים הכהנים מידי יום בתחילת עבודתם במשכן ובמקדש.
