יום הכיפורים

יום הכיפורים הוא יום בו מתכפרים עוונותיהם של בני ישראל. הוא נחוג ביום י' בתשרי מידי שנה. יום זה אסור באכילה, שתיה, רחיצה, סיכה ועוד.

ערב יום הכיפורים

בערב יום הכיפורים המנהג שהרבי מחלק לעקאח. עניינו הוא, שבאם נגזר ח"ו על האדם שיזדקק לבריות, יצא ידי חובה בבקשת ה'לעקאח'.

בשנת תשי"א סיפר הרבי, בשם אדמו"ר הריי"צ: הבעש"ט היה אומר שנתינת לעקאַח בערב יום הכיפורים הוא מנהג עתיק, ובעת נתינת הלעקאַח היה נוהג לומר "איך גיב דיר לעקאַח און דער אויבערשטער זאָל דיר געבן אַ גוט יאָר", ואאמו"ר (אדמו"ר מהורש"ב) היה מוסיף "אַ זיס יאָר"^[1]

לאחד מאנ"ש שנכנס לבקש לעקאַח במוצאי יום הכיפורים - אמר הרבי: עכשיו אין זה הזמן להענין דנתינת לעקאַח שבערב יום הכיפורים, אבל אף על פי כן (הרבי נתן לו חתיכת לעקאַח, ואמר) הא לך, "פּאַשען זיך"... על כל השנה.

לאלה מאנ"ש שלא הספיקו לקבל "לעקאַח" בערב יום הכיפורים, נתן הרבי "לעקאַח" בהושענא רבה (או בשמיני עצרת), ובירכם בהנוסח דערב יום הכיפורים.

בערב יום הכיפורים תשמ"א, כאשר נסע הרבי למקוה, הודיע המזכיר ר' לייבל גרונר כי הרבי אמר לו שלא ימנעו איש מלגשת לקבלת לעקאח, שהתור יהי' רצוף ושלא יתערבו בעניניו, וכיון שזהו ערב יוהכ"פ שלא "ישחקו" עמו^[2].

ליל יום הכיפורים

לאחר תפילת ערבית, הנהיג הרבי לומר את כל ספר התהילים מתחילתו ועד סופו.

הפעם הראשונה בה הנהיג הרבי מנהג זה, היה בשנת תשי"א עוד קודם קבלת הנשיאות באופן רשמי, כאשר לאחר התפילה החל הרבי לומר את מזמורי התהילים ולהגביה את קולו בסיומם, כמנהג החזנים^[3].

בשנת תשי"ב, לא המתינו החסידים שהרבי ייגש בעצמו, וא' התמימים (ר' יואל כהן) ניגש לעמוד והחל לומד במהירות עצומה, על מנת לא 'לעכב' את הרבי, בהתחשב בעובדה שבמשך היום הרבי חילק לעקאח ובירך את תלמידי התמימים, ולא הספיק לטעום מאומה. כפי שתועד ביומנים, הרבי לא היה מרוצה מהנהגה זו, ולאחר שסיימו את אמירת התהילים ניגש הרבי בעצמו אל העמוד, וסיים כל מזמור ומזמור בקול-רם^[4] ^[5].

כפי הוראת אדמו"ר הריי"צ ^[6], יש לקבוע משמרות לאמירת תהילים בציבור במשך כל הלילה.

מוצאי יום הכיפורים

בעת הסעודה דמוצאי יום הכיפורים שנת תשי"א דיבר הרבי אודות המעלה דבעלי תשובה, והזכיר המאמר שהקב"ה אוהב רשעים. וסיים, שבמוצאי יום הכיפורים הכל מתוקן ומסודר ("אַלץ איז אין אָרדענונג").

בשנת תשכ"א הזכיר הרבי בשם אדמו"ר הריי"צ, שהורה שבמוצאי יום הכיפורים מתעסקים עכ"פ בדיבור בענין (עשיית) סוכה.

קישורים חיצונים

הערות שוליים

↑ תורת מנחם תשי"א
↑ יומן שנת הקהל תשמ"א
↑ ימי בראשית, עמ' 255.
↑ ראה אוצר מנהגי חב"ד אלול-תשרי, עמ' רי"ג.
↑ בשל"ה מסכת יומא מובא שזהו מנהג קדום, אך לא ידוע על קהילות שנהגו בזה בדורות האחרונים.
↑ מכתב כללי לתלמידי הישיבות, י"ג אלול תרצ"ז.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

[1] תורת מנחם תשי"א

[2] יומן שנת הקהל תשמ"א

[3] ימי בראשית, עמ' 255.

[4] ראה אוצר מנהגי חב"ד אלול-תשרי, עמ' רי"ג.

[5] בשל"ה מסכת יומא מובא שזהו מנהג קדום, אך לא ידוע על קהילות שנהגו בזה בדורות האחרונים.

[6] מכתב כללי לתלמידי הישיבות, י"ג אלול תרצ"ז.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]