פסח שני
פסח שני הוא חג החל ביום י"ד באייר. בזמן שבית המקדש קיים, ביום זה, כל מי שנאנס ולא יכול היה להקריב את קרבן פסח במועדו - י"ד בניסן, יכול להשלימו ולהקריבו ביום זה.
מקור המצווה
בשנת 2449 לבריאת העולם, ציינו בני ישראל את יום השנה הראשון ליציאתם ממצרים בי"ד בניסן והקריבו את קרבן הפסח. אותו יכלו להקריב רק אנשים הטהורים מטומאת מת. קבוצת אנשים קטנה שהייתה טמאת-מת באו למשה בתלונה: "למה נגרע?" לאור זאת פנה משה לה', אשר ענה לו בציווי חדש - אנשים שהיו טמאים או בדרך רחוקה בזמן הפסח הראשון, יכולים להקריב בחודש הבא - בי"ד באייר.
הלימוד מהיום
אדמו"ר הריי"צ כותב: פסח שני ענינו שאף פעם לא אבוד, יכולים תמיד לתקן, אפילו מי שהי' טמא, מי שהי' בדרך רחוקה, ואפילו "לכם", שהי' ברצונו, אף על פי כן יכולים לתקן[1].
יום זה מסמל את כוחה של התשובה, כל מצב בו יהודי נמצא, יכול לשוב. הרבי לומד מיום זה: בזמן הגלות צריך לזעוק ולתבוע מאת ה' את הגאולה, וכמו שנענו ישראל בזמנו, כך נענה גם עכשיו.
הלכות ומנהגי חב"ד לפסח שני
| " | פסח שני עניינו הוא - אין דבר "אבוד", תמיד ניתן לתקן. אפילו מי שהיה טמא, מי שהיה בדרך רחוקה. ואפילו "לכם", שזה היה ברצונו, מכל מקום אפשר לתקן. | " |
נוהגים לאכול מצה בסעודת יום י"ד באייר, הרבי הדגיש שהמנהג הפשוט הוא לאכול מצה בליל ט"ו באייר, זכר לאכילת הפסח שנעשה בלילה.
אין אומרים תחנון, בתפילת מנחה של י"ג אייר עדיין אומרים תחנון.
מתקנות הרבי ליום זה: א. יש לעורר ולהרעיש אצל כל בני ישראל שבכל מקום ומקום, שינצלו הנתינת-כח דפסח שני - שמורה ונותן כח לתקן כל עניני העבודה בתורה ומצות.
ב. בשנת תנש"א אמר הרבי: יעשה כל אחד ואחת חשבון צדק בנפשו מכל הענינים שהיה יכול להשלים מפסח שני בשנת תש"נ עד לערב פסח שני בשנה זו, וישלים זאת בהקדם האפשרי.
ג. הנתינת-כח דפסח שני לתקן ולהשלים העבר, היא נוסף על הנוגע לעבר בסמיכות זמן, ימים, שבועות וחדשים האחרונים, שנה האחרונה, וכיוצא בזה, היא גם בנוגע לכל העבר, מאז שנעשה בר-מצוה, ואפילו לפני בר-מצוה.
ה. צריך להשתדל לתקן ולהשלים גם חסרון לגבי שלימות נעלית יותר, אשר, גם בהתבוננות קלה ושטחית בודאי יגיע כל אחד ואחת למסקנא שהיה יכול לעשות כמה וכמה ענינים בשלימות נעלית יותר. ההתבוננות צריכה להיות הן בנוגע לעבודתו בעצמו, והן בנוגע לפעולה עם הזולת, החל מבני ביתו, ואפילו לאחרי כמה וכמה שנים, שבניו ובנותיו הם לאחרי הגיל ד"חנוך לנער" עד כ"ד שנה, ויש להם בעצמם בנים ובנות. זה שייך גם לטף, שגם להם קל להסביר שכמה וכמה ענינים היו יכולים לעשות בשלימות נעלית יותר, עד שיתעוררו מעצמם לתקן ולהשלים באופן נעלה יותר.
ח. זה כולל ובמיוחד מורים ומדריכים, משפיעים, רבנים, וכו', בנוגע תלמידים שכבר גדלו ונעשו בעצמם מחנכים ומדריכים - יוכל למצוא דרכים להוסיף ולהשלים בהשפעתו שהיתה צריך להיות בשנים שלפני זה.
ט. ההוראה על דבר תיקון ושלימות עניני העבר צריכה להיות גם ובעיקר בהענין של אהבת ישראל - הן בנוגע לתיקון הענינים הבלתי-רצויים, ולהוסיף עוד יותר באהבת ישראל ואחדות ישראל, בהנהגה יומית במעשה בפועל.
י. כדאי ונכון שההתעוררות בכל הנ"ל תהיה בתחילה במעמד הציבור, "ברוב עם הדרת מלך", אשר, "איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק", מתוך אהבת ישראל ואחדות ישראל.
יב. בכל מקום יערכו התוועדות מיוחדת בימי סגולה שבין פסח שני לל"ג בעומר, ובימים הסמוכים שבה יעוררו אודות תיקון ושלימות כל עניני העבודה, מתוך שמחה וטוב לבב - בהתוועדות של שמחה.
קישורים חיצוניים
- הוראות הרבי לפסח שני באתר חב"ד אינפו.
- התוועדות עם הרבי, פסח שני תשמ"ז, בליווי כיתוביות בלשון הקודש
