מסכת מנחות

מסכת מנחות היא המסכת השנייה בסדר קדשים, הסדר החמישי במשנה. מלבד המשנה והתוספתא, יש על המסכת תלמוד בבלי, ואין עליה תלמוד ירושלמי. יש בה שלושה עשר פרקים אשר עוסקים בעיקר בדיני הקורבנות הבאים מהצומח וקרויים מנחות, בניגוד למסכת זבחים העוסקת בקורבנות הבאים מן החי. פרק רביעי במסכת זו עוסק בדרך אגב בציצית, תפילין, והלכות ספר תורה, ומזוזה.
בתלמוד בבלי יש למסכת זו 109 דפים.

מצוות מילה

במסכת^[1] מובא כי דוד המלך, כאשר הוא נכנס לבית המרחץ ושהה ללא מצוות, הוא התאונן על כך. אך כאשר נזכר בברית מילה שבבשרו, נתיישבה דעתו.

מכאן מוכיח הרבי, כי מלבד מעשה המילה, המילה היא גם כן מצווה תמידית ומתמשכת, שהיא - להיות מהול, ולכן אדם מהול הוא בקיום מצווה תמידי, ולכן נתיישבה דעתו של דוד המלך.^[2]