אניפולי
אניפולי[1] (באנגלית: 'Annopol[2], ברוסית: Аннополь, באוקראינית: Ганнопіль) הינה עיירה השוכנה בצידה הצפוני של מחוז חמלינצקי[3] שבאוקראינה, (בסמיכות לגבול בין מחוז חמילנצקי לגבול מחוז רובנו, שבצפון מערב אוקראינה)[4], בה פעל רבי זושא מאניפולי, ושם נטמנו גדולי מנהיגי החסידות, דוגמת המגיד ממעזריטש.
תולדות העיירה
העיירה הוקמה על בסיסה של התיישבות קיימת, והוכרזה כעיירה בשנת תקכ"א. למרות שההתיישבות בתחילתה היתה נוצרית-קתולית, עם השנים התחלפה אוכלסיית המקום, ובסביבות שנת ת"ר, הגיעה האוכלוסייה היהודית לכדי 1,800 משפחות יהודיות שהיו רוב תושבי העיירה, והתפרנסו ממפעל לייצור בד, ומעבודה חקלאית.
ההתיישבות בעיירה היתה מחולקת לשני צידי הנהר שחצה אותה[5], על פי המסורת החסידית, רבי זושא מאניפולי התגורר מצידו האחד של הנהר, ורבי יהודה לייב הכהן התגורר מצידה השני. כאשר קיבלו שני הצדיקים את ספר התניא, היתה זו שעת ערב, וכל אחד משני הצדיקים לא יכל לכלוא את התרגשותו מהקריאה בתכנים העמוקים של הספר, ויצא לכיוון ביתו של חברו על מנת לחלוק עימו את התפעלותו, וכך נפגשו על אם הדרך, והחלו לרקוד בשמחה[6].
תושביה היהודים של העיירה היו בעלי אמונה תמימה, ומרוב אמונתם לא היו מחזיקים רופא בעיירה, וכאשר אחד התושבים היה נחלה היו התושבים מתפללים בעבורו עד שהיה מבריא[7].
תולדות העיירה בהיסטוריה החסידית
עוד בזמן נשיאותו של המגיד ממעזריטש התיישב רבי זושא בעיר אניפולי, והחל להנהיג שם את החסידים שנקבצו אליו. הוא היה ביחסי ידידות קרובים עם רב העיר, ובזמנים בהם לא נדד בין עיירות רוסיה ואוקראינה, ישב בעיר והדריך את חסידיו בעבודת ה'.
כאשר אדמו"ר הזקן חזר מאחד מביקוריו אצל המגיד ממעזריטש, האריך את הדרך ונסע לבקר באניפולי הסמוכה, שם הציג בפני רבי זושא את צורת האותיות החדשה שהורה לו רבם לתקן.
בערוב ימיו של המגיד ממעזריטש, בשנת תקל"ב, פרצה מגיפה קשה במעזריטש, והמגיד החל לנדוד, עד שרבי זושא סיכן את עצמו ולקח את המגיד לביתו, חרף התנגדותו של מושל המחוז שחשש מהתיישבותם של נתינים המגיעים מאזורים נגועים במחלות ובנגיפים בתחומו[8].
מלבד רבי זושא, התיישב בעיר זו גם רבי יהודה לייב הכהן, בעל הספר 'אור הגנוז', שעסק אף הוא בהנהגת החסידים.
בחודשים האחרונים לחייו של המגיד ממעזריטש, הגיעו תלמידיו לשהות לצידו, ובמשך תקופה התגוררו שם גדולי מנהיגי החסידות, דוגמת רבי אברהם המלאך, אדמו"ר הזקן, ועוד.
לאחר הסתלקותו של המגיד בי"ט כסלו, התעסקו תלמידיו יחד עם החברא קדישא של העיר בטהרת גופו ובקבורתו, והוא נטמן בבית העלמין של העיירה.
כאשר שלח אדמו"ר הזקן את ספר התניא לדפוס, הורה למדפיסים שנסעו לסלאוויטא (הסמוכה לאניפולי) לעבור דרך העיר, ולבקש את הסכמותיהם של רבי זושא ורבי יהודה לייב הכהן על הספר.
לצד ציונו של המגיד ממעזריטש, טמנו גם את רבי זושא ורבי יהודה לייב הכהן, רבי דוד סופר, והרב יקותיאל זלמן מרגליות - רבה של אניפולי. ברבות השנים הוקם על ידי הרב לייבל סורקיס אוהל גדול מעל כל מתחם הציונים הקדושים.
העיירה כיום
כיום פוקדים את העיירה מידי שנה אלפי מבקרים, המגיעים להתפלל ולהשתטח על הציונים הקדושים של אבות החסידות.
בשנת תשע"ב הושלמה בנייתו של מרכז הכנסת אורחים בסמיכות לציון, ביוזמת אגודת 'אהלי צדיקים - גדר אבות' בהנהלת הרב ישראל מאיר גבאי ובסיוע משפחת אדלשטיין, הכולל בית כנסת, מקוה, חדרי נוחיות, ומזון קל.
אישים בולטים
- רבי זושא מאניפולי - רב העיירה.
- רבי יהודה לייב הכהן - המגיד מישרים.
- הרב יקותיאל זלמן מרגליות - רב העיירה.
- הרב מנחם משולם נתן מרגליות.
קישורים חיצוניים
- גלויה מאניפולי גלריית תמונות מהעיירה הציורית
הערות שוליים
- ↑ ישנם עיירות רבות ברוסיה ובאוקראינה הנושאות שם זה, ערך זה עוסק בעיירה אניפולי החסידית.
- ↑ יש המאייתים Hannopil'.
- ↑ באוקראינית: Хмельницький.
- ↑ כארבעים קילומטר מזרחית לאוסטראה (עירו של המהרש"א, השל"ה, רבי מאיר מרגליות תלמיד הבעל שם טוב, ועוד), כארבעים קילומטר דרומית למעזריטש, וכמאה קילומטר מערבית לז'יטומיר.
- ↑ כיום שני צידי הנהר נחשבים לשני עיירות שונות, כאשר הצד הצפוני קרוי בשם אניפולי, והצד הדרומי נקרא בשם "היילניקי" (באוקראינית: Глинники , באנגלית: Hlynnyky).
- ↑ סופר בשם ר' איצ'ע דער מתמיד והובא בשמו בספר שיעורים בספר התניא של הרב יוסף ויינברג, לקריאת הסיפור באידיש, לקריאת הסיפור בעברית.
- ↑ רבי יהודה לוין, חסידים מספרים, עמוד 40, 'הפרופסור מאניפולי' (סיפור קיד).
- ↑ על פי המסורת החסידית, רבי זושא ניצל מעונש לאחרי שהבטיח למושל המחוז שבמשך שנה שלימה לא ימות אף אדם בכל אזור המחוז. נדפס בספר 'לב ישראל' של הרב ישראל גרוסמן עמוד 241.