ימי בין המצרים, שהם בין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב, נחשבים לימי דין. דיני אבל שונים נוהגים בימים אלו, - מלבד דיני האבל הקשורים לשעה באאב ולשבוע שחל בו, - ביניהם: איסור לישא נשים, ממעטים בשמחות, וכו'.

בשנת תשל"ה יצא הרבי בקריאה, להוסיף בימי בין המצרים בלימוד התורה, תפילה, ונתינת צדקה בציבור.[1]

בשנת תשל"ו עורר הרבי ללמוד בהלכות בית הבחירה בימי בין המצרים.[2]

בשנת תשמ"ו חזר הרבי ועורר שעל כל אחד להוסיף בענינים של "ציון במשפט תפדה", דהיינו: להוסיף בלימוד התורה ובפרט בענייני בית הבחירה, ובצדקה - הוספה בצדקה יותר מכדי הרגילות.

תשעת הימים

בשנת תשל"ה עורר הרבי לערוך סיומי מסכתות בתשעת הימים, ולצרף - בימי החול - נתינה לצדקה,[3] ובשנת תשנ"א הורה להמשיך בכך עד לט"ו באב ועד בכלל[4].

החומרות שנוהגים מתחילות מראש חודש אב ומנהג חב"ד הוא כמנהג האשכנזים ולא כמנהג הספרדים המחמירים רק בשבוע שחל בו תשעה באב.

הרבי עורר כמה פעמים ללמוד בימים אלו את הלכות בין המצרים ותשעה באב.

בתשעת הימים אסור ללבוש בגדים מכובסים שלא לבשו עדיין.

הרבי היה לובש את החולצות בערב ראש חודש ופושטו מייד באופן שהשרוול מתהפך לפנים וכך היה תולהו על הקולב לסימן שכבר לבשו, באם בשעת הפשטת החולצה השרוול לא התהפך, היה חוזר ולובשו ופושטו שוב.[5]

את לימודי החת"ת של ח' באב יש ללמוד לפני חצות היום. את החת"ת של ט' באב ללמוד מצהרי הצום. אבל, את שיעור הרמב"ם היומי של תשעה באב יש ללמוד רק מצאת הצום.[6]

הרבי כותב שהיות ומשיח נולד בתשעה באב ומזלו גובר הרי שמהדרים, באם אפשרי לקדש את הלבנה תיכף במוצאי תשעה באב, להראות את חוזק אמונתינו בביאת הגואל.

קישורים חיצונים

הערות שוליים

  1. שלשלת היחס עמ' (25)
  2. שלשלת היחס עמ' (26)
  3. שם.
  4. שיחת ש"פ דברים תנש"א
  5. מתוך רשימה של המשב"ק הרב חס"ד הלברשטם.
  6. הרבי.