יהודה קלמן מרלו
הרב יהודה קלמן מארלאו, נולד בי' באדר א' ה'תרצ"ב בפרנקפורט דמיין שבגרמניה. שימש כמרא דאתרא דקהילת קודש קראון הייטס במשך שנים, והנהיג את קהילתו ביד רמה. הוא היה מנושאי דגל האמונה ברבי מלך המשיח, וגם לאחר ג' תמוז המשיך ועודד את כל העוסקים והמפיצים את בשורת הגאולה והגואל. נפטר בכ' בסיוון תש"ס לאחר מחלה ארוכה וקשה כשהוא בגיל 68.
קורות חייו
הרב יהודה קלמן מארלאו נולד בי' באדר א' ה'תרצ"ב בפרנקפורט דמיין שבגרמניה, לאביו ר' אברהם יהושע מאלינובסקי, שהיה בנו של ר' ברוך קלמן מלינובסקי שמסר שיעורים בבית מדרשו של הרב ברויער, ולאמו מרת רחל שהייתה נצר לשושלת רבנים מפורסמת שתחילתה בגאון רבי העשל, אב בית הדין של קהילת קראקא (עליו כתב החיד"א[1] ש"רבו כמו רבו רבנים וגאונים יוצאי חלציו קדושים אשר בארץ החיים המה, ויבדלו החיים רבני גאוני הדור, נכבדיו וקרוביו - יהיה שם לעולם, כן יהי רצון"). אביה היה ר' יהודה זעליג מישעלוברסקי, ואמה מרת לאה למשפחת שיינקל.
בארצות הברית
לאחר עליית המפלגה הנאצית בראשות היטלר ימ"ש לשלטון, הפכה השהות בגרמניה לבלתי נסבלת, ובשנת תרח"צ היגרה המשפחה לארצות הברית והתיישבה בנוארק שבניו ג'רסי, שם קיצרה את שם המשפחה למארלאו.
בתקופה זו העדיף אביו לעסוק בעבודות בזויות וקשות ובלבד שישמור על קדושת השבת, ימים קשים עברו על הבן הקטן, בן השש, שמפעם לפעם אף רעב ללחם. אך למרות מצבם הכספי הקשה, שלחו ההורים את בנם הצעיר ללמוד בישיבת 'תורה ודעת'. בנוארק היה גר החסיד ר' דוד שטאקהאמער שהיה חותנם של הרב מרדכי מענטליק והרב משה פנחס כץ. הנהגת חסידים אלה פעלה על לבו של יהודה קלמן שילך ללמוד בתומכי תמימים, אז גם נוצר הקשר הראשון עם חסידות חב"ד באמצעות הרב שלום דובער גורדון, אברך חב"די שהיגר לארצות הברית שנים ספורות קודם לכן עם אביו החסיד ר' יוחנן גורדון, והחל להפיץ את תורת החסידות במוסדות החינוך היהודיים.
אביו, ר' אברהם יהושע, למרות שלא נמנה על עדת החסידים, אהד מאוד את דרכי החסידים, וכאשר הגיע אדמו"ר הריי"צ לארצות הברית, נסע יחד עם החסידים להתוועדות של הרבי.
במהלך השנים השתתף ר' אברהם יהושע כמה פעמים בהתוועדויות הרבי הריי"צ, ואף היה פעמיים ביחידות אצל הרבי. לעיתים צירף אליו את בנו, שכבר היה לבחור צעיר, שיתבשם מהאווירה החסידית השוררת בחצר הרבי. מאחר והבחורים הצעירים לא הורשו להשתתף בהתוועדויות, נאלץ יהודה קלמן הצעיר להסתתר במהלך ההתוועדות, בהגיעו לגיל מצוות ביקש אביו להכניסו ליחידות, אלא שבאותה תקופה חלה הרבי הריי"צ ורק בודדים הורשו להכנס אליו ליחידות.
בשבת קודש י' בשבט תש"י שהה בנוארק, שם השיגה אותו השמועה על הסתלקות אדמו"ר הריי"צ. הוא מיהר לבית חיינו והשתתף בלוויה הגדולה שהתקיימה למחרת.
בתומכי תמימים
בתקופה שלאחר הסתלקות אדמו"ר הריי"צ עבר ללמוד בישיבת תומכי תמימים בניו-יורק, ומפעם לפעם היה מגיע לחצרות קודשנו, ומשתתף בהתוועדויות של הרבי[2].
באחת השנים, כאשר נכנס לרגל יום הולדתו ליחידות אצל הרבי, שאלו הרבי איזה מסכת הוא לומד. לאחר שהשיב שהוא לומד מסכת גיטין, אותה למדו באותה שנה בסדרי הישיבה, שאלו הרבי כיצד הוא לומד. כאשר השיב שהוא לומד את הגמרא עם פירוש רש"י, תוספות ומפרשים - שאלו הרבי ומה בנוגע לפוסקים? מאז אותה יחידות החל להניח דגש מיוחד על לימוד פסקי דינים הנוגעים למסכת הנלמדת בישיבה.
באותן שנים למד הרב מארלאוו בישיבת תומכי תמימים המרכזית ב-770[3]. בגיל צעיר קיבל כבר הסמכה לרבנות מראשי ישיבת תומכי תמימים המרכזית.
בסעודת אחרון של פסח תשח"י, פנה אליו הרבי בשמו הפרטי, שאלו אם שתה את ארבעת הכוסות, ומזג לו מקנקן היין שעל שולחנו הטהור.
חתונתו
בד' אדר שנת תשי"ט התחתן עם מרת חיה לבית משפחת רייכער, כשבחופתו סידר קידושין הרבי שליט"א. אמה של זוגתו נרצחה על ידי הנצאים ימ"ש במחנות ההשמדה באירופה, וזוגתו ניצלה בנס והיגרה לארצות הברית, שם התקבלה בביתם של משפחת בעקער.
לאחר החתונה עבד הרב כמחנך בליובאוויטשער ישיבה. גם כאשר עול הפרנסה הוטל על צווארו, לא פסק לרגע מלימוד התורה. בשעות הבוקר היה מלמד בישיבה, ועם סיום הלימודים היה הולך לבית הכנסת ומתיישב ללמוד בשקידה והתמדה. רק בשעות הלילה המאוחרות היה חוזר לביתו.
באותה עת שימש כרבה של קראון הייטס הרב זלמן שמעון דבורקין, שדיבר בעיקר באידיש ולא שלט היטב בשפה האנגלית. בעלי תשובה שהצטרפו לקהילה ודיברו רק בשפה האנגלית, לא יכלו לתקשר עם רבה של הקהילה והעדיפו לשאול את הרב מארלאו ששלט היטב בשפה האנגלית. הרב מארלאו, שלא רצה להורות הלכה בפני רבו, היה נוהג שלא להשיב ישירות לשואלים, אלא היה פותח לפניהם את השולחן ערוך בסימן העוסק באותו נושא, ולומד איתם את אותו סימן עד שהם הבינו מה השולחן ערוך פוסק במקרה כזה.
האירוע בסוכת בית חיינו
בחג הסוכות תש"ל, בעת התוועדות הרבי בסוכה של 770, עודד הרבי את השירה בחוזקה והקהל הרב רקד על מקומו בהתלהבות רבה. מעוצמת הריקודים, קרסה אחת הפירמידות ומחצה את רגלו של הרב מארלאו. למרות הכאב העצום, התאפק הרב ולא הוציא הגה מפיו, כדי לא להפריע למהלך ההתוועדות. ועד המסדר חש למקום והחל לפנות הצידה את הנוכחים, בנסותו להזיז גם את הרב שבנתיים נשכב על הרצפה, אלא שאז הבחינו ברגלו הרמוסה תחת קרשי הפרמידה. בנתיים הופסקה השירה, פניו של הרבי הרצינו והוא הביט כל העת למוקד ההתרחשות.
לאחר מאמצים מרובים הצליחו לחלץ את הרב, והוא הובהל לבית רפואה, שם אושפז מיד וקיבל טיפול חירום. ששה חודשים הייתה רגלו נתונה בגבס, ומספרים שהרבי היה מעורב בכל שלבי הטיפול השונים.
הבחירות לרבנות בשכונת קראון הייטס
במוצאי שבת קודש י"ז אדר תשמ"ה נפטר רבה של שכונת קראון הייטס הרב זלמן שמעון דבורקין. קצת יותר משנה אחר כך נערכו בחירות בהם בחרו תושבי השכונה בשלושת הרבנים: הרב יהודה קלמן מארלאו, הרב דוד חנזין והרב אברהם אזדבא. הרב מארלאו נבחר ברוב של למעלה משמונה מאות מתוך אלף בעלי זכות בחירה. מכיון שהרבי מלך המשיח הורה לרב חנזין להישאר בארץ הקודש, התקיימו בחירות נוספות שבהם נבחר הרב יוסף אברהם הלר כרב שלישי.
תהליך בחירת הרבנים לווה במעורבות אישית של הרבי, וכאשר עסקנים מסויימים ניסו להפריע לתהליך הבחירות, התבטא הרבי בלשון יוצאת דופן[4]: "כשראיתי את מצב הדברים - לא היתה לי ברירה אלא לפנות מכל עיסוקי ולהניחם הצדה, ולדאוג שכל הנושא של בחירת ומינוי רבנים יתנהל על פי השולחן ערוך".
בשיחה אחרת[5] קרא הרבי על רבני השכונה את מאמר חכמינו זכרונם לברכה: "ירובעל בדורו כמשה בדורו . . יפתח בדורו כשמואל בדורו . . נתמנה פרנסה על הציבור הרי הוא כאביר שבאבירים . . אין לך לילך אלא אצל שופט שבימיך".
מפיץ בשורת הגאולה
חיות מיוחדת היתה לרב מרלאו בכל עניני גאולה ומשיח, ובפרט בנושא זהות מלך המשיח. הרב ניצל כל הזדמנות לעודד את הפעילות בנושאים אלו, ואף הוא עצמו השתתף בפעולות אלו.
בב' ניסן תשנ"ה, הגיע לראשונה בחייו לארץ הקודש, להשתתף בכנס הרבבה שנערך ביד אליהו בתל אביב. נאומו ארך שלוש דקות בלבד, אולם לא היה צריך ליותר מכך. המילים מדברות בעד עצמן:
"כל הרבנים והנאספים נתאספו כאן הערב כדי לחזק את האמונה במשיח ובכך שהמשיח נמצא איתנו. זכיתי לייצג את קהילת קראון הייטס - "כאן צוה ה' את הברכה", אשר כל אנשים נמצאים כאן ברוחם, ומשתתפים יחד עם כל הנאספים ב"ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה", ולייצג את כל אלו המכריזים וצועקים "עד מתי"".
"חשוב לציין שהיום, עברו כבר עשרה חודשים בהם אנו נמצאים במצב המדגיש יותר את הזעקה "עד מתי", והעיקר שמסיימין בטוב - היום מלאו שבע שנים שלימות מאז שהרבי מלך המשיח הודיע לנו אודות הכרזת "יחי". אני מייצג כאמור את קהילת קראון הייטס המכריזים הכרזה זו כאן בארץ הקודש: יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד".
יצויין כי הרב מארלאוו היה מרבני חב"ד שפסקו פסק דין תורה, שאסור לכתוב על הרבי מלך המשיח שליט"א תוארים של היפך החיים.
פטירתו
לאחרי תשרי תש"ס התגלה גידול מוחי אצל הרב מארלאו, ובמשך 7 חודשים סבל, אף הוסיפו לו את השם 'חיים'.
נפטר בליל שישי, כ' בסיוון תש"ס. בהלוויתו השתתפו כל תושבי שכונת קראון הייטס, ורבנים מרחבי העולם.
קישורים חיצונים
הערות שוליים
- ↑ בספרו 'שם הגדולים'.
- ↑ בהזדמנות סיפר הרב מארלאוו כי זכה להשתתף בהתוועדות י"ב בתמוז תשי"ג, שבסיומה עמד הרבי וחילק ׳משקה׳ לכל המשתתפים, כאשר לכל אחד אומר הרבי עניינים השייכים לעתיד. כאשר הרב מארלאוו עבר ליד הרבי, עיכב אותו הרבי זמן ארוך ביותר לפי-ערך, ואמר לו כמה וכמה עניינים הנוגעים לעתיד. לא את הכל הצליח הרב מארלאוו לשמוע, מפאת הרעש העצום ששרר בבית המדרש, אולם מילים אלו שמע ונחקקו בזכרונו: "נהנין ממנו עצה ותושיה".
- ↑ באחת הלילות שאל הרבי להרב יהודה לייב גרונר מדוע המנורות בבית המדרש דלוקים עד שעות הלילה המאוחרות. הרב גרונר סיפר לרבי שהרב מארלאוו עדיין יושב שם ומעיין בספרי הפוסקים, והרבי ביקשו שילך ויכבה את כל המנורות, מלבד המנורה שמעל מושבו של התלמיד המתמיד. הרב מארלאוו, שהיה שקוע בתלמודו, לא חש כלל בכניסתו של הרב גרונר לבית המדרש, ולא שם לב שכל האורות כבים בזה אחר זה. (הרב נחמן שפירא מפי הרב יהודה לייב גרונר).
- ↑ בשיחת שבת פרשת מטות מסעי תשמ"ו.
- ↑ שבת פרשת משפטים תשמ"ז.