רעותא דליבא

רעותא דליבא הוא כינוי לאהבה עצמית הפועלת על הלב ועל מעשי האוהב, לאהבה זו מספר דרגות כשהנעלית שבה מתוארת בחסידות כעצם הנשמה דרכה ניתן לתפוס בעצמות אין סוף ברוך הוא.

הרצון

הרצון קיים בדרגה הנמוכה ברעותא דליבא המיוחסת לאהבה ויראה שכליים, בשונה מהדרגה הגבוהה המקבילה לעצם הנשמה.

הרצון הוא כוח מניע, 'רעותא דליבא' הוא רצון אמיתי העולה מפנימיות הלב. הוא מתגלה כתוצאה מהתבוננות מעמיקה באלוקות ומבטא השתוקקות אמיתית לדבקות ולפנימיות.

אהבת רעותא דליבא

סוג אהבת ה' המכונה רעותא דליבא הינו אהבה שמקורה בהתבוננות היוצרת אהבה ויראה שכליים, פירושם המילולי של צמד המילים 'רעותא דליבא' הוא רצון הלב, הטעם לשם זה הוא כדי להורות על התשוקה והרצון הפנימי של הלב הטמונים באהבה זו ועל המשכת האהבה מההתבוננות השכלית ללב ולמעשה (דוקא דרך הלב ניתן לפעול על המעשה משום שהלב הינו אבר חומרי אך נחשב פנימי למעשים), המשכת האהבה יכולה להתבצע ולהשפיע על קיום המצוות של האוהב גם כשהיא אינה בהתגלות אצלו אלא רק בליבו. הכינוי הוא בשפה הארמית כדי להורות על המשכת ההבנה שבמוח אל הלב הנפעלת על ידי האהבה בדומה לתרגום שמוריד מונח לשפות זרות.

פנימיות וחיצוניות באהבה ויראה שכליים

באהבת רעותא דליבא קיימים מספר דרגות המחולקות בכללות לפנימיות ולחיצוניות, בספר התניא מובאת האהבה בפרקים י"ז ול"ט באופנים שונים כשאדמו"ר הזקן מציין בפרק ל"ט לביאורו בפרק י"ז, הרבי מבאר שאין בכך סתירה, ומצד החילוק המהותי בתכני הפרקים והלימוד שמביא אדמו"ר הזקן ביניהם, האהבה אודותיה מדובר בפרק י"ז הינה אהבה (הנוצרת לאחר התבוננות אך) לא גלויה מעבר למוח וללב, האהבה אודותיה מדובר בפרק ל"ט הינה אהבה גלויה, הרבי עורך קל וחומר בהסבר דברי אדמוה"ז שאם האהבה המסותרת מכונה בכינוי רעותא דליבא ודאי שהאהבה הגלויה נקראת רעותא דליבא, אף שמדובר באהבה ויראה שכליים ניתן לכנותם בכינוי רעותא דליבא על המשכתם ללב ופעולתם על קיום מעשי האוהב.

אהבה ויראה שלמעלה מטעם ודעת

הדרגה הנעלית ברעותא דליבא היא אהבה ויראה שלמעלה מטעם ודעת, סוג זה של אהבה ויראה מאופיין כמונח עצמי ופנימי שלא נוצר על ידי התבוננות שכלית כלשהי, מקורה של האהבה נובע מהקשר העצמי של הנשמה עם הקב"ה, קשר זה מכונה עצם הנשמה. המעלה שבדרגה זו היא השגה עצמית המושגת על ידה, בשונה מהדרגה הנמוכה ברעותא דליבא ובשונה משאר סוגי האהבות המוסברים בחסידות, כלל סוגי האהבות מגיעות רק בדרגות של גילויים, אהבה זו מגיעה בעצמות, כך מסבירים בחסידות את דברי הזוהר שרק באהבת רעותא דליבא ניתן לתפוס את עצמות, הרבי ממשיל אהבה זו לאהבת ילד הצועק אל אביו ומעורר בכך את אהבתם העצמית. באהבה זו הכוונה בכינוי רעותא דליבא היא פחות למונח רעותא ולרצון, אלא ללב, מכיוון שהדרגה הפנימית של אהבה לא תופסת מקום בשונה מהרצון שמתאר דרגה מסויימת בלב.