היתר מכירה
היתר מכירה הוא היתר הלכתי לעבוד באדמה בשמיטה, על ידי מכירת הקרקעות לגוי. ההיתר הוביל סביבו פולמוס הלכתי נרחב, שנגדו נטען שהוא מוביל לביטול מצווה, וכן שאסור למכור קרקעות מצד איסור "לא תחנם". מנגד התומכים בהיתר טוענים שמצינו מספר מקרים בהם חכמים נתנו לעשות "הערמה" שעל ידה מבטלים מצוות עשה[1], וכן שאיסור "לא תחנם" חל רק במכירת קרקע לעובדי עבודה זרה.
הפולמוס הוצת לראשונה בשנת תרמ"ט, כאשר הופעל לחץ על החקלאים במושבות היהודיות מצד פקידי הברון רוטשילד לעבוד בשמיטה. הרבנים שהתירו לעבוד היו הרב מוהליבר והרב אליאשברג. מנגד רבי שמואל סלנט והמהרי"ל דיסקין התנגדו לו בכל תוקף. כהיום רוב המתירים הם בעיקר רבנים מהציבור הדתי לאומי, והמתנגדים מהציבור החרדי.
בארץ ישראל פועלת קרן השביעית, התומכת בחקלאים השומרים שמיטה, ללא הסתמכות על ההיתר.
דעת הרבי[עריכה | עריכת קוד מקור]
הרבי התנגד להיתר בכל תוקף[2]. לרב מסוים שפורסם בשמו שהתיר להשתמש ב"היתר מכירה", שלח הרבי מכתב בו הוא מברר האם יש אמת בדברים שנאמרו בשמו[3]. לרב שלמה יוסף זווין שכתב בספרו את דעת רבי ישראל יהושע מקוטנא המתיר את ההיתר, הפנה הרבי לאחת מחוברותיו של הרב קלמן כהנא, בו הוא מפריך את דבריו של האדמו"ר מקוטנא[4].
במכתב לרב שלמה גורן, כתב הרבי את הבעייה שבהיתר:"לא מצאתי (ולא בספרים אחרים שראיתי) תירוץ השאלה: מצב הבטחוני של ארצנו הקדושה ועניני הביטחון (פיקוח נפש) עושים ענין מכירת הקרקע (ולאינו יהודי – בפרט) – לעוד גרוע יותר מערמה.". בהמשך המכתב הציע הרבי במקום זאת, להפקיר את היבול[5].
עם זאת הרבי הורה שמכיוון שיש רבים שמשתמשים בהיתר, יש למצוא דרך כיצד לבסס אותו מבחינה הלכתית[6].
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- קרבה שנת השבע, מתוך התקשרות, גיליון מס' 682, באתר חב"ד.