קרבנות הנשיאים
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית. | |||
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים. |
קרבנות הנשיאים היו קרבנות מיוחדים שהקריבו נשיאי שבטי ישראל בעת חנוכת המשכן במדבר.
רקע
לאחר בניית המשכן בשנה השניה ליציאת בני ישראל ממצרים (ב'תמ"ט), בעת חנוכת המשכן, הקריבו נשיאי השבטים קרבנות, ונתנו מתנות לעבודת הלווים. קרבנות הנשיאים הוקרבו בתחילת חודש ניסן החל מא' בניסן ועד י"ב בניסן.
תחילה התנדבו הנשיאים כקבוצה שש עגלות עבור נשיאת המשכן, ואיתן 12 פרים למשוך את העגלות. העגלות חולקו לבני גרשון ומררי. ולאחר מכן הקריבו הנשיאים במשך 12 יום קרבנות, ונתנו מתנות למשכן כל נשיא ביום נפרד. קרבנות הנשיאים ומתנותיהם היו זהים[1]:
קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה. כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת. פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ אֶחָד בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה. שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת. וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה
— פרשת נשא, ספר במדבר, פרק ז'
הקרבת קרבנות הנשיאים היתה תוך שנים עשר יום רצופים, כולל בשבת בהוראת שעה.
קריאת פרשת קרבנות הנשיאים בימי החנוכה
בכל יום מימי חג החנוכה וכן בשבתות החלות הימי החנוכה קוראים בתורה בפרשת קרבנות הנשיאים.
הסיבה לכך היא מפני שבכ"ה בכסלו (בשנת ב'ת"נ) הסתיימה מלאכת הכנת משכן העדות וכליו כדבר ה' בידי משה רבינו.
אמירת פרשת קרבנות הנשיאים בחודש ניסן
ערך מורחב – אמירת הנשיא בחודש ניסן |
לזכר כך, נוהגים מראש חודש ניסן ואילך לקרוא פרשת הנשיא שהקריב בו ביום וביום י"ג ניסן פרשת בהעלותך עד "כן עשה את המנורה" שהוא נגד שבט לוי[2].
קישורים חיצוניים
- מן המעיין: קרבנות הנשיאים שיחת השבוע גיליון 1587
- למה מרמזים קרבנות הנשיאים? שיחה של הרבי, באתר חב"ד אור אין סוף
- הרב יוסף קרסיק, קרבנות הנשיאים - מבט לעומק
הערות שוליים
- ↑ התורה חוזרת על הקרבנות 12 פעמים, כמבואר במדרש שכל שבט אמנם הקריב את אותו קרבן, אך לכל שבט היתה כוונה והמשכה מיוחדת לקרבנותיו. נתבאר בהוספות ללקו"ש חלק ב' עמ' 532 ובכ"מ.
- ↑ שו"ע אדה"ז או"ח תכט, טו.