משתמש:ליקוטי דיבורים/תהלים ס"ז

פסוקי המזמור:תהלים ס"ז לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת
א לַמְנַצֵּח בִּנְגִינֹת מִזְמוֹר שִׁיר: ב אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה: ג לָדַעַת בָּאָרֶץ דַּרְכֶּךָ בְּכָל גּוֹיִם יְשׁוּעָתֶךָ: ד יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם: ה יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ לְאֻמִּים כִּי תִשְׁפֹּט עַמִּים מִישׁוֹר וּלְאֻמִּים בָּאָרֶץ תַּנְחֵם סֶלָה: ו יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם: ז אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ: ח יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים וְיִירְאוּ אֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ:

לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת הוא מזמור מספר תהילים תבנית:תנ"ך (פרק ס"ו בתרגום השבעים ובוולגטה). ייחודו הוא בשילוב שבו בין אוניברסליות לבין פרטיקולריות ישראלית. פיבל מלצר הגדירו כ"ספק תפילה ספק תהילה, ספק לשעבר ספק לעתיד, והוא גם תפילה וגם תהילה, גם עבר וגם עתיד".

החוקרים התקשו לגבי המושב בחיים של המזמור, שכן ברובו אין לו תוכן קונקרטי מלבד תפילה ותהילה. עם זאת, על פי שלוש המילים "אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ" שיערו חלק מהחוקרים, כדוגמת יחזקאל קויפמן שהמזמור הוא שיר היבול וקשור כנראה לסוכות, הוא חג האסיף. על פי עמוס חכם ב"דעת מקרא", תפילת הודיה שנאמרה בעת הקרבת קורבנות כתודה על פדות מצרה.

המזמור בתפילה ובקבלה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

המזמור נאמר בנוסח עדות המזרח לפני תפילת ברוך שאמר בימי חול, וכן לאחר תפילת מנחה ולפני קדיש יתום בימי חול. מכיוון שמספר המילים במזמור הוא 49, וכן הוא גם מספר אותיות הפסוק האמצעי, התפשט המנהג בקצת קהלות לומר מזמור זה לאחר ספירת העומר, הנאמרת 49 יום בשנה, ובכל יום לכוון למילה אחרת מן המזמור ולאות אחרת מן הפסוק האמצעי.

בקהילות רבות אומרים מזמור זה לפני תפילת ערבית של מוצאי שבת, כסימן ברכה לקראת השבוע החדש, על פי תוכן המזמור. עוד נכלל המזמור בתיקון לאה שבתיקון חצות על פי האר"י.

המזמור נאמר בהרבה קהלות גם כחלק מקידוש לבנה.

למזמור יוחסה ברבות הימים חשיבות דתית רבה בקבלה; על שום היותו סימטרי, בן שבעה פסוקים, ועל שום הארמזים שבו לברכת כהנים, ערכו אותו המקובלים בצורת מנורת שבעת הקנים שהודלקה בבית המקדש. המקובלים שיבחו את האומר מזמור זה ומשווה לנגד עיניו את צורת המנורה. כאשר המזמור ערוך בצורה כזו הוא מכונה גם למנצח בצורת המנורה (על שם התיבה הפותחת את כותרתו, "למנצח"). בעקבות החשיבות הרבה שיוחסה לצורה זו בקבלה, מופיע מזמור זה בצורה המנורה בלוחות "שיוויתי" רבים, ובחלק מהסידורים בנוסח עדות המזרח, לעזר למתפללים.

המסורת היהודית מציינת שכאשר דוד המלך היה יוצא למלחמותיו, הוא היה נושא עמו מגן ייחודי ביותר אשר עליו היה חרוט מזמור זה. צורת המגן כשלעצמו היה מסוגנן בצורה המוכרת לנו היום בתור מגן דוד}}, לעומת זאת הרמ"א כתב שהמנורה הייתה מצוירת בתוך ה"מגן דוד"

לקריאה נוספת

• פיבל מלצר, פני ספר תהילים, ירושלים: תשמ"ג, עמ' קסד-קסז.
• דעת מקרא על ספר תהילים, מפורש בידי עמוס חכם,