אדם בעל שם

רבו של הבעל שם טוב

בהיות הבעל שם טוב בן י"ד הובאו לידיו כתבים של המקובל הנודע רבי אדם בעל שם. כתוצאה מלימוד בכתבים אלה הפך הנער לבעל ידע רב בקבלה. הוא התקדש והיטהר על ידי טבילות, וקיים מצוות בדבקות.

זכותו של הבעל שם טוב

לפני יותר מ- 400 שנה חי בצפת יהודי פשוט שעבד את בוראו בתמימות ובלהט. תפילות הסידור היו שגורות בפיו ומעבר להן כמעט שלא ידע מאומה. לעומת זאת היה מבורך במצוות ובמעשי חסד לרוב. את אלה התאמץ ככל יכולתו להסתיר מעיני הבריות. מדי לילה נהג האיש לקום משנתו ולערוך `תיקון חצות` על חורבן בית המקדש בבכיות ובתחנונים. הוא ביכה את גלות עם ישראל וייחל בכל מאודו לגאולתו. לילה אחד כשסיים את עריכת ה`תיקון` ,שמע האיש נקישות קלות על דלת ביתו. הוא ניגש אל הדלת ושאל `מי שם`? "אליהו הנביא" השיב לו הקול.

היהודי התמים קיבל את התשובה כמות שהיא. וללא כל פקפוק פתח את הדלת לרווחה. לפניו ניצבה דמות הדורת פנים וקורנת. "דע לך כי בשמים התרשמו מאוד ממעשיך הטובים . מסיבה זו אף שלחו אותי לכאן כדי שאפקח את עיניך ואלמדך סודות התורה" אמר אליהו הנביא.

האיש הנפעם הביט מוקסם בדמות שלפניו כלא מאמין. הוא אמנם לא הבין רבות בתורה וודאי שלא בסודותיה. אך העובדה שאליהו הנביא בכבודו ובעצמו עתיד להיות המורה שלו, העבירה צמרמורת בכל גופו. "בודאי אשמח מאוד"! השיב בשפתו הפשוטה להצעה המפתה.

"רק תנאי אחד מבקש אני להתנות איתך קודם לכן" הטעים אליהו הנביא ואמר "עליך לגלות לי את המעשה הטוב והמופלא שביצעת ביום הגיעך למצוות, ושבגללו בעיקר הוחלט לשלוח אותי". היהודי ששמע את בקשתו של אליהו השיב ברורות: "אם כן לצערי, איאלץ לוותר על כל הסודות והרזים הנפלאים שעמדת לגלות לי" אמר. "כל ימיי הדריכני אבי לצניעות מוחלטת והזהירני לבל אשתף אף אחד אפילו לא בידיעה בלבד במעשיי הטובים. " על המצוות שאתה עושה צריך לדעת אך ורק הקב"ה בעצמו." נהג אבי להוסיף ולומר לי תמיד. `אינני יכול, פשוט איני יכול`.... חתם היהודי את דבריו בנימה מתנצלת.

באותו רגע ממש נעלמה מעיניו של היהודי הצפתי דמותו הזוהרת של אליהו הנביא. הוא התיישב על מקומו כמי שהותש ממסע ארוך ומעיניו פרצו דמעות. מצד אחד היה גאה בעצמו על שעמד בפיתוי ונשאר נאמן למורשת אביו ולצניעותו. אולם מצד שני הוא לא היה שלם עם בחירתו להעדיף את מה שנראה לו כנכון לעשות מגילוי אליהו הנביא.

בינתיים חוללה התנהגותו של היהודי הפשוט רעש גדול בעולמות העליונים. הכל נפעמו והשתוממו לנוכח נכונותו לדחות אפילו את אליהו הנביא ובלבד שמעשיו יהיו לשם שמים. לאחר דיון ממושך הוחלט בבית דין של מעלה כי אליהו הנביא ישוב ויתגלה אל האיש כדי לגלות לו את סודות התורה. והפעם בלי תנאים. ואמנם כך היה. למחרת היום שוב נשמעו נקישות על דלת ביתו של היהודי. בעת שסיים לערוך `תיקון חצות`. היה זה כמובן אליהו הנביא. מאותו לילה ואילך נעשה אליהו הנביא אורח קבוע בביתו של היהודי מצפת. בכל פעם לאחר חצות הלילה ובתום עריכת ה`תיקון` היה מגיע לביתו ולומד עימו תורה.

בתוך תקופה קצרה, עלתה רמת ידיעותיו התורניות של היהודי ,הוא נעשה תלמיד חכם ובעל סוד. אך גם במצבו זה הוסיף לשמור על צניעותו המופלגת. עד יום מותו לא ידע איש על השינוי העצום שעבר עליו ועל אורחו הלילי הקבוע. לאחר שנפטר ועלה למרומים ביקשו בבית דין של מעלה, להעניק ליהודי מצפת שכר ראוי על כל מעשיו וצידקותו בעולם הזה. במיוחד חיפשו דרך להיטיב עימו בתמורה לצניעות הרבה שבה נהג להסתירם מעיני הבריות. לבסוף הוחלט כי האיש יירד לעולם פעם נוספת . אך הפעם כצדיק גדול אשר שמו יילך לפניו בכל קצוות תבל. בזכות דרך חדשה בעבודת הבורא שייסד שתכשיר את העולם לקראת הגאולה.

את הסיפור הזה סיפר הצדיק "רבי אדם בעל שם". שהיה מנהיגם של הצדיקים ה`נסתרים` בתקופה שקדמה לגילוי החסידות . - סיפר לתלמידו רבי ישראל בעל שם טוב. " ואתה זכית שנשמתך היא נשמת אותו יהודי צדיק מצפת". חתם רבי אדם את דבריו לתלמידו הגדול וממשיך דרכו.

מקור: גני חב"ד צפת